אין מוצא: סיוט הפקקים הגיע גם לנגב

ראשי הרשויות בדרום מזהירים בשבועות האחרונים את תושבי המרכז שמקרי האלימות בחברה הערבית עתידים לזלוג גם לאזור שלהם. הם לפחות מזהירים. לעומתם, ראשי הרשויות במרכז לא טרחו להזהיר אותנו, תושבי הדרום, שהפקקים ממרכז הארץ עומדים לזלוג לאזור שלנו.

והם זולגים. אחד הנכסים המובהקים של הפריפריה מאוים בחודשים האחרונים. הכבישים הפתוחים של הדרום, שנהגנו להתהדר בהם מול חברינו במרכז, הולכים ומתפקקים. מדרום לבאר־שבע עדיין אפשר ליהנות מנסיעה רצופה ללא שימוש תכוף בבלמים, אבל מצפון לה, כל הסימפטומים של מחלת התנועה המוכרת כבר כאן.

חווינו את זה בימים האחרונים כשיצאנו מירוחם לחתונה בשעות אחר הצהריים. אם עד לא מזמן לא היינו צריכים לקחת בחשבון עיכובים בדרך, היום זה כבר מתבקש. את הפקק הראשון, והכמעט קבוע, פגשנו בואכה צומת להבים־רהט, על כביש 40. הסיבה לאופטימיות היא שבמקום מתבצעות עבודות מתקדמות להקמת מחלף שאמור לשחרר את העומס. אלא שכמה דקות לאחר מכן נתקענו בפקק נוסף, בין מחלף בית־קמה למחלף מאחז, שבו מתמזגים כביש 40 וכביש 6. האזור הזה אמנם מועד לפורענות מדי יום, אבל הרבה יותר בכיוון הנגדי.

כל מי שמדרים בחודשים האחרונים לכיוון באר־שבע כבר מכיר את ההאטה בתנועה באזור שמורת פורה־מחלף מאחז, קילומטרים ספורים לפני מחלף בית־קמה. זה כבר לא רק בשעות הבוקר אלא גם בשעות מאוחרות יותר, ובוודאי בשעות הערב. ההאטה הזאת עדיין מצליחה להפתיע רבים מהנהגים שנוסעים דרומה ומשוכנעים שמדרום למחלף שורק של כביש 6 אפשר לשים גז עד אילת. התוצאה היא לא מעט תאונות שמתרחשות באזור מחלף מאחז. לפני פחות משנה, אחת מאותם נהגים מופתעים, תושבת גוש דן, לא הספיקה לבלום ונכנסה ברכבי מאחור.

אזור נוסף שסובל מפקקים בדרום כבר מספר שנים הוא כביש 60, בין היישוב מיתר לבאר־שבע. מדי בוקר נוצרים פקקים לאורך הכביש, החל מהיציאה מהיישוב מיתר לכיוון כרמית, ובהמשך מאום־בטין דרך עומר, ועד באר־שבע. אם בעבר תושב עומר הגיע לבאר־שבע תוך רבע שעה בשעות הבוקר, היום הוא נוסע ארבעים דקות בעומס תנועה, וכך גם בכיוון ההפוך בשעות אחר הצהריים. תושבת קיבוץ כרמים שנסעה בעבר עשרים דקות לאוניברסיטת בן־גוריון, תבלה היום קרוב לשעה באותה הדרך. גם בתוך העיר באר־שבע מורגשת עלייה משמעותית בתנועה. לפי חברת וייז, בתחילת חודש ספטמבר חלה עלייה של כ־22% בתנועה בתוך באר־שבע ביחס לתקופה שלפני פרוץ הקורונה (פברואר 2020), ובחודש אוקטובר כבר נרשמה עלייה של 30% בהיקף התנועה.

אחת הסיבות לעלייה בעומסים היא ירידה באמון של הנוסעים בתחבורה הציבורית, ובעיקר באוטובוסים. כלקוח של התחבורה הזאת אני יכול להעיד שבחודשים האחרונים חלה הרעה בשירות, ללא קשר לפקקים. גם באזורים ללא עומסים, רבים מהאוטובוסים של חברת מטרופולין מאחרים, נתקעים בדרך בגלל תקלות, ולפעמים גם לא מגיעים. בנוסף, המוקד הטלפוני של החברה אינו מעניק מענה הולם לנוסעים שמתקשרים. התוצאה היא שנוסעים רבים שיש ברשותם רכב פרטי מוותרים על האוטובוס, נוסעים ברכב ומוסיפים עוד עומס לכבישים.

