"נניח שישראל באמת מצהירה שהיא מבטלת את הסכם אוסלו. להצהרה כזאת יכולות להיות תוצאות מדיניות קשות", כתבה נרי ליבנה ב"הארץ" ביולי 2001. נחום ברנע כתב ב-2019 כי "אפשר לומר לזכותו של נתניהו שבמערכת הבחירות ב-1996 הוא התחייב לא לבטל את הסכמי אוסלו, ובכך הוא עמד, פורמלית, עד הקמפיין הנוכחי".
על השאלה אם נתניהו נהג בתבונה כאשר התמיד בהתחייבות זו, שאותה נתן עוד לפני בחירתו לראשונה לראשות הממשלה ב־96', יש לדון בנפרד. כך גם לגבי מידת ניצול ההזדמנויות שנקרו בדרכו ליציאה מהסכם זה. עם זאת, ניתן לבחון את כיבוד ההסכמים של נתניהו מול התנהלות הממשלה הנוכחית שפועלת להפרת הסכמי אברהם.
כך למשל, השרה להגנת הסביבה תמר זנדברג חותרת באופן נמרץ לבטל הסכם שנחתם בין איחוד האמירויות למדינת ישראל, בעניין העברת נפט מאילת לאשקלון באמצעות קצא"א (קו צינור אילת אשקלון – י"ש). זנדברג טוענת כי הגדלת הובלת הנפט דרך מפרץ אילת במאות אחוזים, כפי שהוסכם, מהווה סיכון לשוניות האלמוגים במפרץ אילת.
בעמדתה של השרה תומך המכון למחקרי ביטחון לאומי INSS, שבמסמך שפרסם עולה בין השאר החשש מפגיעת טילים מעזה במסוף הנפט באשקלון. פגיעה כזו, במכל בנזין, אירעה במבצע "שומר חומות" ובעקבותיה "תושבי האזור התלוננו על קשיי נשימה וסיבוכים רפואיים נוספים". המכון ציין גם את סכנת הזיהום הטמונה בשל כך למתקני התפלת המים באילת ובאשקלון. עוד נטען כי "התהליך שהוביל לעסקת קצא"א לא התנהל לפי כללים בסיסיים של מנהל תקין מבחינת קבלת ההחלטות, ועל כן לא סביר שממשלת ישראל החדשה תיתן בדיעבד אישור לתהליך".
ל-INSS ניתן להשיב כי החשש מטילים מעזה אינו מתיישב עם ה"מתווה מדיני-ביטחוני לזירה הישראלית-פלסטינית" שהציג ב-2018. לפי המתווה תיווצר "חלוקה מחדש של שטח יו"ש ליצירת מרחב פלסטיני רציף ב-65% מהשטח". כלומר, הניסיון המר מההתנתקות הוביל אותם להציע רעיון מהפכני של נסיגה משטח גדול פי כמה, מה שיכול להוות איום על מצבורי נפט גם באזורים אחרים במדינה. מתקני ההתפלה אף עלולים להוות מטרה נוחה לפגיעה על ידי אותה ישות ערטילאית שנרקמת במוחם הקודח של מומחי הביטחון.
בעניין "המנהל התקין" יש לתהות ממתי מומחי הביטחון של INSS מתמצאים בתחום המנהל. ככלל, מתוך המסמך של המכון מצטיירת תמונה מדאיגה לפיה התבוסתנות שפשתה בבכירי מערכת הביטחון של ישראל, גלשה אל מחוץ לגבולות הקו הירוק והיא טובלת כבר במימי הים האדום. מסקנה עגומה מתקבלת מאחת מהטענות נגד ההסכם המזהירה כי "תנועה ערה של מכליות נפט שעושות דרכן לישראל בים האדום כרוכה בסיכונים ביטחוניים משמעותיים". אזהרה זו מצטרפת לסיכונים שצופה המכון מהטילים שעלולים ליפול מרצועת עזה.
ולשרה להגנת הסביבה, שחיי האלמוגים יקרים לליבה, יש לומר שכבר כיום מעבירים המצרים נפט מהים האדום לים התיכון, ודווקא העברת הנפט דרך ישראל תהיה מנוטרת ומפוקחת יותר. בנוסף לכך, כדאי לזנדברג לעיין בדבריו של ז'ורז' קלמנסו, נשיא צרפת בתקופת מלה"ע הראשונה, ולהפנים את כוחו של הנפט בביצור עוצמתה של ישראל: "טיפה אחת של נפט שווה טיפת דם אחת של חיילינו".
היה ניתן לצפות שטענה שכזו, בדבר תפקיד הנפט בשמירת חיי יהודים, תהיה בעלת משמעות בעיני מחנה אידיאולוגי המתהדר בהומניות וברגישות לחיי אדם אפילו על חשבון אדמת מולדת, אך מסתבר שעל מזבח שלמות האלמוגים מותר, וצריך, למות.
ההשוואה בין מחיר הדמים ששילמו יהודים רבים בעקבות הסכמי אוסלו לבין הדאגה לשכיות החמדה של ים סוף, מובילה למסקנה העגומה שתחת הממשלה הנוכחית עדיף להיות אלמוג, מאשר להיות יהודי.
