ההתפרצות העולמית של זן האומיקרון לא עושה טוב לשווקים הפיננסיים. למרות התקוות לסיים את השנה הלועזית באקורד חיובי, מסורת שבאופן יחסי נמשכת בעקביות, שוקי ההון חווים בימים אלה טלטלות, והן עלולות להימשך גם בשבועות הבאים. האינפלציה הגואה ברחבי העולם ובעיקר בארה"ב, לא מוסיפה נופך חיובי לעניין.
אלא שלמרות כל זאת, למרות שנה נוספת של קורונה ואף שעדיין נותרו כמה ימים עד סיום שנת 2021, אפשר להסתכן ולומר שהשנה החולפת תיזכר כאחת השנים הטובות לחסכונות שלנו.
מתחילת השנה היוצאת ועד 20 בדצמבר, נסק מדד S&P 500 האמריקני, הכולל את 500 החברות בעלות שווי השוק הגבוה ביותר הנסחרות בארה"ב, ב־25.6 אחוזים. מדד תל־אביב 35, הכולל את 35 החברות בעלות שווי השוק הגבוה ביותר הנסחרות בבורסה הישראלית, זינק ב־26.7 אחוזים. ישנם מנהלי השקעות שבלטו לטובה, ואחרים שבעבר הובילו את הרשימה וכעת הידרדרו לתחתית עם תשואה נמוכה במיוחד. אך בממוצע, על פי נתוני קרנות ההשתלמות וקופות הגמל, החסכונות במסלולים הכלליים הניבו (עד תחילת דצמבר) קצת יותר מ־12%. גם אם התשואה בחודש דצמבר תהיה אפסית, זו עדיין עשויה להיות השנה עם התשואה הטובה ביותר בקופות הגמל מזה 12 שנה.
למרות הקשיים הכלכליים, ערעור הביטחון התעסוקתי והסערות בשווקים, אחרי ארבעה גלים ובעיצומו של גל חמישי – למדנו שהאירועים הללו לא משנים את המגמה.
מה שבלט עם פרוץ הקורונה בשנה שעברה, אך גם במהלך כל אחד מה"גלים" ששטפו אותנו, הוא הניסיונות של חוסכים ומשקיעים "לתזמן" את השוק. הם אמרו לעצמם "נצא עד יעבור זעם", "נחזור כשהשווקים יעלו". אך ברוב המקרים התזמון היה גרוע, והכסף חזר אחרי שהעליות כבר הסתיימו. הניסיונות לזגזג בין מסלולים נועדו לרוב לכישלון. נכון, לעיתים אי־אפשר להתעלם לחלוטין מהמתרחש ונדרש לבצע שיפורים, אבל לרוב זה בשוליים. בפועל, מי שיצא לא יחזור בזמן, במיוחד כשהשוק תנודתי כל־כך. למעשה, מי שמשך את הכסף קיבע את הפסדיו.
ההכרה הזו בצורך בעקביות, קשורה בקשר הדוק עם תובנה נוספת: למרות הטלטלות מעת לעת, ולמרות המשברים שהשווקים חווים אחת לכמה שנים – לאורך זמן שוק המניות מוכיח את עצמו ומניב תשואה עודפת, בוודאי בהשוואה למסלול סולידי בבנק. על פי נתוני בנק ישראל שפורסמו השבוע, הציבור הישראלי מחזיק 630 מיליארד שקל בעו"ש וסכום דומה בפיקדונות שונים, שמניבים ברובם ריבית אפסית. ככל שמדובר בכסף שאינו מיועד לטווח הקצר, זו כנראה טעות להשאיר אותו שם.
למרות הטלטלות מעת לעת, ולמרות המשברים שהשווקים חווים אחת לכמה שנים – לאורך זמן שוק המניות מוכיח את עצמו ומניב תשואה עודפת
"להשאיר את הכסף בפיקדונות בבנקים זו אלטרנטיבה ששוחקת את העושר האישי של הציבור, במיוחד אם הכסף לא משמש לפעילות שוטפת או לצרכים בטווח הקצר", אמרה יו"ר רשות ניירות ערך ענת גואטה בריאיון שפרסמנו כאן לפני כמה חודשים. "להשאיר את הכסף בבנק לאורך זמן – זה נזק למשקיעים לעומת האלטרנטיבות", הוסיפה.
