הסיור שקיים יו"ר המועצה האזורית שומרון יוסי דגן לחברי סיעת הליכוד ביום חמישי שעבר, אמור היה להיות אירוע מחאה. חברי הכנסת הגיעו למועצה, רטנו על הקפאת הבנייה, דרשו יחידות דיור נוספות, יצאו לצומת תפוח והתכוונו להגיע למקומות נוספים אילולא הגשם שקטע את הסיור. איש לא האמין כי הסיור נגד ממשלת בנט יהפוך בסוף לאירוע מחאה של יו"ר הליכוד נתניהו נגד דגן עצמו.
זה התחיל כבר בסיור עצמו. הביביסטים בחבורה, אמיר אוחנה, יואב קיש, אריאל קלנר וחבריהם, תקפו את דגן על האדישות שלו כלפי ממשלת בנט. התחושה היא שדגן, שיודע להרים היטב הפגנות ומחאות, מגלה אוזלת יד מופגנת מול הממשלה המכהנת, שנחשבת בעיניהם ממשלת שמאל לכל דבר.
"אתה עשית שביתת רעב מתחת לבית של נתניהו בבלפור, אז מה קרה עכשיו? הכול בסדר בהתיישבות הצעירה? לכולם יש דרכי גישה? כולם מחוברים לחשמל?" התריס אחד מהם.
תומכי נתניהו השרופים אפילו מחזיקים בטלפונים שלהם תמונות עדכניות של יוסי דגן עם גדעון סער, רחמנא ליצלן. הם שלפו מולו (ומולנו) את החומר המרשיע, אבל איש לא באמת מבקש לקרוע את החבל מול דגן. ראש המועצה הכוחני, איש הליכוד, מחזיק תחת ידיו בין 1,000 ל־3,000 מתפקדים (תלוי את מי שואלים) – ואיש לא רוצה לוותר על מאגר קולות כזה, שעשוי להכריע אם תיכנס לכנסת או לא.
נתניהו בינתיים יוצא מדעתו. ראש הממשלה לשעבר רוצה לנתק את הקשר עם דגן, שאיתו הסתכסך פעמים רבות בעבר, אבל חברי הכנסת נמשכים אל המִפקד שלו כמו סיכות למגנט. במהלך כל סוף השבוע נזפו נתניהו ואנשיו בחברי הכנסת של הליכוד ש"עלו ליוסי לרגל". ביום שני, בישיבת הסיעה בכנסת, הכול התפוצץ בפניו של ישראל גנץ המסכן, ראש מועצת בנימין, שרק הגיע למחות על אוזלת היד של ממשלת בנט, אבל נאלץ להתגונן ולהתנצל כל הזמן.
"איפה המפגין האחד שלכם שיצא נגד הממשלה הזאת?", זעם נתניהו, ויריב לוין איש אמונו הוסיף: "יש לנו הרבה כעס על הנהגת ההתיישבות. אתם חיוביים מדי כלפי הממשלה". באותה הזדמנות הציע נתניהו לבצע הפיכת חצר ולהדיח את דוד אלחייני, יו"ר מועצת יש"ע, שהוא איש תקווה חדשה של גדעון סער.
נתניהו יוצא מדעתו. הוא רוצה לנתק את הקשר עם יוסי דגן, שאיתו הסתכסך פעמים רבות בעבר, אבל ח"כים מהליכוד נמשכים אל המִפקד שלו כמו סיכות למגנט
בעיניים בורקות
ההתנפלות של נתניהו על דגן, אלחייני וראשי מועצות אחרים ביהודה ושומרון קשורה באירוע דרמטי אחר מתחילת השבוע, הריאיון שהעניק דונלד טראמפ לעיתונאי ברק רביד. בהקלטות השונות טוען נשיא ארה"ב לשעבר שנתניהו לא רצה לחתום על עסקת המאה, ואפילו נשמע זועם על כך שנתניהו הוליך אותו שולל וסירב לעסקה שעליה עמלו כל כך הרבה אנשים לאורך זמן. "אתה לא רוצה עסקה, אז תגיד", הפציר טראמפ בנתניהו.
