הציבור בארץ לא באמת בקי בנושאי איראן. אנחנו מכירים היטב את מצרים, את סוריה, את לבנון שביקרנו בה והקזנו דם פעמים רבות. אנחנו יודעים לְמה לצפות מהן. אין לנו מושג מי זו איראן ומה באמת כרוך בעימות מתמשך איתה. אנחנו לא מכירים את השפה, את התרבות, את החברה, את הלאומים והמיעוטים במדינה הענקית הזו שיש לה משאבי טבע בלתי נדלים. קשה לנו לדעת מה האנשים שחיים 1,600 קילומטרים מכאן רוצים מחיינו ומדוע הם מתעקשים להילחם בנו, אחרי שרק לפני ארבעים שנה היינו חברים טובים.
ביום שלישי טלפנתי למכרי ש', תושב טהרן. את ש' הכרתי בעצרת האו"ם בניו־יורק בספטמבר 2011. הוא היה חבר במשלחת האיראנית הגדולה שליוותה את נשיא איראן באותם ימים, מחמוד אחמדינג'אד. בשנים האחרונות התקשרתי אליו כמה פעמים, בעיקר אחרי שהעימות הישראלי־איראני עלה לכותרות. ש' ענה לי תמיד בנימוס רב, וביקש בכל פעם שלא אצטט אותו. אגב, ההיכרות שלו עם החברה הישראלית טובה למדי והוא מעודכן היטב במה שקורה כאן, גם בענייני כלכלה וחברה.
ש', דובר אנגלית מצוינת, נושא היום בתפקיד בכיר בממשל האיראני. בשיחתנו השבוע הוא ביקש שלא לדבר על המתח הביטחוני הגובר בין איראן וישראל. שאלתי אותו בכל זאת אם הוא מודאג, והאם הדריכות ניכרת היום ברחובות טהרן. "אין שום דבר מיוחד", התעקש ש'. "היום בבוקר לקחתי את הילד לגן, אני בדרך למשרד. בדיוק התחיל לרדת כאן גשם. חיים כרגיל, אנחנו לא מודאגים".
אתה חושב שתפרוץ מלחמה בין ישראל ואיראן? שאלתי. "אני לא חושב", השיב ש'. "מה שקורה היום בינינו זו התנהגות נורמלית של המזרח התיכון. אין כאן שקט. ככה העניינים מתנהלים כבר עשרות שנים. אני מקווה שלא תהיה עוד הסלמה. אין סיבה. אף אחד בסביבה שלי או בקרב החברים שלי לא מדבר על מלחמה, אבל ברגע זה אנחנו רחוקים משלום".
ההסלמה, אמרתי, היא בגלל מה שאתם עושים בסוריה. "יכול להיות", הפתיע ש'. "אני לא אוהב את זה. כל אחד צריך להיות במדינה שלו".
שאלתי אותו אם צפה במצגת של נתניהו ערב קודם לכן. ש' סיפר שהיה עסוק בדברים חשובים יותר, בעיקר בהסכם הגרעין עם איראן שהנשיא טראמפ עומד להחליט על גורלו ב־12 במאי. "זו האג'נדה שלנו", אומר ש', ונדמה לי שהוא נחרד עד מאוד מהאפשרות שטראמפ יצא מההסכם. המצב הכלכלי של האזרחים באיראן בכי רע, וסנקציות חדשות רק יחמירו את העסק.
"אם טראמפ יצא מההסכם הוא יפגע באמינות של ארה"ב, וגם שלו", אומר לי ש'. "טראמפ לא יעשה את זה. אתה לא יכול לחתום על הסכם יחד עם עוד שש או שבע מדינות חשובות, ואז לסגת ממנו כאילו כלום. מדובר כאן במעצמה כמו ארה"ב שיוצאת נגד כל העולם: מדינות אירופה, רוסיה, וסין שכולן מתנגדות באופן נחרץ לביטול ההסכם. גם הן לא יאמינו לו יותר. אנחנו בצד החיובי, אנחנו מחויבים להסכם וממלאים אותו. למה הוא צריך להפר את ההסכם איתנו?"
בעולם לא מאמינים לכם, אמרתי. המסמכים שהציג נתניהו מלמדים שאין לכם מילה. אתם עובדים על כולם כל הזמן. "אנחנו תחת פיקוח הדוק היום. אתה לא מתאר לעצמך עד כמה", ענה ש', והוסיף: "למה אתם לא שואלים בישראל שאלה פשוטה: אנחנו מחויבים לאמנה למניעת הפצת נשק גרעיני, NNPT, יחד עם עוד 190 מדינות. ישראל לא חתומה על האמנה הזו".
אין לכם שם טוב כדוברי אמת, אמרתי. "תשמע מה אני מציע לך", ענה ש', "אל תאמין לאיש ברמה הפוליטית. אל תאמין לאף אחד, לא לאמריקנים, לא לאירופים וגם לא לישראלים".
מה יקרה מבחינתכם אם טראמפ יצא מההסכם, שאלתי. "א־לוהים יודע. יהיה בלגן. אנחנו נחזור לנקודת ההתחלה", השיב ש'. "אבל אתה יודע מה, טראמפ לא יחזור בו. זה מטורף. זה נגד כל העולם ונגד האו"ם. לפני שלושה חודשים הוא אמר שהוא יבטל את ההסכם, נכון? למה הוא לא ביטל עד עכשיו?"
תגיד, למה אנחנו רבים בכלל? שאלתי את ש'. הזכרתי לו את המלך כורש, מייסד הממלכה הפרסית שהתיר לגולי בבל לשוב לישראל ולבנות את בית המקדש. בפעם הראשונה שמעתי קצת התלהבות בקולו. "רק זה?" הוא מיהר להסכים. "באיראן יש בתי כנסת, היהודים חיים כאן בחופשיות. יש לנו שני חברי פרלמנט יהודים. איפה יש עוד מדינה כזו במזרח התיכון?"
אז למה המנהיגים שלכם רוצים להרוס את ישראל? "ביקשתי לא לדבר על ישראל", נזכר ש'. "יהיה טוב, אינשאללה", סיימנו שנינו את השיחה.
