בנאום בבית הנשיא בשבוע שעבר, התחייב ראש המוסד הטרי דוד ברנע שבמשמרתו לאיראן לא יהיה פצצה גרעינית. "אז אמר", הפטיר בפניי בכיר במערכת הביטחון, אחרי ששאלתי אותו אם האמירה הזו לא יותר מדי יומרנית, בייחוד כשמדובר בפעם הראשונה שראש המוסד הטרי מתייצב מול מצלמה.
התבטאות מצד ראש מוסד – ודאי בתחילת כהונתו – היא צעד חריג מאוד. המסר שביקש להעביר ברנע היה מסר כתוב, מתוזמן ומוסכם על ידי כל צמרת מקבלי ההחלטות, והעובדה שהוא נבחר לשאת אותו מול מצלמה כשכל ערוצי הטלוויזיה ידעו מראש שראש המוסד "יביא כותרת" – היא החלטה שגויה של הממשלה.
זו לא הפעם הראשונה שנעשה שימוש בדמות ראש המוסד לצורך העברת מסרים, אבל דווקא השבוע, בעת שכל העולם נושא עיניו לעבר השיחות על הסכם הגרעין הנערכות בווינה, העמדת ברנע מול המצלמות היא שימוש לא הוגן.
"ונגיד שלאיראן תהיה פצצה גרעינית במשמרת שלו? מה נעשה לו?", המשיך הגורם הבכיר, באמירה שהתבטאותו של ברנע אולי חשובה, אך ריקה מתוכן. המוסד עשה, עושה ויעשה כל שביכולתו כדי לעצור את איראן מלממש את תוכנית הגרעין שלה, ולפחות מנסה לעכב אותה.
למעשה, ישראל מעולם לא הצהירה כי בכוונתה לעצור את תוכנית הגרעין, אלא רק לעכבה מלהתממש, כיוון שבשביל לעצור אותה לגמרי יש צורך במעורבות של שאר העולם, ובמהלך המדיני הזה ישראל נכשלה. מה שנותר ביכולתנו לעשות היא להתכונן לפעולה צבאית רצינית, ועד שיכולת זו תתממש להמשיך לעכב את איראן.
היום (א') צפוי ראש המוסד להמריא לארצות הברית, שם יגיד להם את מה שהם כבר שמעו מכולם, מראש הממשלה, שר הביטחון, הרמטכ"ל וראש המוסד הקודם. התמונה המודיעינית שישראל מניחה על השולחן בוושינגטון לא באמת מעניינת אותם. רק ההיסטוריה תשפוט את המערב בניסיון להבין מדוע הם מתעקשים להתעלם מריצת האיראנים לעבר הפצצה.
ברנע עצמו עוד יצטער על האמירה שלו, גם אם באמת יסיים את הקדנציה כשלאיראן אין פצצה גרעינית, וכשהוא יסיים את תפקידו הוא יאמר "הבטחתי וקיימתי, לאיראן אין פצצה גרעינית". השאלה עד כמה איראן תתקרב לפצצה זו, והאם מישהו באמת יעז לעצור אותה בדרך.
