עיתון הוושינגטון פוסט סיפק אתמול (ב') במה לצה"ל ולפעולות המיוחסות לו במרחב הסורי. על פי הדיווח והפרטים שפורסמו גם לפניו, ביוני השנה תקפה ישראל מצבור של נשק כימי, גז עצבים, שנשיא סוריה אסד אוהב להשתמש בו בעיקר נגד בני עמו.
תקיפה מהסוג הזה דורשת יכולות בכלל התחומים: ראשית, נדרש מודיעין יקר מפז, מדויק ברמה שלא יתפספס בו מילימטר של ידע. המקום, החומר, סוג החומר, הכמות, הנזק האגבי של תקיפה כזו, כמה הרוגים ומה זהותם. אחרי מודיעין נדרשת תוכנית תקיפה כזו שתפתיע את הסורים, ותמנע מהם לסכל אותה. זה לא עוד קרון או מכלית שאסד מתחזק עבור האיראנים בחצר האחורית שלו – זה אתר סודי ורשמי של המשטר, רק הקרובים ביותר יודעים עליו ומכירים אותו. תוכנית תקיפה כזו גם כוללת שורה של דרישות כמו נתיב טיסה, מערך התקפי מגבה של המטוסים שיצאו לפעולה, מערך מטעה כדי למנוע מטילים נגד מטוסים לשבש, ופצצות מדויקות וחכמות שיודעות לא רק להשמיד ברמה הגבוהה ביותר אלא גם לפגוע במטרה בדיוק של סנטימטרים. אין צבא בעולם שלא יחפש בשקיקה חומר כתוב על תקיפה שכזו.
חצי שנה אחרי התקיפה, ישראל השתמשה בנשק נוסף: תודעה. בדרך כלל המדיניות היא לשמור על אירועים מהסוג הזה מתחת לרדאר התקשורתי אבל הוצאת הדיווח מחוץ לגבולות התקשורת הישראלית מראה שמשהו רצה להעביר מסר. אז מה מסתתר מאחורי עיתוי חשיפת התקיפה? התשובה קשורה, כמו תמיד, לגרעין האירני.
עוד היום נקרא ונשמע דברי ביקורת על שבירת העמימות הישראלית ויתכן שיש בכך צדק, אבל בחודש האחרון ישראל מנהלת מערכה דיפלומטית תודעתית מול אירופה האטומה וארצות הברית הנחושה לחזור להסכם הגרעין האיראני. ספק אם הידע החדש שמוצג בפני העולם, שאסד לא בוחל באמצעים, ישנה את גישתם להסכם הגרעין. אך העובדה שישראל מבצעת לכאורה תקיפה כזו, והיא מוצגת כאירוע שקיבל גיבוי מהאמריקנים, משדרת לאיראנים, לאסד ולנסראללה שלישראל אין מעצורים. יש לה יכולת להוציא לפועל מתקפות מורכבות ולקבל עליהן גיבוי. זה הקרב האמיתי של ישראל כרגע: לייצר לגיטימציה לפעולה חופשית ולעשות הכול כדי להגן על אזרחיה וריבונותה.
