נשיא בית הדין הצבאי לערעורים, אלוף דורון פיילס, הכריע אתמול (ב') ששמו של הקצין מאמ"ן שמת בכלא לא יותר לפרסום. בכך, הוא נענה לבקשת הורי הקצין לשמור על כבודו מאחר שמותו הביא לביטול אישומים חמורים שהיו תלויים נגדו.
השופט פיילס היה יכול לקבל הכרעה לכאן או לכאן, ובהחלטתו הוא שם בצד לא מעט שיקולים משפטיים מתוך רצון לשמור על עקרון כבוד האדם וחירותו. חמורות ככל שהיו העבירות שיוחסו לקצין בכתב האישום, ולמרות שהודה מספר חשדות, הוא לא זכה להזדמנות להגן על שמו בבית המשפט.
גורם משפטי ששוחח עם אתר מקור ראשון סיפר שאם היה מתקיים משפט, הוא היה יכול לשלוח את הקצין לכלא לשנים ארוכות בגין עבירות מהחמורות שבספר החוקים. ולמרות שישנם מספר רמזים לכך שהקצין שם קץ לחייו בבליעת כמות גדולה של כדורים, זה לא הוכח ואף בדיקה שנשלחה למעבדות בחו"ל לא קבעה את נסיבות המוות באופן רשמי.
חשוב לציין שנטילה של מספר כדורים שונים שקשורים לבריאות הנפש יכולה להוביל למוות פתאומי לא מכוון. מכיוון שזה אינו מקרה חריג, ונטילה של כמות כדורים במינון מסוים דורשת בדיקות רפואיות, לא ניתן לקבוע בוודאות מהן נסיבות מותו של הקצין. אולי בחר לסיים את חייו בגלל הבושה שחש במעשיו, ואולי מצוקתו הנפשית לצד נטילת הכדורים הטיפוליים היא שעצרה את ליבו. אלו כנראה יישארו בגדר תעלומה לנצח.
צה"ל גם חקר את נסיבות המוות בפן הפלילי, והחקירה לא העלתה חשד לרצח. לאחר שהצליחה למנוע את פרסום שמו של הקצין, המאבק של המשפחה עובר כעת למישור אחר: הכרה רשמית במותו כחלל צה"ל.
הסמכות להכרה בקצין כחלל היא של משרד הביטחון ולא של צה"ל. אמנם משרד הביטחון נשען בין היתר על עמדת הצבא, אך אין לה תפקיד משמעותי בהכרעה הסופית. צה"ל טוען מצידו כי חודשים לפני שהקצין מצא את מותו, הוא ביקש מיוזמתו להשתחרר מצה"ל ואכן שוחרר. אם כך, העמדה שצה"ל יציג בפני משרד הביטחון היא שלא להכיר בקצין כחלל.
יש כאן גם את שאלת הקלון. גם חייל שמת במהלך שירותו לא יזכה להכרה באופן אוטומטי, בטח אם מדובר באיש קבע. שאלת הקלון עלתה מספר פעמים בעבר: במקרה בו חייל שם קץ לחייו לאחר שרצח בן משפחה, הוא לא זכה להכרה בגלל הקלון במעשיו. גם חייל שמת בתאונת דרכים בה נמצאה בדמו כמות גדולה של סמים ואלכוהול ובמהלך התאונה אף הרג הולך רגל, לא הוכר בעבר בגלל הקלון שבמעשיו. למשפחה נותרה רק דרך אחת לזכות בהכרה, והיא לפנות לליבו של שר הביטחון שצריך לקבל את ההחלטה הסופית.
יתכן שהשופט פיילס חרץ אתמול שני גורלות: חוץ מהסתרת שמו של הקצין, השופט גם סיפק סיבה לאי-הכרה בו כחלל, לאחר ש"עיין באופן מעמיק בכלל חומר החקירה ובכתב האישום. בהמשך לכך, קבע כי יש בסיס מוצק לאישומים בחומר הראיות. נשיא בית הדין הצבאי לערעורים ציין כי הקצין, אשר שירת ביחידה טכנולוגית באגף המודיעין, עבר, לכאורה עבירות ביטחוניות חמורות שפגעו בביטחון המדינה", כפי שנכתב בהודעה. "חשיפה של פרטים נוספים אודות כתב האישום, שעוסק בפרשה מודיעינית חסויה ורגישה ביותר, תביא, במידה קרובה של ודאות, לפגיעה חמורה מאין כמותה בביטחון המדינה". משכך, ספק אם צה"ל יעמוד מאחורי המלצה להכיר בקצין כחלל, ספק אם משרד הביטחון יקבל בחיוב את דרישת ההורים וספק אם שר הביטחון יאשר הכרה כזו בקצין.
ייתכן שהפרשה מסתיימת כאן, בעננה גדולה של חוסר ודאות ובכשל גדול. ראשית זהו כשל של המערכת שהייתה צריכה לדעת לזהות את האירוע עוד בתחילתו. חומרת המעסים מלמדים שהקצין הגיע רחוק במעשיו והמנגנון של אמ"ן היה צריך לנתר אותו לפני הפגיעה החמורה בביטחון המדינה. גם היה כאן קצין צעיר, מטובי בנינו, שכשל ערכית ומוסרית. ובסוף יש כאן הורים שחווים אסון אישי כבד. הם גידלו את בנם הכי טוב שיכלו, העניקו לו חיים ואהבה וחינוך מפואר והשכלה לרוב, ושלחו אותו למשימת שליחות חשובה מאין כמותה. את הצער שלהם לא תחליף שום מילת נחמה. הם הקורבן הגדול של הסיפור העצוב הזה.
