כותרות העיתונים בבוקר 1 בפברואר השנה בישרו שראש הממשלה בנימין נתניהו ייחקר בפרשת הצוללות. ההתרחשות המסעירה שאירעה קודם לכן במחסן המוזנח בטהרן טרם זכתה לראות אור, אפילו ברמז. ואולי, בעצם, כן היה רמז. ממש בשעה שמאה מרגלי מוסד, כך לפי הפרסומים השבוע, פעלו בבירת איראן לחלץ חצי טונה של קלסרים מפלילים, עמד נתניהו ונשא נאום בכנסת לרגל ציון 69 שנה להיווסדה.
"מדכאי החירות והקדמה, ובראשם המשטר באיראן, שולחים את זרועות הטרור שלהם לכל עבר", אמר נתניהו. "ההיסטוריה לימדה אותנו שיש דמוקרטיות ששוקעות בתרדמה נוכח הסכנה. הן אינן מתעוררות, ברוח דבריו של צ'רצ'יל, עד שפעמון האזעקה מצלצל בחוזקה. ישראל אינה לוקה בליקוי הזה. אנו מגינים על ביטחוננו בתקיפות ובעוצמה, ומי שמבקש להכחידנו שם עצמו בסכנת כליה. אנחנו עומדים איתן אל מול התוקפנות של המשטר האיראני".
במוסד נוהגים להתלונן שהארגון זוכה לסיקור רק כשהוא נכשל. השבוע הוא זכה, בפעם השנייה בלבד מאז קום המדינה (הראשונה – לכידת אייכמן), לקרדיט על מבצע מבריק כמעט בזמן אמת. ועוד איזה קרדיט.
שיקולי הלו"ז של נתניהו לא נבעו מרווח פוליטי מיידי, כפי שטענו מבקריו בכפייתיות המאפיינת דיוני כן־ביבי־לא־ביבי. לו גויס השבוע עד מדינה או הוקדמו השבוע בחירות, ניחא. אבל עד חדש לא גויס, והבחירות טרם הוקדמו. לכן ברור שהעיתוי נבע ממאמץ להכשיר את דעת הקהל העולמית לביטול הסכם הגרעין עם איראן. הרי 12 במאי הולך ומתקרב.
האיש שהסיר בדרמטיות את הבד השחור מארון הקלסרים אולי הרהר על הבמה בהיסטוריה המורכבת שלו עם המוסד. החלק הגלוי שלהם כלל עד היום בעיקר כישלונות: ההתנקשות בחאלד משעל, שהסתיימה בשחרור אחמד יאסין; לפי פרסומים זרים, ההתנקשות המוצלחת מדי במחמוד אל־מבחוח, שפגעה ביחידת כידון, זרוע ההתנקשות של המוסד; ובעיקר – מסע הדה־לגיטימציה שהוליך ראש המוסד המנוח מאיר דגן, כולל הסיפורים הנדושים כבר על ביטולי המבצעים והתואר שהדביק לנתניהו בתדרוכים: "פחדן".
דומה שאת הסיפורים הטורדניים האלה ראש הממשלה יכול לנער עכשיו מדש בגדו. כשם שנשא באחריות העליונה לכישלונות המוסד על אדמת ירדן וכפי שיוחס לו גם בדובאי, כך הוא זכאי ליהנות מההצלחה של המוסד במקומות עלומי שם. הבעיה מבחינתו היא שההצלחות נשארות לרוב חשאיות. מי שלא מאמין מוזמן לשאול את אהוד אולמרט, שהצלחתו המבצעית הגדולה ביותר זכתה לפרסום רק אחרי 11 שנה, מהר מאוד בזמן־מוסד, נצח נצחים במונחים פוליטיים.