הריאיון העלה נשכחות. נתניהו נזכר מן הסתם באלחייני, דגן, ראשי מועצות אחרים, אנשי תנועת הריבונות וכל מי שיצא נגדו בשצף קצף בהתנחלויות אחרי שהשיג לדעתו את ההסדר המדיני הטוב ביותר לעתידה של ישראל. נתניהו חשב שיקבל מהם תמיכה, וזה גם מה שהסתמן תחילה אחרי שהציג את התוכנית לראשי המועצות בבלייר האוס בינואר 2020. אבל עד מהרה התהפכו היוצרות ורובם יצאו נגד נתניהו ודיל המאה.
אלחייני, כזכור, כינה את טראמפ "אויב ישראל" וקרא לנתניהו "שקרן", ודגן הלך לחמם את האוונגליסטים נגד התוכנית שהם כל כך סמכו עליה. התגובות המטורפות הללו נגד עסקה חלומית שמכשירה החלת ריבונות ישראלית על כל ההתנחלויות, יירשמו כמובן לדיראון עולם. הקולות התומכים של ראשי הערים והמועצות אלי שבירו, עודד רביבי, אסף מינצר ואחרים נבלעו ברעש התעמולה הנגדי. בפועל עסקת המאה ירדה לחלוטין מן הפרק, והמתנחלים יחכו עוד מאה שנה לדיל דומה, אם בכלל.
אגב, הטענות של טראמפ כלפי נתניהו, כאילו סירב לעשות עסקה, אינן נכונות. נתניהו היה מוכן לחתום על התוכנית בלי היסוס. ראיתי את נתניהו מדבר בעיניים נוצצות, שעה קלה אחרי הטקס בבית הלבן, על סיפוח ההתנחלויות לישראל באופן מיידי. שמעתי אותו מדבר באותה התלהבות על חלוקת ירושלים והעברת שכונות הקצה של העיר לרשות הפלסטינית, כפי שמחייבת עסקת המאה. "קלנדיה וכפר־עקב זה לא ירושלים", הוא אמר לי אז, בצדק.
שמעתי את נתניהו מדבר גם על מדינה פלסטינית בתנאים של ריבונות מותנית ומוגבלת. לדעתי, נתניהו היה מאושר להחיל ריבונות היסטורית על ההתנחלויות ביהודה ושומרון, אבל לא פחות מזה הוא היה שמח לנתק את ישראל מהפלסטינים בתנאים נוחים ובגיבוי בינלאומי, גם אם הדבר היה עלול לעלות בפינוי התנחלויות מבודדות.
בניגוד לחבריו בימין, נתניהו מבין את פירושה המעשי של מדינה דו־לאומית. הוא יודע מה המשמעות של קריסת הרשות הפלסטינית לתוך ישראל ושליטה מחודשת על מיליוני פלסטינים. הוא יודע שהיפרדות היא תהליך חיוני, אבל הוא רק רוצה את זה בתנאים שלו, וטראמפ העניק לו אותם ביד רחבה. לתוכנית לא היה סיכוי, משום שלא היה לה פרטנר פלסטיני מן הסתם, אבל היא לימדה על השאיפה של נתניהו.
וכאן אנחנו חוזרים לאירועי השבוע וליחסים המורכבים שבין נתניהו למתנחלים. ראש הממשלה לשעבר נתפס אצלם תמיד כמו חפץ חשוד. נתניהו זועם היום על האנשים ביהודה ושומרון שלא יוצאים להפגין נגד בנט, אבל שוכח שגם לו הם לא תמיד האמינו. הסכם חברון, הסכמי וואי, התמיכה בהתנתקות מעזה, נאום בר־אילן ואפילו דיל המאה עשו את שלהם.
לאורך הקדנציות שלו, נתניהו חייב הקפאת בנייה בשטח. "האמריקנים לא מוכנים לשמוע על שום בלוק", הוא נהג לומר. לראשי המתנחלים הסביר שהוא צריך להוריד את הראש כי חייבים תמורה מדינית במקום אחר. "שמענו את הדברים ולא יכולנו לסרב", אומר ראש מועצה מסוימת, "הרי לא נפגע במאמצים מול איראן. העניין הוא שנתניהו לא שידר אמינות. אף פעם לא ידעת אצלו מה טקטיקה ומה אסטרטגיה, מה באמת רמת האיום עלינו ומה האינטרס שהוא מבשל. אתה רק יוצא מהפגישה איתו עצוב, לא בונה ביישוב שלך ולא מקבל תשובה שאתה יכול לסמוך עליה".
