כמעט ארבעה שבועות חלפו מפתיחת המבצע לחיסון הילדים נגד הקורונה, ונכון לרגע זה זהו כישלון מהדהד. עד ראשית השבוע, רק כ־10 אחוזים מהילדים בני 5 עד 11, גילאי החיסון לילדים, אכן התחסנו. הנתון נראה נמוך עוד יותר כשזוכרים שלמדינת ישראל מערך בריאות ציבור ותיק ומנוסה, העוסק במשך שנים בהצלחה מרובה מאוד בחיסון ילדים.
תמונת הכישלון עוד מתחדדת לנוכח הפער הבין־מגזרי בשיעור התחסנות הילדים. במגזר הכללי שיעור התחסנות הילדים עמד בראשית השבוע על כ־14 אחוזים, אך במגזר החרדי שיעור ההתחסנות היה רק כ־1.9 אחוזים ובמגזר הערבי אף פחות מכך, כ־1.1 אחוז בלבד. ניסיון העבר הקרוב בנוגע לעוצמת התפרצויות הקורונה דווקא במגזרים הללו, והחשש מהתפשטותו של הווריאנט החדש בישראל, מעצימים עוד יותר את הדאגה.
לכאורה, קהל היעד הנוח ביותר למבצעי חיסון הוא הילדים. הרי בניגוד אלינו, המבוגרים, את ילדינו פוגשת המערכת הממשלתית־מדינתית מדי יום במוסדות החינוך. זאת ועוד, למדינת ישראל יש ניסיון ארוך שנים ומוצלח בשימוש במערכת החינוך לטובת חיסון האוכלוסייה הצעירה. מערך בריאות התלמיד במדינת ישראל, המקיים את תוכנית חיסוני השגרה, נחשב לאיכותי ומתקדם גם בהשוואה לעולם. מספר הילדים המקבלים את חיסוני השגרה הניתנים בכיתות א' (חיסון MMRV נגד חצבת, חזרת, אדמת ואבעבועות רוח) ובכיתות ב' (חיסון dTap IPV נגד דיפתריה, טטנוס, שעלת ושיתוק ילדים) גבוה במרבית השנים מ־95 אחוזים. אך על אף נתוני הפתיחה הטובים, ולמרות החשש הניכר מגל קורונה חמישי שעומד בפתח, מבצע חיסוני הילדים פשוט לא המריא.
מקובל לומר שהכישלון הוא יתום, אך לכישלון הזה יש אבא ואמא ברורים מאוד: שר הבריאות ניצן הורוביץ ושרת החינוך יפעת שאשא־ביטון. לו היו שניהם משקיעים את מרב התשומות והמשאבים במבצע החיסונים, שיעור התחסנות הילדים היה יכול להיות גבוה בהרבה. במשרד הבריאות רצו אומנם לזרז את המבצע, אך בפועל לא קידמו את הצעדים הנדרשים לצורך כך. בין השאר לא יצאו שם במבצע הסברה נרחב, הכולל נתונים ברורים ותשובות פשוטות לחששות המובנים של הורים רבים מחיסון ילדיהם, ולא פתחו מספיק מרכזי חיסון זמינים. בנוסף, עד לפני כמה ימים שר הבריאות לא הפעיל את סמכויותיו ולא הקצה את המשאבים הנדרשים כדי לפתוח במבצע חיסונים נרחב בין כותלי בתי הספר. רק שלושה שבועות אחרי שבמדינת ישראל החלו לחסן ילדים נפתח גם מבצע חיסונים בתוך בתי הספר, וגם לאחר שהחל הקצב עדיין נמוך, ובהחלט אינו משביע רצון.
בנוגע לשרת החינוך, ד"ר יפעת שאשא־ביטון, הדברים כנראה חמורים אף יותר. כבר בעבר עלו טענות נגד מדיניות השרה בימי הקורונה, אך פרשיית פיטוריו של מנכ"ל משרדה הציפה שוב את הבעייתיות הרבה בהתנהלותה. לפי הדיווחים בתקשורת, הרקע לפיטוריו של יגאל סלוביק היה עימות בינו ובין השרה בדבר החיסונים בבתי הספר. בשעה שהמנכ"ל עסק בתיאומים הנוגעים למבצע החיסון בין כותלי בתי הספר, הודיעה השרה פומבית בנאום בוועידת ישראל היום שהחיסונים ייערכו בניידות שיוצבו מחוץ לבתי הספר. אין צורך להיות מומחה גדול כדי להבין שמבצע חיסונים בין כותלי בתי הספר יהיה יעיל הרבה יותר מניידות חיסון מחוץ לשערי המוסדות. למרות זאת התעקשה השרה להציב אותן בחוץ, ביודעה היטב את המשמעות. בסופו של דבר מבצע החיסונים בבתי הספר מתנהל ברוב הערים בין כותלי המוסדות ולא בניידות, אך שרת החינוך אינה עומדת מאחורי המבצע ואינה עושה הכול למען הצלחתו, כפי שראוי שיהיה.
