הפיוט "מעוז צור ישועתי", ששרים בקהילות ישראל לאחר הדלקת נרות חנוכה, נכתב במאה ה-12 בגרמניה על ידי יהודי בשם מרדכי, שראה צרות ופוגרומים רבים בתקופת מסעות הצלב. בשיר הוא משבח את הקב"ה, הלא הוא "צור ישראל" – ישועתו של עם ישראל, וסוקר את הצרות שעבר עמנו ומהם נושע – מפרעה דרך המן הרשע ועד היוונים. הבית האחרון בפיוט מדבר על ימי הרעה בהם חי מרדכי, ובתקווה לסיומם.
הצרות של עם ישראל לא תמו אז. לאורך השנים חוברו למעוז צור עשרות בתים נוספים על ידי יהודים שחוו צרות שונות (גם סבא רבא שלי, הרב יצחק סמואל שכיהן כרבה של נורווגיה ערב השואה, חיבר בית בו חזה את ההשמדה בידי הגרמנים, א"ס), אבל ככל הנראה היצירה המוכרת ביותר שנכתבה בהשראת הפיוט הוא השיר "שבחי מעוז" שכתבה והלחינה נעמי שמר.
לאחר כיבוש סיני במלחמת ששת הימים הוקם על גדות תעלת סואץ "קו בר לב", שורה ארוכה של מוצבים בהם ישבו חיילי צה"ל והגנו על גבולה הדרומי של המדינה. המוצבים הקדמיים כונו "מעוזים" והעורפיים "תעוזים". המעוזים ספגו הפגזות כבדות מהמצרים בימי "מלחמת ההתשה".
בחורף 1969 נסעה נעמי שמר לשמח את חיילי התעלה. היא הגיעה עד למעוזים המסוכנים ביותר, התעניינה בשלום החיילים ושרה איתם. היו אלה ימי חנוכה ונעמי השתתפה בטקס הדלקת נרות מחנוכייה מאולתרת עשויה תרמילי פגזים, עם שירת מעוז צור בקול חזק במיוחד כדי שהמצרים, בצידה השני של התעלה, ישמעו. נעמי התרשמה מאומץ ליבם וגבורתם ובשובה לתל אביב חיברה את השיר שהפך ללהיט בביצוע להקת פיקוד הדרום.
"מעוז צור ישועתי, לך נאה לשבח
הרחק הרחק ליד ביתי הפרדסים נתנו ריח
אבוא במנהרות ובמצדות ובמערות
ובנקרות צורים ובמחילות עפר
אי שם בלב הלילה דרוך וחרישי
צופה בי מבקש נפשי
מעוז צור ישועתי, מבצר עיקש וקישח
עצי שקד ליד ביתי עומדים בלובן פורח
אבוא במנהרות ובמצדות ובמערות
ובנקרות צורים ובמחילות עפר
אי שם בלב הלילה דרוך וחרישי
מביט בי מבקש נפשי
…
אבוי לו מעוקצי, ואבוי לו מדבשי
אבוי למבקש נפשי"
(מילים ולחן: נעמי שמר)
יש הבדל חשוב בין "מעוז צור" ל"שבחי מעוז" – למי נאה לשבח? בפיוט המקורי, מעוז צור הוא כינוי לאלוקים – הוא ישועתי ולו נאה לשבח. אצל נעמי שמר הלחן מסגיר כוונה שונה – המעוז של צה"ל הוא "צור ישועתי", ולו, למעוז וחייליו, נאה לשבח. שאר השיר מציג את הניגוד בין השלווה בבית, לבין המתח במעוז בתעלה שבו, דרוך וחרישי נמצא מבקש נפשי. השיר מסיים בשורת המחץ "אבוי לו מעוקצי, ואבוי לו מדבשי, אבוי למבקש נפשי" – בסופו של דבר ננצח את אויבינו.
נעמי שמר עשתה מה שעשו משוררים רבים מהתנועה הציונית בשירי חנוכה שכתבו – העלימה את אלוקים ותלתה את ההצלה והגבורה בבני אדם בלבד. כך עולה גם מהשירים הידועים "מי ימלל" ו"ימי החנוכה". תופעה שלמאמינים לא קל לקבל אותה. נעמי שמר לא הייתה דתייה ואין פלא שהמשיכה בקו המחשבה הזה, אבל אם מחברים אל השיר הזה שיר אחר שכתבה עשור לאחר מכן, מגלים תמונה מורכבת יותר.
ב-1980 התפרסם השיר "על כל אלה" בו נעמי שמר מתפללת לאלוקים, אותו אחד שנעלם מ"שבחי מעוז", ומודה לו "על הדבש ועל העוקץ, על המר והמתוק". בדיוק אותם דבש ועוקץ מהם צריך מבקש נפשי להיזהר. אין לדעת אם לכך כיוונה מראש כשכתבה את שבחי מעוז או שמא עשתה תיקון בשיר זה, אבל ודאי שאין זה מקרי.
בחנוכה התרחשו שני ניסים – נס פך השמן ונס הניצחון, נס על טבעי ונס טבעי. נעמי שמר הבינה וידעה שיש מקום להלל ולשבח את האל הטוב שנתן לנו הכול ושומר עלינו. אך ידיעה זו לא מנעה ממנה לחבר שיר שמשבח את יושבי המעוז, לוחמינו האמיצים שממשיכים את מורשת המכבים ומשתמשים בעוקץ שנתן להם הקב"ה ורבים את ריבנו מאז ועד היום.
שבת שלום וחנוכה שמח!
לתגובות: e.y.samuel@gmail.com
