היערכות המשטרה לתפילת ראש חודש טבת בכותל המערבי, ביום ראשון השבוע, הייתה כמו לקראת התנגשות. מסדרון סטרילי הוכן בעוד מועד לנשות הכותל, והן עשו בו את דרכן, עם הטליתות והתפילין, מהמגנומטר בכניסה ועד למובלעת מגודרת בתוך עזרת הנשים. מסביב התגודדו כמה מאות מתפללים, סקרנים, וגם כאלו שבאו למחות נגדן, אבל המספרים היו רחוקים מהמצופה ומהחששות. כמה ימים קודם לכן, בליל נר ראשון של חנוכה, פרסמו מנהיגי הציבור הליטאי, הרבנים קנייבסקי ואדלשטיין קריאה: "על כל אחד ואחד לעשות הכול כדי למנוע את החרפה במקום הקדוש".
בלטו בהיעדרם הח"כים החרדים. בחודש שעבר הם הבטיחו להתייצב ולחסום בגופם את נשות הכותל ותומכיהן מקרב הקואליציה. דרעי הורה לכל פעילי ש"ס להתייצב וגם קרא בטוויטר לציבור להגיע "כדי שהמקום הקדוש לא יחולל". נתניהו שיתף את הציוץ. רב הכותל הזהיר משפיכות דמים. כל זה נמנע אז ברגע האחרון אחרי התערבות לילית של הנשיא הרצוג, ששכנע את נבחרי הציבור משני המחנות שלא להגיע.
הפעם, מלבד איתמר בן גביר שצעק כמה קריאות לעבר נשות הכותל, איש מהח"כים לא בא. גם לא ח"כ גלעד קריב, משתתף ותיק במניין הנשים עוד מימיו כראש התנועה הרפורמית בישראל. בחודשים האחרונים השתמש קריב בחסינותו הפרלמנטרית כדי להכניס את ספר התורה לרחבה, בניגוד לכללים, למען נשות הכותל. הלחץ עליו להיעדר הפעם לא הגיע רק מנשיא המדינה, אלא גם מלשכת ראש הממשלה. הוא הסכים להישאר בבית, הרצוג העביר את המסר המרגיע לח"כים החרדים, ונשות הכותל מצאו דרך יצירתית אחרת להגניב ספר תורה לרחבה ולקרוא בו בנחת.
לא היו ימים טובים לנשות הכותל כמו עכשיו: דלתו של השר לביטחון הפנים, איש מפלגת העבודה, פתוחה בפניהן. בקואליציה יש להן שני נציגים מובהקים – קריב, שהוא גם רב רפורמי, וח"כ אלון טל מכחול לבן, שמזוהה עם התנועה הקונסרבטיבית. בשבוע שעבר הן הוזמנו יחד עם נציגי הזרמים הלא אורתודוקסיים לפגישה עם הנשיא הרצוג. השבוע גם חודשו המגעים הישירים בינן ובין נציגוּת הממשלה הרשמית אחרי כמעט חמש שנים של נתק.
בקואליציה יש כמעט קונצנזוס על קידום מתווה הכותל, בשינויים קלים. לאלקין חשוב שנציגי הזרמים הלא אורתודוקסיים בוועדה שאמורה לנהל את הרחבה השוויונית לא יהיו מטעם הממשלה אלא מטעם יו"ר הסוכנות, כדי להימנע מהכרה ממלכתית בהם. אחרים באגף הימני בממשלה מבקשים לבטל את רעיון הכניסה המשותפת לרחבות, כדי לצמצם את החיכוך. אבל העיקרון הכללי מוסכם. בנט, שהקים את "עזרת ישראל" הזמנית, לא שינה את עמדתו: הוא תומך בהסדרה המעשית של תפילת הזרמים הלא אורתודוקסיים סמוך לכותל, אבל לא נלהב להכרה ממלכתית מלאה בהם.
הלחץ של הנהלת הקואליציה על קריב שלא להגיע הוא חלק מתמרון טקטי נרחב יותר: הקואליציה תנמיך פרופיל בכל הקשור למתווה כדי לא לספק תחמושת לאופוזיציה, שסימנה את הכותל כנקודה רגישה. דרעי משוכנע שבניגוד לגיור ולכשרות, שנחשבים לנושאים חרדיים, המאבק הסמלי על הכותל עשוי לסחוף גם קהל מסורתי רחב. לכן ש"ס, שבעבר השאירה את המאבק הזה לאשכנזים ולחרד"לים, הפכה פתאום לנותנת הטון. נתניהו עצמו מפקפק יותר ביכולת להוציא את הקהל המסורתי הליכודניקי למחאה נרחבת, אולם יסתפק בכך שהחרדים עצמם יצאו להפגין.
כבר שבועות שיו"ר האופוזיציה לוחץ על החרדים ליזום הפגנה המונית. היכולת של סמוטריץ' וליצמן להוציא אוטובוסים, עם המנגנונים המגזריים וקריאות הרבנים, חזקה מכוח השפעתו של נתניהו על קהל הליכוד, שלא נרתם בינתיים בהמוניו למחאה. ההפגנה השבוע בכיכר הבימה הייתה גדולה מקודמותיה בזכות אנשי הציונות הדתית (אחרי הביקורת והתדרוכים החריפים מסביבת נתניהו נגד המגזר הסרוג), אבל בקרב הליכודניקים ההתייצבות מצומצמת יחסית לפוטנציאל ומוגבלת לגרעין הקשה והנאמן.