מאז פרצה לחיינו בהלת האומיקרון חזר ראש הממשלה בנט לעסוק בנושא הקורונה במרץ רב. הוא ואנשיו אף שקלו לזמן מה צעדים חריפים אל מול הסכנה החדשה, ובהמשך נסוגו. אולם למרות העלאת הנושא לראש סדר היום, מתקשה הממשלה לקדם אפילו את הצעדים הפשוטים והמתבקשים ביותר כדי להקל את עוצמת הגל העומד בפתח. מבצע חיסוני הילדים הוא מבחן חשוב לכושר התפקוד של הממשלה. נכון לרגע זה ציון הביניים הוא אפילו לא "מספיק בקושי".
באמת צפון קוריאה?
אופנת הטוויטר החדשה בקרב צייצנים תומכי ליכוד היא הוספת צלמית (אייקון) ובה דגל צפון קוריאה לשם החשבון ברשת החברתית. כמו במקרים קודמים, אחד ממוביליה של האופנה הוא יאיר נתניהו, בנו של ראש האופוזיציה. "הוספתי את דגל צפון קוריאה לשמי בטוויטר. מזמין אתכם להצטרף לטרנד דגל צפון קוריאה. סער, ליברמן ובנט הופכים יחד עם השמאל והתנועה האסלאמית את ישראל לדיקטטורה לכל דבר ועניין. אנחנו באירוע 'תהליכים' ו'מדרון חלקלק' על אמת!", צייץ נתניהו הבן, ואף הוסיף ציוץ נפרד ובו הסבר טכני מפורט לטובת המתקשים בהנפת הדגל.
ההשוואה בין מדיניות הממשלה החדשה לדיקטטורה הצפון קוריאנית נשענת על שתי רגליים. הראשונה היא הצעת החוק שמקדם שר המשפטים גדעון סער האוסרת על נאשם בפלילים להרכיב ממשלה. היוזמה, שאמורה לחסום את דרכו של ראש הממשלה נתניהו בחזרה לראשות הממשלה, נתפסת כניסיון לעקוף את רצון העם וצעד נוסף במעשה גזלת השלטון מידיו. הרגל השנייה חשובה לא פחות: מדובר בוועדה שהקים שר התקשורת יועז הנדל לפני כחודש, במטרה לבחון פיקוח על מה שנכתב ונאמר ברשתות החברתיות. ראש האופוזיציה נתניהו יצא בחריפות רבה נגד היוזמה, שנראית בעיניו כניסיון לסתום את פיות תומכיו במקום היחיד שנותן להם פתחון פה: הרשתות החברתיות.
גם אם יש יסוד לטענות נגד שני המהלכים הללו, ואף אחד מהם איננו מצטיין בעודף דמוקרטיה, ארוכה הדרך מכאן ועד להשוואות לצפון קוריאה. בימין נהגו במשך שנים להתלוצץ, ובצדק, על נטייתן של אושיות שמאל להכריז אחת לכמה ימים על "קץ הדמוקרטיה". נבואות הזעם על העתיד השחור הצפוי לדמוקרטיה הישראלית תכפו והלכו ככל שהתארכו שנותיו של נתניהו בראשות הממשלה. אך לאחר 12 שנה, כשהליכוד איבד את השלטון, התברר פתאום שהידיעות על מות הדמוקרטיה היו מוקדמות. הדמוקרטיה הישראלית חזקה מכל מספידיה בימין ובשמאל. המתעקשים לנבא את קיצה פעם אחר פעם מגחיכים רק את עצמם, ופוגעים במסר הענייני והחשוב שהם מבקשים להעביר.
חוויית נוסע
"תגברנו והוספנו 101 קווי אוטובוס – מהפכת התחבורה הציבורית יצאה לדרך", כך הכריזה השבוע שרת התחבורה מרב מיכאלי בחשבון הטוויטר שלה, ועוררה את חמתו של כותב שורות אלו. איני יודע מתי לאחרונה השתמשה שרת התחבורה בתחבורה ציבורית, אך עבדכם הנאמן הוא לקוח קבוע של שירותיה. כתוצאה משילוב של אילוצים כלכליים והעדפות אישיות החלטתי כבר לפני שנים לוותר ברוב ימות השבוע על הנהיגה ברכב הפרטי לטובת ספסלי האוטובוס או העמידה ברכבת הקלה, ואני שמח בכך ברמה האישית. אולם לצד היתרונות שמצאתי, גיליתי גם עד כמה מורכב ומתסכל השימוש בתחבורה הציבורית בישראל.
הנה מדגם מייצג של חוויות מהשבוע בלבד: אוטובוס עירוני דילג על התחנה שעמדתי בה, עקב עומס יתר; אוטובוס עירוני אחד פשוט לא יצא, והבא אחריו נאלץ לאסוף נוסעים שהצטברו בתחנות במשך 40 דקות; ושני אוטובוסים בין־עירוניים פשוט לא הגיעו, מה שגרם לנוסעים להמתין יותר מחצי שעה בשעות הפקקים והעומס הגדול של אחר הצהריים.
תוספת קווים היא נחמדה, תגבור קווים מועיל עוד יותר, אך שניהם לא נוגעים בבעיה הקשה ביותר של התחבורה הציבורית בישראל: האמינות. כל עוד אי אפשר לסמוך על אוטובוס כדי להגיע בזמן לפגישה חשובה, או אפילו להגיע בבוקר לעבודה, הציבור הרחב לא יוכל לעבור לתחבורה הציבורית גם אם ירצה. אז במקום סיסמאות וחגיגות בחשבון הטוויטר של השרה, הגיע הזמן שבמשרד התחבורה יתחילו פשוט לעבוד.
