תשמעו סיפור יפה, יש לי חבר ילדות טוב ויקר וחכם ומתוק ומרגש שקוראים לו אבידן, החברות שלנו, שהתחילה בכיתה ד', ידעה הרבה גלגולים והרבה תהפוכות והיא בטח עוד תדע כמה תהפוכות וגלגולים, אבל מבעד לכל הבלגן הזה, ומבעד לכל השנים, ולכל הצלקות, ולכל החוויות, ולכל הגעגועים, אבידן ואני חברים טובים טובים, הוא מלמד אותי איך אפשר לחיות את החיים האלה במלואם, הוא מלמד אותי להתאהב! הוא מלמד אותי להתבונן נכון על החיים האלה, הוא מלמד אותי לשאול את השאלות הנכונות על דברים שקורים לי, הוא מלמד אותי להקשיב לאנשים כמו שצריך, ולהקשיב לעצמי כמו שצריך. רוב האנשים, כך נדמה לי, בכלל לא מקשיבים לעצמם.
ולפני כמה שבועות אבידן התחיל לעבוד בעבודה חדשה, הוא התחיל לנהל (!) עמותה מדהימה שנקראת "רסיסים", זו עמותה שמתעסקת בהשלכות של השירות הצבאי על חיילים משוחררים, ועוזרת לאינספור אנשים לספר ולעבד את החוויות ואת הצלקות שהם קיבלו בצבא, ולמצוא בחיים האלה נחמה. זאת באמת באמת עמותה מרגשת וחשובה, ומאז שאבידן התחיל לעבוד בעבודה הזאת שלו, הוא כל הזמן מוצף בסיפורים מרגשים, ובמפגשים משמעותיים עם אנשים שהלב שלהם פתוח, והסיפורים האלה נכנסים לו ללב, כי הוא יודע לחיות את החיים האלה במלואם, ככה שגם הלב שלו פתוח! בקיצור את כל ההקדמה הזאת כתבתי כדי שתדעו שבזמן האחרון בכל פעם שאני נפגש עם אבידן ועם הלב הפתוח שלו, אני לומד משהו על עצמי ועל החיים האלה.
הנה למשל, לפני כמה ימים דיברתי עם אבידן בטלפון, והוא אמר לי, לקראת סוף השיחה – יאיר, תשלים את המשפט הבא – "אני גבר ולכן אני…" חחחח זה מה שהוא אמר! וכשניסיתי לחשוב איך אני יכול להשלים את המשפט הזה, התחלתי פתאום להסתבך, ולגמגם, חחחח, התחלתי להריץ את המשפט הזה שוב ושוב בראש, אני גבר ולכן אני… אני גבר ולכן אני… ואחרי כמה שניות כאלה לחוצות ומוזרות, השלמתי את המשפט, אני בחיים לא אכתוב כאן איך השלמתי אותו! חחחחחח יש גבול לביזיונות שאני מוכן לספוג כאן! אבל בואו נגיד שהתביישתי בתשובה שלי, בואו נגיד שמיד אחרי שהשלמתי את המשפט, ניסיתי להבין, ביחד עם אבידן, למה זאת התשובה שקפצה לי לראש. אייי אייי איייי זה לא כל כך פשוט להיות גבר בעולם הזה. ככה אני מרגיש, זו תקופה מאוד מבלבלת להיות בה גבר. בכלל זאת תקופה מבלבלת. ואולי ככה החיים תמיד, מבלבלים כאלה ומוזרים. אין לי מושג.
אוקיי אוקיי, זה הרקע לסיפור שלי! ועכשיו הסיפור, זה לא ממש סיפור, זה פשוט משהו מתוק שקרה בעולם. לפני כמה ימים קיבלתי בפייסבוק הודעה מבחור שאני לא מכיר, "לילה טוב יאיר", הוא כתב לי, "חשוב לי לומר לך משהו בעקבות הצפייה שלי בטרמפיסטים, אני לא רואה הרבה גברים שמרגישים בנוח להתרגש ולבכות כמוך, לבטא את עצמם כשהם חלשים, לשים את הלב על השולחן. אני גבר כזה גם כן, ולפעמים קצת חושש שזה נתפס כ'לא גברי', הלוואי שהייתי מרגיש נוח יותר עם עצמי". ככה הוא כתב, המתוק הזה, ואני התרגשתי ממנו כל כך, ולא ידעתי מה לענות לו, לא ידעתי מה לענות לו! אז כתבתי לו פשוט שהוא ריגש אותי מאוד, ושלדעתי אין באמת דבר כזה גברי לא גברי, יש את הסיפור שלך, את החוויה שלך בעולם, פשוט תקשיב לעצמך, ככה כתבתי לו, וכבר כשכתבתי לו את זה הרגשתי שאני סתם דביל שמעיף עליו סיסמאות. כבר כשכתבתי לו הרגשתי שאין לי את הכלים להתמודד עם המילים היפות שהוא כתב. מה אני אעשה, אני לא יודע איך לענות לו. ולאיש המתוק הזה מגיע שיענו כמו שצריך.
ופתאום חשבתי על אבידן! פתאום חשבתי על הלב החכם של אבידן, ועל העיניים הטובות שלו, ועל הרגישות המדהימה שלו, פתאום חשבתי שאני חייב לשדך ביניהם, שידברו רגע זה עם זה, פתאום הרגשתי שזה התפקיד שלי בעולם כרגע, לגרום לשני האנשים האלה לדבר. ובאמת זה מה שקרה. בהתחלה שאלתי את אבידן אם הוא יסכים לשוחח עם מישהו שאני לא מכיר, שכתב לי הודעה מרגשת, וברור שאבידן הסכים, ואחר כך שלחתי לבחור מהפייסבוק את המספר של אבידן, והפצרתי בו להתקשר אליו ולדבר איתו, והבחור לא הבין מה אני רוצה ממנו חחחח, ואני גם לא הבנתי, אבל אמרתי לו שאבידן מדהים, ושיהיה לו כיף לדבר איתו.
ותאמינו או לא, חברים, אבל אחרי יומיים הם באמת דיברו בטלפון! שני גברים צעירים, שלא מכירים זה את זה, ישבו ודיברו במשך שעה שלמה, על החוויות שלהם, על הרגשות שלהם, על הגבריות שלהם. אני לא יודע מה קרה בשיחה הזאת, זה לא ענייני, בטח שלא עניינכם, אבל אני יודע שזו הייתה שיחה משמעותית ומרגשת וחשובה עבור שניהם. עובדה ששניהם כתבו לי אחר כך, ממש באותו הרגע! עובדה ששניהם הודו לי על השידוך הקטנטן הזה שעשיתי בין שתי הנשמות המתוקות האלה שמסתובבות כמוני בעולם.
זהו, חברים, זה הסיפור, אני לא יודע אם הצלחתי לתאר כאן מספיק טוב כמה הסיפור הזה מרגש. אבל אותי הוא מרגש מאוד מאוד. אני גבר ולכן אני מתרגש! שכוייח.
