ביולי 2015, כאשר נחתם הסכם הגרעין בין איראן למעצמות, הנחה הדרג המדיני בישראל את גופי המודיעין לעשות כל מאמץ להוכיח שאיראן ״עובדת״ על כולם ודבקה בתוכניתה להגיע לפצצה. המשימה להביא חומר מודיעיני חד־משמעי הוטלה על המוסד, יחד עם אגף המודיעין בצה״ל. אף שגופי המודיעין לא הוגבלו בתקציב או בכוח אדם, קשה היה להעלות על הדעת מבצע בלב טהרן, שעלילתו נדמית כסרט הוליוודי.
ראש הממשלה, שחשף ביום שני את המבצע שהסתיים בינואר 2018, ליהק את עצמו לתפקיד הראשי. בבוקר אותו יום נטען בעולם כי בלילה הקודם ביצעה ישראל תקיפה – מזהירה בפני עצמה – על בונקר ובו 200 טילים איראניים, שיכלו לפגוע בצורה מדויקת בכל נקודה בישראל.
בסיומו של השבוע, ההשלכות של חשיפת המסמכים האיראניים לצד התקיפות החוזרות ונשנות של יעדים איראניים בסוריה, עדיין אינן ברורות. להלן כמה שאלות ותשובות הנוגעות להתפתחויות הדרמטיות האחרונות ואלה שיקרו בקרוב.
מהם השיקולים בעד ונגד פרסום המבצע?
השואו של נתניהו הוא צעד חריג בעולם המודיעיני. בנטרול שיקולים שאינם קשורים ישירות לביטחון, ובראשם דעת הקהל בישראל, אפשר למנות סיבות בעד ונגד הצעד הזה. הסיבה העיקרית בעד היא כמובן הניסיון להביא לביטול הסכם הגרעין באמצעות הטענה שהמנהיגים האיראנים הם שקרנים חסרי תקנה. הפרסום גם תורם להילה של המוסד הישראלי ולהרתעה.
מאידך גיסא, כבר היו מבצעים מדהימים יותר, כולל במסגרת מאמצי הסיכול של הפצצה האיראנית, שלא פורסמו כלל וספק אם יפורסמו אי פעם. ככלל, כל פרט המתפרסם על המבצע יסייע לאיראנים לעשות תחקיר עמוק של המחדל מבחינתם. גם אם לא ייערפו ראשים, פשוטו כמשמעו, הם יעשו הכול כדי למנוע פעולות דומות. הפרסום גם משפיל פומבית את האיראנים שלא לצורך, השפלה שהיא סיבה אמוציונלית לבצע פעולה שתחזיר את כבודם.
לגופו של החומר המודיעיני, לא ברור האם יש בו כדי לשכנע שאיראן אכן אינה עומדת בהסכם עם המעצמות. קולות בכירים מהצמרת הביטחונית (למשל האלופים במילואים יצחק בן־ישראל ועמוס גלעד וראש המטה לביטחון לאומי לשעבר עוזי ארד) טענו עד לאחרונה, גם השבוע, כי העובדה שנתניהו לא הציג הוכחות על חריגה מההסכם אפילו משרתת את הטענה האיראנית שהם ממלאים את ההסכם במלואו מאז נחתם. אגב, הדבר תואם את ההערכות בישראל מ־2015, ולפיהן האיראנים יכבדו את ההסכם במשך כמה שנים, משום שהמצב הקיים של היותם ״מדינת סף״ גרעינית משרת אותם היטב. מצד שני, גם אם אין במסמכי טהרן הוכחה חותכת להפרת ההסכם, הם הותירו רושם רב בבירות רבות בעולם ועשויים לשים על השולחן גם את פרויקט הטילים של איראן ולא רק את פצצת הגרעין שאליה היא חותרת.
בכל מקרה, הפרסום, שהיה מתואם היטב עם האמריקנים, עשוי לשרת את הנשיא טראמפ אם יחליט שלא להאריך את תוקפו של הסכם הגרעין ב־12 במאי.
מה צפוי לקרות ב־12 במאי?
מה שעומד על הפרק ב־12 במאי אינו החלטה על ביטול ההסכם. בתאריך זה יפוג צו נשיאותי מימי ממשל אובמה, המשעה את הסנקציות הקבועות בחוק על איראן בשל פרויקט הגרעין שלה. טראמפ כבר האריך את הצו כמה פעמים, אך הודיע כי אין בכוונתו להורות על הארכה נוספת. בכך גרם למנהיגי אירופה לנסות לסתום חורים בהסכם הגרעין כמו הקפאת פרויקט הטילים, כדי שיתרצה ויאריך את הצו. בשיאם של המגעים הללו הטיל נתניהו את הפצצה.
