שיטת העבודה של ראש הממשלה חוזרת על עצמה ומתקבעת כדפוס שיש בו מעלה אבל גם בעיה. צריך להודות בשבחו של נפתלי בנט שהוא מצליח ברמה הקוגניטיבית "לתפוס" את הרגע. כלומר, בהקשר הנוכחי של ניהול משבר הקורונה, להבין מתי מסתמנת נקודת היפוך ושינוי מגמה. לזה ייקרא חושים מחודדים ואין להקל בכך ראש.
היה זה בתחילת הסבב הרביעי כשהבין ואף הכריז שהדלתא משקף "מצב חדש" בהתפתחות המגפה. גם כעת הוא תפס מהר את משמעות חדירת זן האומיקרון הרבה לפני מומחים שונים או פוליטיקאים שהעדיפו, כרגיל, להמתין לנתונים. חלקם אף המליץ על נקיטת צעדים מינימליים במסגרת האיזון הקדוש שבין בריאות הנפש, ובעיקר הכיס, לבין בריאות הגוף.
מדובר בתכונה חשובה אצל מנהיגים: להבין את השתנות הסיטואציה ולראות מבעוד מועד את הנולד. אבל אין בכך די. הבנה צריכה, בייחוד אצל מנהיגים, להיתרגם למעשים. בנקודה הזו חוזר דפוס קצת פחות חיובי, דפוס "הממליץ". אחרי שהבין שהדלתא משנה את כללי המשחק של משבר הקורונה, החליט ראש הממשלה בנט להמליץ לציבור שלא לנסוע לחו"ל. ונחשו מה, זו הייתה בדיוק אותה "המלצה" גם לפני כחודשיים על רקע גילוי נוכחות האומיקרון בעולם, שהתווספה להמלצות לא מחייבות נוספות על הצורך בנקיטת פעולות "מגבילות", ובפועל פעולות מצילות חיים, שלכאורה עוררו התנגדויות מקשת של גורמים. בין הפעולות האלה דובר על אכיפת תו ירוק בקניונים והפעלת כלי איכון של השב"כ. בכל אלה הסתמנה נסיגה בעמדת ראש הממשלה ובמידת נכונותו לתרגם את האינטואיציה הטובה לפרקטיקה בשטח.
נראה כי אנשי ההסברה במשרד ראש הממשלה אחראים לפרסומים ביממה האחרונה לפיהם בנט צדק ב"היסטריה" המוקדמת שלו ובדרישותיו לנקיטת צעדים מחמירים אל מול התפשטות המגפה. זה נכון ברמה התפיסתית, אבל בטל בשישים. על משקל האמירה הידועה במערבון "הטוב הרע והמכוער" – If you want to shoot, shoot, don't talk, ראש ממשלה איננו משקיף ואיננו שופט קו במשחק כדורגל שמתרוצץ על הקווים. הוא אפילו איננו איש מודיעין שמתריע מבעוד מועד והולך לנוח. הדרג המדיני הבכיר הוא גורם מעצב ומחולל את המפגש שבין ידיעה למעשה.
ברור מעל לכל ספק כי הציבור הרחב לא רוצה מגבלות, וברור שחלק מהשרים לא ממש רואים את הנולד. עוד ברור כי לחלקם תפיסה רעיונית שמתנגשת עם הגבלות. אבל זה לא צריך לעניין אף אחד ובוודאי שכל אלה אינם יכולים לשמש תירוץ לפער שבין ההבנה המתקדמת לבין המעשה שמפגר אחריה. הקל ביותר הוא להתחיל לעשות, במיוחד כשמדובר בצעדים לא פופולריים, כשכולם רואים את הצונאמי או נתקלים בקיר, ואז על הדרך לומר ש"צדקתי". זה לא רק קל, זה אולי גם מועיל פוליטית, אבל זה ילדותי להפליא ובעיקר לא משרת את הציבור שבגללו ולמענו, לכאורה, באה הממשלה הזו לעבוד.
ובהקשר הזה, דומה כי לא רק משחק הפופולריות קובע את מרחב העשייה או האי עשייה. מה שמשחק תפקיד חשוב זו הסיטואציה הפוליטית ברמה המבנית; האילוץ המשמעותי המעיב על היכולת לייצר סמכותנות במציאות פוליטית המבוססת על רשתיות אופקית וחיבורים בין ישויות פוליטיות קטנות ובינוניות שאינה מאפשרת למוקד סמכות אחד, המבוסס על רוב אלקטורלי מוצק, להגדיר את המערכת כולה. וכך במקום שהמערכת תוגדר על ידי אותו גורם היא זו שלמעשה מגדירה מחדש את כללי המשחק, ואלה נותנים מקום לפוליטיקה של "המלצות" ומו"מים אין סופיים בתנאים שבהם מתחייבת פוליטיקה סמכותית החותרת למעשים.
