חיזיון לא רגיל, בלשון המעטה, נצפה השבוע בלשכתו של שר התקשורת יועז הנדל. עשרות רבנים ואדמו"רים חשובים ומשפיעים בציבור החרדי התייצבו לחלות את פניו, בניגוד מוחלט למקובל בישראל זה עידן ועידנים, כאשר פוליטיקאים הם שמגיעים לבתי הרבנים בשעת הצורך. עד כמה הרבנים חשובים? די אם נציין שבין עשרות המשתתפים במפגש היו הרב ישראל הגר – האדמו"ר מוויז'ניץ, ראש החסידות השלישית בגודלה בארץ; והרב אליעזר יהודה פינקל – ראש ישיבת מיר, כנראה הישיבה הגדולה בעולם. ומה מביא משלחת רבנים מרשימה כל כך ללשכתו של השר? לא הרפורמה בכשרות, לא רפורמת הגיור המתגבשת ואפילו לא המחלוקת סביב מתווה הכותל. עשרות הרבנים הטריחו את עצמם ללשכתו של הנדל בבקשה שנשמעת טכנית כמעט: לבטל את המהלך שמוביל השר, שיאפשר ניוד מספרי טלפון סלולרי מ"הקומה הכשרה" ל"קומה הרגילה".
מאחורי בקשת הרבנים, שעשויה להישמע חסרת פשר לישראלי המצוי, עומד אחד המאבקים העיקשים שמנהלים מנהיגי הציבור החרדי בשנים האחרונות נגד חדירת האינטרנט למגזר. הכלי המרכזי במאבק הזה הוא הטמעת הנורמה שאדם חרדי מצווה להשתמש במכשיר סלולרי "כשר" ולהיות מחובר רק לקו סלולרי "כשר". ייחודם של המכשירים והקווים הכשרים הוא בחסימה של כל אפשרות תקשורת מלבד שיחות טלפון, ובעיקר חסימה מוחלטת של אפשרות הגלישה באינטרנט. השליטה בכך מתאפשרת בין השאר באמצעות מספרי הטלפון. מאחר שהקווים הכשרים משווקים באמצעות גופים מרכזיים, הם כוללים קבוצות ידועות של מספרים, וכל חרדי שנתקל במספר טלפון יודע מיד אם זהו קו "כשר" או קו שאינו מפוקח באמצעות הוועדות. בקרב חוגים חרדיים מסוימים, החזקתו של מספר טלפון שאינו "כשר" משולה להודאה בחילול שבת או באכילת טרפות.
כעת נשקפת סכנה שהפיקוח החברתי על כשרות הטלפונים לא יתאפשר עוד, אם תינתן הברירה לקחת מספר "כשר" ולנייד אותו לקו שאיננו כשר. כשבאה לעולם רפורמת ניוד המספרים בין החברות, שמיליוני ישראלים נהנו ממנה, פעלו עסקני הסלולר החרדים לחסום כל אפשרות לניוד מספרים מהקומה הכשרה לקומה הרגילה. וכך, על אף רצונם של שרי התקשורת לפתח את התחרות בשוק, הכוח הכלכלי הרב של העסקנים והרבנים והכוח הפוליטי של נציגיהם בכנסת מנעו את החלת הרפורמה גם על הקומה הכשרה.
ראשיתו של העימות בין השר הנדל לרבנים הוא בהצטברותן של תלונות על אופי הפיקוח שמפעילים הרבנים והעסקנים על הקווים הכשרים. הרכבת הרשימה השחורה של המספרים שאין להתקשר אליהם נמצאת בידי עסקנים, והחלטותיהם נראות לא פעם שרירותיות ותמוהות. למשל, ח"כ לשעבר תהלה פרידמן חשפה בעת כהונתה שקו הסיוע לנפגעי אלימות במשפחה וקו הסיוע לנפגעות תקיפה מינית חסומים למשתמשי הקומה הכשרה. במשרד התקשורת בחנו כמה דרכים לטפל בבעיה, והדרך שנבחרה לעת עתה היא שחרור אחיזתן של ועדות הכשרות במספרים הכשרים – וממילא באלו שמחזיקים בהם, ובקווים שאפשר להתקשר אליהם.
מבחינת הרבנים זהו אסון העומד בפתח. הרכב המשלחת מלמד שזו שאלה של פיקוח נפש רוחני, לא פחות. שמירת החומות שנבנו בעמל סביב הציבור החרדי במשך עשרות שנים נעשתה עם הזמן קשה הרבה יותר, ומנהיגי הציבור חשים שעצם קיומה של החברה החרדית בצורתה הנוכחית עומד בסכנה. אולם בעוד הרבנים מקווים שאפשר לקדם את פני הרעה, השר הנדל בחר להטיח את האמת בפרצופם, בנימוס אך בתקיפות. לדבריו, אין דרך לבלום את כניסת האינטרנט לציבור החרדי. המאבק ההירואי כבר הוכרע.