תרחיש קיצוני אחד הוא שטראמפ יוותר ברגע האחרון וימשיך להשעות את הסנקציות על בסיס הסכם הגרעין הקיים. מצד שני, קיימת אפשרות שטראמפ יורה על ביטול ההסכם, והאיראנים מצדם יסלקו את פקחי האו״ם ויכריזו על חידוש פרויקט הגרעין שלהם.
ד״ר עוזי ארד מעריך בשיחה עם 'מקור ראשון' כי מה שיקרה בפועל ״יהיה באמצע״. לדבריו, גם אם טראמפ לא יאריך את הצו ב־12 במאי, האינטרס האיראני הוא לא להביא לביטול ההסכם מבחינתם. "יכול להיות שהם יכריזו על צעדים בעלי משמעות סמלית כמו העשרת אורניום לרמה של 20 אחוזים, אבל יימנעו מצעד דרמטי כמו גירוש הפקחים, שיביא עליהם סנקציות עולמיות מוחשיות ומיידיות. בתוך המרחב הזה, נראה שלא יקרה שום דבר דרמטי ב־12 במאי, לא מצד המעצמות ולא מצד איראן״, אומר ארד.
האם יש קשר בין פרסום מסמכי טהרן והגרעין ובין הפרסומים על התקיפות המיוחסות לישראל בסוריה?
כן. נראה שישראל לוקחת בחשבון את העובדה שבזמן ההמתנה להחלטה על הסכם הגרעין, ידיה של איראן כבולות יותר מהרגיל, ולכן זוהי הזדמנות להגביר עליה את הלחץ בסוריה. בלי קשר, להתפתחויות בסוריה יש דינמיקה של הסלמה מצד עצמם. יכול להיות שלפחות חלק מהטילים שהותקפו (לפי פרסומים זרים) הובאו לסוריה רק לאחרונה, כאיום מוחשי מצד איראן על כל נקודה בישראל, בעקבות הסיבובים הקודמים שבהם ישראל תקפה, לפי הפרסומים, יעדים איראניים בשטח סוריה.
אם הדיווחים לגבי התקיפה נכונים, נראה שהופעל נשק מתקדם ביותר כדי לתקוף את מאגרי הטילים. נשק כה איכותי אינו מצוי בידי ארגוני המורדים בסוריה, ולכן ייתכן כי לקיחת אחריות לתקיפה על ידי מורדים, כפי שנטען בכמה כלי תקשורת, אינה נכונה.
בכל מקרה, להבדיל מהתקיפה לפני כחודש שבה נהרגו שבעה איראנים, הפעם איראן הרשמית לא האשימה באופן פומבי את ישראל ולא הבטיחה נקמה. מה שלא אומר שהאיראנים לא ינקמו את התקיפה הזאת או את קודמותיה.
אז העימות עם איראן הוא בעצם מלחמה?
בינתיים מדובר במהלך כמעט חסר תקדים בהיסטוריה של ישראל, שבו צה״ל פועל בצורה שיטתית ועקבית לסכל בניין כוח של האויב תוך כדי הבנייה, ולפני שהכוח הופעל. אם נערך על כך דיון סודי בקבינט, יכול להיות שישראל מעדיפה לצאת למלחמה עם איראן לפני שיש לה פצצת גרעין ולפני שבנתה כוח משמעותי בסוריה, מאשר אחר כך. במילים אחרות: נלקח כאן סיכון למלחמת ברירה, שכן אם האיראנים ימצאו לנכון הם יכולים להתייחס לתקיפות האלה כאל הכרזת מלחמה עליהם. גם אם שני הצדדים אינם מעוניינים במלחמה כוללת, והם אינם מעוניינים, ניסיון העבר מלמד כי מלחמות פורצות בשל אי הבנה והערכה מוטעית של כוונות האויב, יותר מבעקבות תוכנית סדורה.
במלחמה רחבה בין איראן לישראל, מה גבולות הגזרה?
ייתכן מאוד שבעקבות התקיפות, האיראנים יאטו מאוד את בניין המחנות שלהם בסוריה, גם אם לא יכריזו על כך פומבית. אם לא, תהליך ההסלמה צפוי להימשך, ובמקרה של מלחמה כוללת ישוגרו אלפי טילים לעבר ישראל. האם ישראל תסתפק בתקיפת מטרות בלבנון ובסוריה? לא בטוח. לפני ימים אחדים אמר שר הביטחון אביגדור ליברמן כי במקרה שאיראן תתקוף בישראל, ישראל תתקוף בתגובה גם בטהרן. מדובר בהצהרה דרמטית ובשינוי כללי המשחק, אבל בימים שבהם חשיפה מודיעינית מסעירה רודפת תקיפה מדהימה – מי שם לב לדיבורים.
המאמר המלא יתפרסם סוף השבוע במוסף יומן של מקור ראשון
