חיליק (שם בדוי) היה מעריץ של נינט. ואפילו שאני לא מכיר באופן אישי את כל המעריצים של נינט, את חיליק הכרתי טוב ואני מוכן לחתום איפה שצריך על זה שחיליק היה המעריץ הכי מושבע של נינט. ולמה אני עושה מזה כזה עניין? בגלל שעל הנייר, לאף אחד לא היה ברור מה לחיליק ולנינט. חיליק גדל רוב שנותיו בבני־ברק עיר התורה והחסידות, אבא שלו היה מחנך בחיידר, אמא שלו עבדה בבנק, היו לו אחים ואחיות, גיסים וגיסות וכולם היו רגילים כאלה, בני־ברקים קלאסיים, מצביעים ג', קוראים יתד נאמן, לא משהו חריג. גם חיליק היה רגיל. לבש חולצות של חברת אוהה, חבש כיפה מספר חמש בלי סרט, הרכיב משקפי ברגים, היה שותה נס עם שתיים סוכר ובאופן כללי לא היה אחד שבער בו איזה יצר סקרנות מופרז.
אבל קיץ אחד בבין הזמנים, חיליק הלך עם כמה חברים לצימר בספסופה, ושם, בטלוויזיה המצ'וקמקת, היה שידור חוזר של איזו תוכנית מתחילת שנות האלפיים שבה נינט שיחקה. וכל החבר'ה ישבו וצפו בתוכנית, סתם כי לא היה משהו מעניין יותר בערוצים אחרים בשעה עשר בבוקר. והשידור החוזר נגמר וכל החבר'ה יצאו לבריכה וגם חיליק יצא איתם, אבל הוא כבר היה בנאדם אחר. כי רגע קודם, נפשו של חיליק נקשרה בנפשה של נינט. לנצח. וחיליק הלך וביקש מאח של איזה חבר שלו שהיה ידוע בתור מישהו שמחזיק בכוננים את כל הסדרות שאי פעם צולמו בעולם, שיצרוב לו בדיסק את כל תוכניות הטלוויזיה שבהן נינט השתתפה ואת כל המוזיקה שאי פעם הוציאה, וככה חיליק למד הכול בעל פה והיה חוזר ומשנן את השירים ואת הרגעים הטלוויזיוניים הנשכחים. חיליק ליווה את נינט בכל תחנות חייה מחדרו שבישיבה, ובעצם מכל מקום שאליו הוא היה הולך. כשצקצקני הישיבה היו מעירים לו על זה שהוא שומע שירת נשים, חיליק לא היה מתרץ תירוצים אלא רק פושט ידיים לצדדים ואומר, אתם צודקים, אבל אלה החיים. לכל אחד יש הנפילות הקטנות שלו וחוצמזה נינט משמחת לי את הלב וכשאני שמח אני בנאדם טוב יותר, מה לעשות? והצקצקנים היו מעקמים פרצוף וחיליק הרגיש שקשה לו להסביר להם שכנראה נינט היא משורש נשמתו.
כשהארץ רעשה בעקבות הפרידה המתוקשרת של נינט והשידוך שלה, חיליק הצטער עמוקות והתפלל לשלומה ושתמצא את זיווגה האמיתי בקרוב. ואם נינט הייתה יודעת על התפילות שלו בתקופה ההיא, אולי הייתה באה עד לישיבה שלנו ונותנת לו את ידה. גם ככה היא הייתה פנויה אז.
והחיים המשיכו וחיליק המשיך ללוות את נינט גם כשעברה לחו"ל וגם כשמצאה שידוך חדש, והעולם כמנהגו נהג וחיליק גם התחיל שידוכים, ויצא פה ושם עם בחורות ובסוף מצא את אסתי זק"ש שמצאה חן בעיניו והוא בעיניה וחיליק החליט שבפגישה הבאה הוא מציע לה נישואין. אז הוא הצטייד בעניבה חדשה ובחליפת שבת ושאל מאחותו מצלמה דיגיטלית לתמונה המסורתית בכותל וקנה לאסתי משהו שהיא אוהבת (לא סיפר לי מה), ויצא איתה לבית קפה והציע לה נישואין ואסתי אמרה לו כן, והם המשיכו לכותל וכל הדרך עשו טלפונים נרגשים לכל החברים והחברות והמשפחות. ואחרי התפילה בכותל הם ביקשו מעובר־אורח לצלם אותם עם הכותל ברקע, והם נעמדו במרחק מבויש זה מזו וחייכו למצלמה, אבל אז, רגע לפני הפלאש, חיליק הפסיק לחייך והעובר־אורח שצילם אמר לו, חתן! חיוך! אבל חיליק חשב שהוא הוזה ולא הצליח להתרכז בתמונה ולחייך. כי מאחורי עובר האורח צעדה במעיל שחור וארוך לא אחרת מאשר נינט. נינט שלו. וחיליק חייך חיוך מאולץ והאיש צילם והחזיר לו את המצלמה ואסתי, ששמה לב שמשהו לא כשורה, שאלה, הכול בסדר? וחיליק גמגם משהו ואמר לה, אסתי, הנה נינט טייב. ואסתי הסתכלה ושאלה, מי זו נינט טייב? וחיליק אמר לה, עזבי. לא משנה. את יכולה אולי לצלם אותי איתה? ואסתי שלא הבינה מה קורה ולא ידעה מה לומר, הלכה איתו לכיוון נינט. וחיליק התקרב ואמר, סליחה, נינט? ונינט הסתובבה ואמרה לו בחיוך, כן? וחיליק החליף צבעים מרוב התרגשות והפה שלו התייבש והוא אמר לה, וואי, רציתי להגיד לך ש… לא משנה, אני מתרגש. ונינט צחקה ואסתי הייתה בשוק וחיליק שאל, אפשר תמונה? ונינט אמרה, ברור! וחיליק נעמד במרחק מה מנינט וסימן לאסתי לצלם, ואסתי צילמה וחיליק אמר לנינט תודה, וככה זה נגמר. ביום למחרת אסתי ביטלה את השידוך עם חיליק. שבוע אחר כך ראיתי על הדופן הפנימית של ארון הבגדים של חיליק את התמונה שלו עם נינט. למזכרת.