פרסום מבצע הפשיטה על ארכיון הגרעין, לרבות פרטים מסמרי שיער על התקלות והקשיים בדרך הארוכה מפאתי טהרן אל הקריה בתל־אביב, נעשה על דעת כל ראשי מערכת הביטחון. זו לא הייתה, כפי שטענו בכירי "יש עתיד", החלטה נגד עמדת המוסד וצה"ל. עמדת שני הארגונים כלפי איראן מזכירה את עמדת המטכ"ל ערב מלחמת ששת הימים: ביטחון מוחלט. לפי תדירות הפיצוצים בסוריה, נראה שראש הממשלה איתם. ראשי ארגוני הביטחון שירש נתניהו מקודמיו, אשכנזי־דיסקין־דגן, התנגחו בו ללא רחמים בנושא האיראני. ראשי מערכת הביטחון הנוכחיים, כולם מינויי נתניהו, הולכים איתו.
הבולט שבהם הוא כמובן יוסי כהן. הדבר החריג במרגל מספר אחת של ישראל הוא שבחליפותיו הגזורות הוא אכן נראה כאילו נלקח מסרט ריגול, וגם נראה לא פעם כמי שנהנה מכך (לבד ממקום מגוריו, שכונה מנומנמת בבירת השינה של ישראל, מודיעין). ראש המודיעין ממודיעין נכנס לתפקידו בינואר 2016. לפי לוח הזמנים שמסר השבוע נתניהו נראה שהידיעה על מיקומו של ארכיון הגרעין האיראני נחתה על שולחנו בראשית דרכו בתפקיד. כל תקופת כהונתו עד כה, כך מתברר עכשיו, עמדה בסימן הניסיון לחלץ את המסמכים מטהרן.
בשנותיו של כהן המוסד נוער ועורבב. הארגון הכמוס הזה אמנם קטן מאוד לעומת סדרי הגודל של צה"ל והשב"כ אבל גדול מאוד ביחס למקביליו בעולם. שמונים אחוז מראשי האגפים שלו הוחלפו, מי בהשלמה ומי ברטינה. לא כולם אהבו את זה, ובארגון שגמלאיו נהנים בו ממעמד תקשורתי מיוחד ההדים נשמעו, באופן חריג, גם בחוץ. אפשר להניח שכשיאיר לפיד דיבר השבוע על "בכירים בקהיליית המודיעין" שהזדעזעו מחשיפת המידע הוא נשען גם על האופוזיציה של כהן. ראש המוסד הקודם תמיר פרדו, למשל, מאוד לא מאושר מהמתרחש תחת כהן.
חלק מהחשדנות שכהן נאלץ להיאבק בה נבעה, כמובן, גם מזהות הממנה. הוא שירת הרי במשרד ראש הממשלה כראש המועצה לביטחון לאומי. המועמד שהפסיד לו טען שאיבד את התפקיד בשל סירוב להשיב בחיוב על השאלה "האם תהיה נאמן לי". מההאשמה הזו, שהוכחשה בתוקף בידי כל המעורבים, השתמעה טענה חריפה: שכהן השיב על שאלה דומה בחיוב.
אחר כך, כשהחלו חקירות נתניהו, השתרבב שמו של כהן גם לאחד מספיחי פרשת פאקר, כמי שנהג להתארח בדירתו של המיליארדר האוסטרלי. אנשים ששוחחו באותם ימים עם כהן הגדירו אותו כנפגע מהנזק הסביבתי של החקירות נגד ראש הממשלה. באותם ימים כהן נשמע מריר על כך שלא זכה ליחס הוגן. מקורביו תהו מדוע הוא חוטף על קרבה לנתניהו. אמנם כאשר יסיים את תפקידו ואת הצינון כל מפלגה מהמרכז ימינה תשמח לצרפו לרשימתה, אבל הוא מעולם לא הזדהה פוליטית, גם לא עם ראש הממשלה. לעומתו, מאיר דגן שימש כראש מטה יום הבחירות של אריאל שרון בטרם עבר להנהיג משימות סודיות יותר מעבר לים.
החיסול המוצלח השבוע מסלק בתודעת הציבור את הספקות שהשמיעו מתנגדיו. מבצע ענק כזה עושה את דרכו בקלות לצמרת מבצעי הפאר של המוסד, לפחות אלה שפורסמו. הרוב המכריע, כתמיד במוסד, יישאר גנוז בארכיון הארגון על גבעה אי שם במרכז. שום ארגון ביון זר לא קרוב להניח את ידיו על הקלסרים האלה.