"האדמו"רים והרבנים שכאן לא מכירים אותי, אבל אני לא נוהג למרוח דברים. אני רוצה קודם כול לצייר את תמונת המציאות", אמר השר לאחר ששמע את הרבנים. "רבים מבני החברה החרדית מחזיקים בשני טלפונים, טלפון כשר וטלפון לא כשר. לפחות 50 אחוז מהחברה החרדית מחוברים לאינטרנט. אם אתם רוצים לטמון את הראש בחול זה בסדר, אבל זו המציאות, אלה המספרים שיש לנו". במילים אחרות, יפות פחות: הסוסים ברחו מזמן מהאורווה, ואתם הרבנים נלחמים את מלחמות האתמול על גבם של החלשים בחברה החרדית.
לא בטוח שבסיבוב הזה של המאבק תהיה ידו של שר התקשורת על העליונה. אף שהחרדים נותרו מחוץ לממשלה, התגייסותם העוצמתית לעניין עשויה לכופף את הנדל, שזהו רק אחד מהנושאים שעל סדר יומו. אולם בראייה רחבה, אין ספק שמבטו המפוכח מתאר נכוחה את המצב. המאבק על שמירת החומות סביב הציבור החרדי חייב לשנות את פניו, אחרת הוא יקרוס לחלוטין אל מול אתגרי הרשת. גם אם השר הנדל ייכנע הפעם, האסטרטגיה הנוכחית של ההנהגה הרבנית כשלה. עם ניוד ובלעדיו, אתגרי הרשת מציפים את הציבור החרדי וההנהגה נאבקת בהם בכלי האתמול. רק אימוץ אסטרטגיה חדשה של חיים חרדיים לצד האינטרנט, בלי להתעלם מקיומו, תציל את דרך החיים החשובה כל כך ותיתן לה את הכוח להמשיך להתקיים גם בעשורים הבאים.
שירות בעייתי
פרשיית הטרדת הסוהרות, שנחשפה לפני שלוש שנים בערוץ 20, קמה לתחייה בשבוע שעבר בעקבות עדותו של מפקד כלא גלבוע בוועדת הבדיקה לבריחת האסירים מהכלא. שירות בתי הסוהר, המתנהל בימי שגרה רחוק מהעין והלב הציבוריים, מצא את עצמו בלב סערה עזה, וזרקורי ענק שוזפים את הפינות האפלות והבעייתיות ביותר בתוכו. נהלים רופפים, תקציבים חסרים, שרשרת פיקוד בעייתית ונורמות התנהגות פסולות הם רק חלק ממה שנחשף בעדויות שנשמעו בוועדה ובכלי התקשורת. כבדרך אגב, ולנוכח העובדה שנפגעות הפרשה היו בחלקן חיילות בשרות סדיר, צצה גם סוגיה חשובה אחרת: מהו שירות חובה ראוי במדינת ישראל.
מאמצע שנות התשעים לערך החל צה"ל להפנות מועמדים לשירות ביטחון לבלות את שירות החובה שלהם בגופים ביטחוניים שאינם צה"ל. תחילה הם נשלחו למשטרה, ולפני כעשור וחצי הצטרף גם שירות בתי הסוהר לארגונים הזכאים למשרתי חובה. מאות מגויסים, גברים ונשים, מופנים לשירות סדיר בגופים שאינם צה"ל, חלקם לבקשתם ואחרים בעקבות צורכי המערכת. ההעברה פותרת למערכת הביטחון שתי בעיות: היא נותנת מענה לתופעת עודף המגויסים, הקיימת בצה"ל בעיקר בקרב נשים ובקרב גברים שאינם כשירים ללחימה, והיא פותרת חלקית את מצוקת כוח האדם במשטרה ובשב"ס. אולם היתרונות למערכת אינם מחפים על הבעייתיות המעשית והערכית הכרוכה בכך.
פרשיית הסוהרות היא רק דוגמה אחת מרבות ליחס הבעייתי למשרתי החובה בשב"ס ובמשטרה. לצד זאת צריך לתהות אם ראוי להפקיע את חירותם של צעירים וצעירות בשנותיהם הטובות ביותר גם לטובת שירות בגופים שייעודם הבלעדי איננו השמירה על ביטחונה של מדינת ישראל.
כמה וכמה ועדות אזרחיות המליצו במשך השנים לצמצם ואף לבטל את מסלולי שירות החובה המקבילים. החלטות ברוח זו התקבלו בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת ובממשלה. בין ראשי הנאבקים לביטול המסלולים אפשר לציין את חבר הכנסת אבי דיכטר מהליכוד ואת חבר הכנסת והשר לשעבר אורי אריאל, שפעלו רבות בנושא ואף דחפו להחלטות – אך למרבה הצער, הן נותרו על הנייר. למרות ההתנגדות הפוליטית הוחלט לאחרונה במשרד הביטחון לתמוך בהמשך קיום המסלולים הבעייתיים הללו. נראה שרק לחץ ציבורי נרחב על מקבלי ההחלטות, באמצעות חברי כנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה, יוביל לבחינה מעמיקה של הנושא.
ללא אמירה ציבורית נחרצת על אופיו הראוי של שירות החובה במדינת ישראל, גם מסקנות הצוות החדש לבחינת תנאי השירות של משרתי החובה מחוץ לצה"ל, שהוקם השבוע בהנחיית שר הביטחון והרמטכ"ל, יישארו על הנייר.
