מנהיגי איראן ישבו מבועתים מול נאום נתניהו. רק האופוזיציה התעקשה להעמיד פני לא מופתעת

שבוע רע עבר על הנהגת איראן. עוד בטרם הספיקה לפרוק את תאוות נקמתה בישראל על תקיפת בסיסה בסוריה בחודש שעבר, היא ספגה תקיפה קטלנית נוספת. מאות טילים שהציבה בסוריה כדי לפגוע בנו, הושמדו בקול נפץ אדיר ולהבות לתפארת. עדי שמיעה מדווחים שאדמת האזור רעדה בעוצמה של רעש טבעי. גל הלוויות נוסף פקד את מדינת האייתוללות. אין ספק שהיא השתוקקה להגיב לאלתר, אבל ראש ממשלת ישראל מיהר להנחית עליה מהלומה נוספת שהקשתה עליה את ביצוע זממה: הוא חשף בפני מאות מיליוני צופי טלוויזיה בכל העולם את ערוות תוכניות הגרעין שלה.

בספרי פרס ומדי קשה למצוא ביזיון תקדימי דומה. האירנים הוצגו לא רק כשקרנים עזי מצח, אלא כמי שלא מסוגלים לאבטח כדבעי את הכמוסים שבסודותיהם. שליחי מודיעין של מדינה קטנה, ששטחה כאחוז ורבע בלבד משטחה של האימפריה הפרסית ואוכלוסייתה זעומה יחסית, הצליחו להתל באימפריה. לא קשה לדמיין את מנהיגיה יושבים מבועתים מול מסך הטלוויזיה שהעביר להם בשידור חי את דברי בנימין נתניהו. בעוד ימים אחדים אמור נשיא ארצות הברית להכריע את גורל הסכם הגרעין שהם כה נכספו לו ב־2015, והנה נתניהו מספק לו כיסא מפלט נוח מההסכם.

מוזר מאוד, אבל דווקא בישראל הועלתה טענה שאין חידוש עקרוני בדברים. "מה למדנו מהמצגת של נתניהו?", צייצה מומחית הביון והגרעין סתיו שפיר, "מה שהיה ידוע גם ערב ההסכם". בד בבד היא הביעה "גאווה גדולה בכוחותינו שאספו מודיעין מרשים ביותר. איזה פער בין יכולותיהם לבין יכולותיו של הממונה עליהם".

איזה פער בין שני חלקי הציוץ: אם המצגת של נתניהו אינה מחדשת מאומה, מדוע שפיר כה גאה בכוחות המודיעין שלנו? כנראה מפני שאיבת האופוזיציה לנתניהו גוברת על איבתה לאיראן, שוחרת השמדתנו. במקום לאחד כוחות עם נתניהו מול אויב חיצוני, כפי שאופוזיציה אחראית יודעת לעשות במצבי חירום, הם בעצם איחדו כוחות עם טהרן מול נתניהו.

טהרן טענה השבוע שנתניהו משקר, וגם ח"כ עומר בר-לב טען. "שקרן נשאר שקרן", הוא פרסם ציוץ שנאה מופקר משלו, "האיראנים מקיימים את ההסכם כלשונו". אילו הקשיב היטב לנאום היה שם לב שנתניהו לא אמר שהאיראנים אינם מקיימים את ההסכם, אלא רק שהם שיקרו בעבר ושראוי לבטל הסכם שנשען על אדני מרמה. אבל לעומר בר-לב בער יותר לחשוף את שקרי נתניהו כביכול מאשר לדחוק את איראן לפינה, ולכן הסתבך בעצמו בציוץ כוזב.

גורמי אופוזיציה אחרים טענו ברצינות גמורה שגם ישראל לא אומרת אמת על תעשיית דימונה שלה, ובכך דחקו את עצמם עמוק עוד יותר אל אגף דוברי השטויות כאן. בין דימונה לפורדו אין בדל סימטריה. ישראל לא משתוקקת להשמדת מדינה שכנה ולא מחרחרת טרור בכל רחבי הגלובוס. תעשיית האטום המיוחסת לה נועדה לצורכי הגנה עצמית בלבד, וכך גם מבצע הייבוא ארצה של ארכיון הגרעין האיראני. זה היה מבצע מזהיר בסדר גודל של אנטבה, רק בלי הגיבוי האופוזיציוני לממשלה שניצחה עליו. כשרבין ופרס שלחו את סיירת מטכ"ל לאנטבה, הימין שיבח אותם. כשנתניהו שיגר את סיירת המוסד לטהרן כדי להילחם במזימות הגרעין שלה, אבי גבאי, שלי יחימוביץ' ויאיר לפיד גירדו עילות רעועות להתגולל עליו.

ייתכן שיש צדק בטענת האופוזיציה שעדיף להתמיד בהסכם הגרעין מאשר לבטל אותו, אבל זה כבר עניין אחר. הנהגת איראן היא כנופיית פשע ורמייה בכל מקרה. נאום נתניהו השבוע עשוי לאלץ אותה להסכים להכנסת תיקונים חשובים בהסכם המקורי. לכן היה חשוב לשאת אותו באופן מהדהד, קבל עם ועולם, ולחשוף בו קורטוב מיכולותינו המודיעיניות. על הדרך הוא כנראה תרם לעיכוב פעולת התגמול שאיראן זוממת נגדנו, כך שכבר הרווחנו ממנו. איראן הוצגה כמדינה נכלולית שאסור לעשות עמה עסקים או להתפתות להבטחותיה.

אירופה אמנם התאמצה מאוד לייצר רושם שנאום נתניהו אינו עושה עליה רושם, ולהעמיד פני לא מופתעת, אך למחרת נעתרה להזמנה הישראלית לבחון את ארון הקלסרים והתקליטורים שנתניהו חשף. מבעד למסכת אדישותה היה אפשר להבחין בהבעת התפעלות, מה שאי אפשר להגיד על צוות התגובות של האופוזיציה כאן. כמו טהרן, גם היא נתקפה עצב עמוק ביום שני בשמונה בערב.