נתניהו מזהה, ובצדק, שעניין זהותה היהודית של המדינה הוא המכנה המשותף החזק של הבלוק שלו, אבל לא הכותל מעניין אותו. הוא הרי הוביל את אישור המתווה המקורי בחורף תשע"ו, שהיה לדבריו "יצירתי והולם" (והקפיא אותו רק כעבור שנה וחצי בלחץ שותפיו). הוא גם הבטיח "לעשות הכול כדי שכל היהודים ירגישו בבית בישראל, אורתודוקסים רפורמים וקונסרבטיבים". מזכיר הממשלה שלו, שהחרדים היו שותפים מלאים בה, נפגש בהוראתו עשרות פעמים עם נשות הכותל ועם נציגי הרפורמים והקונסרבטיביים כדי לגבש את ההסכמות. אגב, לשליח הזה קראו אביחי מנדלבליט, והמתווה אושר ביומו האחרון בתפקיד לפני שהמשיך למינוי הבא מטעם ממשלת נתניהו והחרדים: היועץ המשפטי לממשלה.
סוגיה אחרת בענייני דת ומדינה עשויה לפצל את האופוזיציה: חוק הגיור שמקדם שר הדתות מתן כהנא נוגע בלב המחלוקת בין הציונות הדתית לחרדים, ואולי גם בלב השסע הפנימי בציונות הדתית (המגזר, לא המפלגה). בשבועות האחרונים מנהלים סמוטריץ' וכהנא מאבק עיקש על ליבו של זקן רבני הציונות הדתית, שנקרע בין התנגדותו לממשלה לתמיכתו ברפורמת הגיור. הצעת החוק כמעט נתפרה על שולחנו העמוס. הוא מכיר אותה עד אחרון הסעיפים, ולמעט משפט חסר אחד – שייתן לרבנות הראשית יכולת לפסול הרכבי גיור סוררים – הוא גם תומך בה בכל לב.
הרב דרוקמן מחלק בין חברי הכנסת לשרי הממשלה. את חברי סיעת ימינה הוא מסרב לפגוש, בטענה שהם מייצגי ציבור מסוים, אבל הוא מסרב להחרים את שרי המפלגה, האחראים לתפיסתו על המדיניות הלאומית. כהנא הגיע לביתו כמה פעמים. בין לשכת השר לבית הרב קיים ערוץ פתוח, וכהנא מייעד לרב תפקיד מפתח – לעמוד בראש הוועדה שתקבע את כללי הגיור בבתי הדין, יחד עם שני נציגי הרבנות ושני נציגים מטעם ראש הממשלה. הכללים, כך מתכנן השר, יתאמו את אלו שהונהגו בבית הדין לגיור של הרב דרוקמן.
מבחינת החרדים זה סדין אדום, אבל קשה לראות איך מפלגת הציונות הדתית תתנגד למתווה כזה. לכן סמוטריץ' וחברי מפלגתו לא הוזמנו לכנס ייסוד "מטה המאבק להצלת המדינה היהודית" שארגנו ש"ס ויהדות התורה. הם דיברו על שיתוף פעולה עם מפלגת הציונות הדתית וגם נפגשו אחרי הכנס עם סמוטריץ', אבל יודעים שייתכן שבאחת הסוגיות המרכזיות הוא יימנע מללחום לצידם, ובתרחיש קצה אולי אפילו יתייצב בצד השני.
בינתיים, המאבק בין כהנא לסמוטריץ' הוא על השאלה איזה חלק מעמדת הרב יוכרז בפומבי. שר הדתות מנסה לשכנע שתמיכה ציבורית עקרונית במתווה תגרום לרבנות הראשית לסגת מהתנגדותה האוטומטית והנחרצת, אבל יו"ר מפלגת הציונות הדתית לוחץ בכיוון ההפוך: שהרב יתמקד דווקא בהסתייגותו הנוגעת לסמכות הווטו של הרבנות הראשית. עד כה, הרב שותק.
בשעה שכהנא מנסה לשכנע את הרבנים לתמוך פומבית במתווה שגיבש איתם, האגף השני בממשלה מאבד סבלנות. ועדת השרים לחקיקה אישרה השבוע את הצעת חוק הגיור של יוליה מלינובסקי מישראל ביתנו. גם היא מדברת על גיור בידי רבני ערים, בהתאם להסכם הקואליציוני, אבל בניגוד למתווה של כהנא אינה מעניקה כל סמכות פיקוח לרבנות הראשית או למערך הגיור הממלכתי. כל הרכב גיור בראשות רב עיר יהיה עצמאי לפעול לפי שיקול דעתו. לפי הסיכום בין ליברמן לכהנא, למרות אישור החוק בוועדת השרים לחקיקה הוא לא יקודם לקריאה טרומית בשלושת השבועות הקרובים, כדי לתת לו חלון זמן אחרון לגייס את הרבנים.
בשיחות סגורות, יו"ר ישראל ביתנו מפקפק בסיכוייו של כהנא להביא את הרבנים לתמוך פומבית בתוכניתו, אך הוא משחרר לו חבל אחרי עבודתם המשותפת על רפורמת הכשרות. כמו בה, גם ברפורמת הגיור ההתנגדות החרדית קשורה ברב דוד סתיו. החשש המרכזי שלהם הוא שיו"ר רבני צהר יקים בית דין לגיור ברוח ליברלית. זה בדיוק גם הקו האדום של ליברמן: הוא מוכן להתפשר על פיקוח של הרבנות הראשית, בתנאי שהסעיף הזה לא יאפשר לה לפסול אוטומטית את הרב סתיו וגיוריו.
המשך המצב הנוכחי, ללא חקיקה, משמעותו שגם גיור רפורמי בארץ יהיה מוכר, בהתאם להחלטת בג"ץ. זה אולי מה שיהיה השיקול המכריע, בסופו של דבר: תמיכה פומבית של הרב דרוקמן בחוק הממשלתי אולי תפצל את האופוזיציה, אבל עשויה להיות בעלת השפעה דרמטית על שלמות העם היהודי.