לסיכום דיווחי התנועה מהדרום, מי שרוצה לחוות חוויה של כביש פתוח גם בשעות הבוקר ובשעות אחר הצהריים, ימצא אותה רק בכבישים אשר מדרום לבירת הנגב. רק אל תבואו לראות את הפלא כולם יחד, שלא ייווצר לנו פקק.

ד"ר אסתר לוצאטו: "אנשי הנגב רוצים ליהנות מהפירות הכלכליים של הפרויקט הזה, ולא שמדינת תל־אביב תבוא ותיקח את הכסף הגדול"

הבוסטר של הנגב

פרופסור זאב צחור ז"ל, שהיה נשיא מכללת ספיר, היה סרבן של טקסי הנחת אבן פינה. במכללה שלו הוא הקפיד לקיים רק טקסים שבהם נחנכו בניינים עם אבנים רבות וממשיות, ולא עם אחת סמלית. ובכל זאת, גם הסקפטיים בנגב חשו אופטימיות בשבוע שעבר, בעקבות טקס חתימת הסכם הזיכיון להקמת קריית המודיעין של צה"ל בנגב. אחת מהם היא ד"ר אסתר לוצאטו, תושבת עומר, כימאית ובעלת חברה לקניין רוחני ומשפט.

לוצאטו הקימה לפני שלוש שנים את עמותת "ישראל למען הנגב", עם יעד ברור: לדאוג שהמהלך להעברת בסיסי המודיעין לנגב לא יטורפד. במסגרת הקמפיין שהובילה העמותה כיכבו באזור באר־שבע שלטי חוצות עם פניו של בן־גוריון, כשלצידן הכיתוב: "הנגב בסכנה. מישהו כאן ירד מהפסים". הקמפיין כלל גם מודעות בעיתונים, מפגשים עם פוליטיקאים, ואפילו עתירה לבג"ץ.

ההחלטה הראשונה על מעבר צה"ל דרומה התקבלה כבר בשנת 2002. אבל בדרך חלו עיכובים רבים, בעיקר בשל חוסר התלהבות, בלשון המעטה, של ראשי אגף המודיעין מהמהלך. "כבר שנים שאנו מחכים לבשורה שתביא לכאן חברות טכנולוגיה, תייצר אלפי משרות חדשות ותניח תשתית לצמיחת הייטק גם בנגב", מסבירה לוצאטו את החלטתה להוביל מאבק ציבורי ותקשורתי עד למימוש ההחלטה.

לוצאטו, שהוזמנה לטקס בשבוע שעבר, שמחה על ההתקדמות, אבל אינה מתכוונת לנוח על זרי הדפנה. המאבק הבא שלה ושל פעילים נוספים הוא לדאוג שהספקים בנגב יהיו שותפים בהקמת הקריה. "אנשי הנגב רוצים ליהנות מהפירות הכלכליים של הפרויקט הזה, ולא שמדינת תל־אביב תבוא ותיקח את הכסף הגדול. אנחנו רוצים שבתהליך ההקמה תינתן העדפה מתקנת לבעלי מקצוע ולקבלנים מקומיים, כדי שהכסף יישאר בדרום".

ניר שור, מנהל מרחב דרום של התאחדות התעשיינים, מספר על קשר הדוק שהוא וחבריו מקיימים עם הנהלת קריית התקשוב, כדי להבטיח שכמה שיותר פרויקטים יגיעו לקבלנים ויזמים מהדרום. "מובן שכל יזם דרומי שירצה להצטרף יצטרך לעמוד בקריטריונים של איכות ותחרות, אבל נעשה הכול במסגרת החוק כדי לתעדף יזמים ותעשיינים מהדרום", מבהיר שור. "אחרי הכול, אחת המטרות של העברת הבסיסים לנגב היא לפתח את הדרום. אנחנו שואפים לבנות מנגנון שיעניק סיכויים טובים יותר ליזמים מהדרום לקחת חלק בפרויקטים הגדולים הללו".