ברשימה הקודמת עמדנו על מקומו החשוב של הסיפור בחסידות, בייחוד אצל רבי נחמן מברסלב שפיתח מאוד את השימוש בסיפור. בניגוד לסיפורי החסידים הקצרים והפשוטים, ר' נחמן סיפר סיפורים ארוכים ומסובכים, וגם השתמש בסיפורים קיימים שהסתובבו בעולם. הוא ראה בסיפורים דרך להעביר רעיונות עמוקים של הקבלה.
ננסה הפעם להתחיל וללמוד קצת מהרעיונות שבסיפורו הידוע "מעשה מאבדת בת מלך", שמופיע בקובץ "סיפורי מעשיות". בשל מגבלות המקום לא נוכל להביא כאן את הסיפור במלואו, ואתם מוזמנים למצוא ולקרוא אותו.
הסיפור מתחיל בכך שהמלך כועס על בתו ואומר לה: "שהלא טוב יקח אותך". בשפה שלנו היינו אומרים "שתלך לעזאזל", אולם במסורת היהודית לא אהבו לבטא את שמם של כוחות הרוע בצורה מפורשת. הבת נעלמת, והמשנה למלך לוקח על עצמו לחפש אותה. הוא מוצא אותה בארמון מלכותי במדבר, ארמון שיש בו מלך ומשרתים וכל טוב. הכול שם נראה בסדר, אבל בת המלך אומרת לו שכאן זה "הלא טוב", ומסבירה לו כיצד יוכל להוציא אותה משם: "תבחר מקום, ותשב שם שנה אחת, וכל השנה תתגעגע אחרי להוציא אותי… וביום האחרון מהשנה תתענה ולא תישן מעת לעת".
ואכן, המשנה למלך פועל כהוראותיה במשך שנה תמימה, וביום האחרון הוא צם ולא ישן. אך בדרך להוציאה הוא רואה אילן תפוחים, מתאווה אליו ואוכל ממנו. הניסיון הראשון נכשל.
ואז יש לו הזדמנות נוספת. שוב צריך לחכות שנה, וביום האחרון לא לאכול ולא לישון. אולם ביום האחרון הוא רואה נהר של יין, טועם ממנו ונרדם. בת המלך מגיעה אליו, מורידה מטפחת מראשה וכותבת עליה בדמעות. כשהוא מתעורר, הוא שם את המטפחת אל מול השמש וקורא את מה שכתוב – הדרכה איך יוכל שוב להצילה.
סיפור שאין לו סוף
אכן, הסיפור עצמו "כתוב בדמעות". הכוונה שהסיפור הוא מעין כתב סתרים. צריך להסתכל מול השמש כדי לפענח. אגב, ברשימה הקודמת הזכרתי את ההשפעה של סיפורי ר' נחמן על ש"י עגנון. גם עגנון כתב סיפור קצר על המטפחת.
כדי לנסות ולפענח את כתב הסתרים שבסיפור, אזכיר שוב מה שהבאתי בפעם הקודמת בשם הרמב"ם: כשקוראים משל, לא צריך לחפש את המשמעות של כל פרט, שכן למשל יש חיים משל עצמו, וחלק מהפרטים שייכים רק למשל ולא לנמשל. אני חושב שכך צריך לקרוא גם את סיפורי ר' נחמן. מלבד זאת, אולי לא את הכול אנו מצליחים לפענח, אבל ננסה לראות לפחות כמה רעיונות חשובים הנמצאים בסיפור.
אם נחפש תמונות מהסיפור שיכולות להיות מוכרות לנו, נוכל לזהות מיד שתיים כאלה: האחת היא המשנה למלך שאוכל מאילן התפוחים, והשנייה – המשנה למלך שמשתכר. תמונות אלו יוצרות לנו קשר מיידי לאדם הראשון ולנח. אדם נכשל בכך שאכל מעץ הדעת. לאחר מכן הגיע נח, שהיה ההתחלה של העולם החדש שלאחר המבול, אך גם נח נכשל. הסמל של הכישלון שלו הוא השכרות, היין והשינה ומה שאירע כתוצאה מכך.
הכישלונות של המשנה־למלך בסיפור מייצגים בעייני כישלונות אלו – כישלונותיה של האנושות לבצע את המשימה שהוטלה עליה. ר' נחמן קורא את ההיסטוריה המקראית כניסיונות שנכשלו למצוא את בת המלך. המשימה המוטלת על האדם נכשלה פעמיים, עד שהגיעה ההזדמנות השלישית. מהי הזדמנות זו? לפי המקרא זה כבר קשור לעם ישראל, ומתחיל באברהם. הסיפור של ר' נחמן מסתיים בכך שהמשנה למלך הצליח להוציאה, אבל "איך שהוציאה לא סיפר, ובסוף הוציאה". ואכן, הניסיון השלישי צריך להצליח אבל אנו לא יודעים איך. הסיום לא נכתב כי אנו עדיין באמצע הסיפור. אבל בסוף נצליח להוציא את בת המלך.
מה היו שני הכישלונות, המיוצגים על ידי אדם ונח? אני חושב שהמבול הוא סיומה של הציוויליזציה הראשונה, שהתבססה על החמס, העושק והשחיתות. והנה לאחר מכן נבנית ציוויליזציה חדשה. לפי התורה ההרס שלה מגיע במגדל בבל, אבל ר' נחמן לא שם את הדגש על כך אלא רואה את הכישלון בשכרות של נח. כך, מצד אחד אנו רואים ציוויליזציה הבנויה על הרס וחורבן, פשע ומלחמה, השתלטות ועושק. ומהצד השני קמה מדינה אחרת, ליברלית וחופשית, המדברת על אחדות, אחווה ושוויון, והיא נכשלת בגלל הסמים או בגלל אי האפשרות של האדם לשלוט על עצמו. ההבדל בין שתי אלו מייצג עבורי את ההבדל בין החברה המערבית המודרנית והליברלית המיוצגת על ידי נח, מול החברה הנאצית המסומלת בדור המבול.
מבנה קבלי
כעת, כדי להתקדם בסיפור, כבר לא יספיקו ידיעותינו במקרא או בתלמוד. אנו צריכים להבין כמה עקרונות מהקבלה. הסיפור פותח: "מעשה במלך אחד, שהיו לו שישה בנים ובת אחת" – המבנה של שישה בנים ובת הוא מבנה קבלי, והוא קשור למערכת הספירות הקבלית. ישנן כמה שיטות לפרש את מערכת הספירות, אך אנו נמצאים כעת בעולם הפרשנות החסידית. נוכל לומר באופן פשטני שהספירות מבטאות את מידותיו של הקב"ה, למשל הספירות חסד וגבורה מבטאות מידות, בדומה למה שמתואר אצל חז"ל כמידת הדין ומידת הרחמים. הקבלה מתארת דרמה שמתרחשת כביכול בין המידות השונות של הקב"ה. יש לנו צד ימין וצד שמאל, ימין של חסד ושמאל של גבורה, ימין מקרבת ושמאל דוחה.
אחד הדברים המפתיעים הוא שהקבלה מתארת את הפילוסופיה שלה גם באמצעות סימבוליקה מינית. היא מתארת את ספירת המלכות כבת, וכך ספירת מלכות היא בת המלך שבסיפור. אחד הרעיונות המרכזיים והנועזים בקבלה הוא שהשכינה נמצאת בגלות. רעיון זה נמצא כבר אצל חז"ל, אולם הקבלה פיתחה אותו באופן קצת שונה. מה משמעות העניין שהשכינה בגלות ומה מוטל עלינו לעשות בעניין – על כך בע"ה בפעם הבאה.
