השר לביטחון הפנים עֹמר בר־לב טועה; אין דבר כזה "אלימות המתנחלים". רובם המוחלט של המתיישבים ביהודה והשומרון הם שומרי חוק וסדר. אלימות, כולל כלפי ערבים, רחוקה מהם כרחוק מזרח ממערב. המשמעת העצמית שלהם, הבגרות וההתאפקות מלפעול באופן עצמאי מול הטרור הערבי ממש ראויים לציון, בהתחשב בכך שהם חיים בסכנת נפשות יומיומית בגללו.
לא רק "אלימות המתנחלים" אינה קיימת, אלא גם אלימות נוער הגבעות. רוב הנוער הזה לא מתיישב בגבעות יהודה והשומרון כדי להתנכל לערבים או לפגוע בהם. זהו נוער אידיאליסטי חלוצי שכל חפצו הוא ליישב את ארץ ישראל, לעבוד את אדמתה, לרעות בה את צאנו ולחזור לחיי טבע ואדמה כפי שחיו אבותינו בעבר. יש אומנם תופעות של אלימות אידיאולוגית בקרב מעגלים של בני נוער ביהודה ושומרון, זו שמתייגת את עצמה כ"תג מחיר", אבל היא לא רק מצומצמת בהיקפה הרבה יותר מאשר תופעת נוער הגבעות, אלא אפילו לא חופפת אותה. לא מעט מנערי "תג מחיר" גרים ביישובים ממוסדים, ורבים מהם כלל אינם תושבי יש"ע.
השטחיות של השיח הפוליטי הישראלי, שנוטה להכללות פשטניות ולהדבקת תוויות שליליות ליריבים פוליטיים, לא פסחה על בר־לב. לטעון שכל המתנחלים אלימים נכון בדיוק כמו לטעון שכל אנשי השמאל תומכים ב"שוברים שתיקה", או שכל מי שתומך ברפורמות של השר מתן כהנא בנושאי דת ומדינה הוא רפורמי. לשטחיות הזו כבר הורגלנו, אבל כשהשר לביטחון הפנים נסחף להכללות כאלה במקום להתמקד בבעיה האמיתית שבתחום אחריותו, זה כבר הרבה יותר חמור.
יחד עם זאת, אנחנו המתיישבים הרווחנו את הסטיגמות האלה ביושר. לפחות בשני העשורים האחרונים. אכן, יש בינינו כמה עשרות בני נוער שבטוחים שפגיעה בערבים באשר הם היא מצווה מדאורייתא. גם אם אין חלקנו עמם, שתיקתנו הרועמת אפשרה לנגע הזה להתפשט. כל מי שמתגורר ביו"ש מכיר את התופעה, ותושבי יישובים מסוימים מכירים אותה אף לפני ולפנים, ובכל זאת לא יצאנו נגדה בריש גלי. מעצם טבעה תופעה כזו אינה צומחת יש מאין; כדאי מאוד שנשאל את עצמנו אם יש בינינו גורמים אידיאולוגיים מסוימים שמתוכם צמחה האידיאולוגיה הזו והם אף מגבים אותה, גם אם בקריצה, ברמיזה ובדרכים מתחכמות.
אומנם לימוד הזכות על הנערים האלה ראוי, אבל כל עוד הוא מתייחס לנערים עצמם ולא למעשים שהם מעורבים בהם. לא מדובר בנוער הזקוק לסעד סוציאלי, אלא בנשמות טהורות ובנוער מוכשר ובעל פוטנציאל אנושי עצום, שנפל קורבן לאידיאולוגיות מופרכות. נכון, הנערים והצעירים האלה הם אידיאליסטים, אבל אין בכך להצדיק כהוא זה את מעשיהם; גם ראשוני הקומוניסטים היו אידיאליסטים. לצערנו לא מדובר רק בכתובות גרפיטי תמימות ובמעשי השחתה שכונתיים. מי שחי ביו"ש לא יכול להתכחש לכך שהמעשים האלה חורגים לא אחת הרבה מעבר לכך.
קל להתכנס כעדר ולזעוק חמס נגד השר לביטחון פנים על דבריו. קל מאוד. אבל זהו פופוליזם זול שאנחנו, המתיישבים ביו"ש, לא יכולים להרשות אותו לעצמנו. חובה עלינו להוקיע את המעשים האלה ולבדל את כלל ההתיישבות מהתופעה. לא זו דרכנו.
החובה לגינוי המתחייב של התופעה הזו איננה העובדה שהיא מוציאה שם רע להתיישבות ביהודה והשומרון ויוצרת לה סטיגמות מהסוג שביטא בר־לב. לא זו הבעיה. הסיבה אינה אפילו העובדה שמעשים כאלה רק מרבים את המתח הביטחוני ביו"ש, מתסיסים את ההמון הערבי וחוזרים כבומרנג אלים נגד המתיישבים עצמם, בלי להועיל מאומה. אנחנו חייבים לגנות את המעשים ולצאת נגדם בעיקר בגלל הצו של "והיה מחנך טהור".
הנפגעים הראשונים מהתופעה הזו הם הנערים עצמם, שנסחפים כבר מגיל צעיר לדרך לא דרך. כמעט כולם חוזרים בתשובה כשהם מתבגרים, אבל אין ספק שחטאות הנעורים האלה פוגמות בטוהר נשמותיהם. לפעמים המעשים האלה אף גורמים להם להסתבכות מיותרת וכואבת עם כוחות הביטחון ולתשלום מחיר בכלא, וקרה, לפחות פעם אחת, שאחד מהם שילם על כך בחייו. כי אנחנו שתקנו.
דברי בר־לב הם אור אדום לכולנו. מפעל ההתיישבות ביו"ש נובע מאידיאליזם ישראלי טהור, מבורר ומדויק, ואסור לנו לאפשר לו לסטות לדרכים עקלקלות. על כך מופקדים אנחנו, לא בר־לב. לא תגובות ילדותיות מהסוג ששמענו הן המענה הנכון לדבריו המופרכים, אלא חשבון נפש עמוק שלנו המתיישבים, ושל מנהיגנו ורבותינו.
