תחת הכותרת "צה"ל נגד נוער הגבעות", דיווח אור הלר אמש (ג') בחדשות 13 על כך שהממשלה אישרה התנעת מהלך של הסבת מאות חיילים למשטרת ישראל כדי להתמודד עם מה שנקראה "פשיעה לאומנית". כנראה שצריך לפתוח במובן מאליו: מי שסובל מפשיעה לאומנית וטרור יומיומי ורצחני ביהודה ושומרון הינם הישראלים, המתיישבים, עליהם צה"ל נקרא להגן, מתוקף תפקידו. אולם מעבר לבעיות הקשות שבהחלטה עצמה, גם הסיקור שלה דורש התייחסות.
כאשר בימי שומר החומות ערבים בתוך ערי ישראל פרעו ביהודים והמשטרה עמדה נבוכה, טובי הפרשנים באולפנים הסבירו לצופים בבית מדוע אסור לחיילי צה"ל להתערב בעבודת שיטור. יהודים נרצחו, בתי כנסת נשרפו אבל צה"ל נשאר בבסיס. ובכן הסטנדרט הכפול עובד שעות נוספות, וגיוס חיילים לעבודות שיטור נגד אזרחים מתנחלים כנראה לא מצדיק פרשנות מלומדת על החשיבות של הפרדת צה"ל מהאזרחים. אולי נזכרו באולפן שהקונספט בסך הכול עבד טוב בגירוש גוש קטיף, וכעת חושבים להפעיל אותו באופן קבוע.
עסקת גנץ-בר לב: ביוזמת שר הביטחון בני גנץ תתקיים עבודת מטה כדי לגייס עוד מאות חיילי צה"ל למשטרה לתפקידי מטה כדי לפנות מאות שוטרים למחוז ש"י, בין היתר להתמודד עם הפשיעה הלאומנית@OrHeller @usegal pic.twitter.com/HZ0fNDaxSL
— חדשות 13 (@newsisrael13) December 14, 2021
רבים וטובים עוד יסבירו מדוע ההחלטה הזו גרועה, אבל חשוב להדגיש כי גם ההדממה של מנגנוני הביקורת וחוסר היכולת של יושבי האולפן לבקר אותה, גרועים לא פחות. הם מזינים את הרעיון שהוביל להחלטה ונותנים לו לגיטימציה. גם אם הבירוקרטיה ומאבקי כוח יצליחו לסנדל את ההחלטה, יש להוקיע את הרעיון שעומד מאחוריה, זה שמציב את המתיישבים כאויב שיש למגר. אחרת, אותו רעיון יישאר ויזהם את האוויר הישראלי.
להיות כלב השמירה של הדמוקרטיה אין פירושו רק להתריע על שחיתות או להגן על חופש הביטוי. כאשר ממשלת ישראל מחליטה על צעד שעלול לסכן את מרקם החיים ולאיים על מגזר שלם בהפניית כוח צבאי כלפיו, המינימום הנדרש בדיווח הוא משפט ביקורת. ממשלה שהפרה כל הבטחה כדי לאחות את הקרעים צועדת עוד צעד לעבר החרבת האחווה הבסיסית בין החלקים בעם. על כלי התקשורת להתריע מפני הסכנה הטמונה בהחלטת הממשלה ולנסות לעצור את הקרע לפני שיהפוך למלחמת אחים.