מניות הן עניין תנודתי ומסוכן. אף אחד לא יודע אם נראה בשנים הקרובות תשואות דומות לאלו שהיו השנה. אבל במיוחד כאשר מדובר בחיסכון לטווח ארוך, לעיתים ארוך מאוד כמו הפנסיה שלנו, תנודתיות של מספר חודשים ואפילו שנה לא צריכה להטריד אותנו כל כך. התבוננות על המגמות במהלך עשרות שנים מלמדת שהסבלנות משתלמת. מדד S&P 500 האמריקני עלה בעשר השנים האחרונות ביותר מ־250%. מנגד, בדיוק מהסיבה הזו, כאשר מדובר בטווח קצר – השקעה כזו היא לקיחת סיכון גדול, וניסיונות לעשות "מכה" מהירה נועדו מראש לכישלון.
כספי החסכונות מפוזרים באפיקי השקעה שונים, חלקם סחירים וחלקם לא, חלקם בבורסה המקומית וחלקם בחו"ל. התשואה אינה מובטחת והיא כרוכה בסיכונים. אך הרעיון הוא, בפיזור נכון ובעקביות, להניב תשואה לאורך זמן.
עיניים פקוחות
אחרי המשבר הפיננסי הגדול של שנת 2008, נפגש הציבור הישראלי עם מושג שעד אז לא היה מוכר לו – "תספורת". חברות במינוף גבוה לקחו הלוואות בשיעורים גבוהים ביחס לנכסים שברשותן. לאחר שהמשבר פגע חזק בנכסיהן, הן הודיעו שלא יוכלו להחזיר את הסכומים האלו.
ההלוואות הללו נלקחו גם מהבנקים, אבל בעיקר מהגופים המוסדיים (חברות הביטוח ובתי ההשקעות) – אלה שמנהלים את כספי הפנסיה, הגמל וההשתלמות שלנו. הגופים המוסדיים רכשו מכספי החסכונות של הציבור איגרות חוב (שהן למעשה הלוואה) של אותן חברות, בלי ביטחונות מספקים. הגופים המוסדיים מחקו חובות לטייקונים (שרובם נשארו מיליארדרים גם אחרי המשבר), ועשו לחסכונות שלנו "תספורת" במיליארדים.
הביקורת הציבורית הרבה, הוועדות שקמו בעקבות האירועים הללו ואימוץ מסקנותיהן היו אמורות למנוע מאיתנו מחזות דומים. למרות זאת, במהלך השנים הבאות ספגו הגופים המוסדיים לא פעם ביקורת על רכישות אג"ח או השקעה בחברות, שעוררו לא מעט סימני שאלה. המקרים הללו לא נעלמו. השנתיים האחרונות שבהן הקורונה מלווה אותנו, והעליות החדות שנרשמו בשוקי ההון, הביאו לתנופת הנפקות גדולה, לרכישות ומיזוגים ופעולות נוספות. חלק מהחברות המנפיקות הללו מלאות בהרבה אוויר חם, ונישאות בגל הגאות בשווקים במחיר שגדול פי כמה מהפוטנציאל הכלכלי שלהן. המציאות הזו דורשת מהרגולטורים לפקוח את עיניהם לרווחה ולעקוב מקרוב אחרי השקעות מפוקפקות שכאלה.
ואומנם, השקעת כספי החוסכים היא לא הסיבה היחידה שמחייבת פקיחת עיניים. התקופה האחרונה מלמדת שגם ניהול החברה דורש מעקב מפוקח. כך למשל, בשנתיים האחרונות מתנהל סוג של מאבק בין רשות שוק ההון המפקחת על הביטוח ובין בעל השליטה בחברת מגדל, שלמה אליהו. לטענת רשות שוק ההון, אליהו פועל בדרכים אסורות כדי להתערב בנעשה בחברה. הוא מצידו הספיק להחליף יותר מעשרה מנכ"לים ויושבי ראש בתוך תשע שנים. בימים אלו מנסה איש הנדל"ן אלפרד אקירוב להשתלט על חברת הביטוח כלל, כאשר על פי הפרסומים, את המהלך מלווים חששות גדולים לניגודי עניינים לכאורה, על רקע האינטרסים הכלכליים.
מגדל וכלל מנהלות את כספי הפנסיה של מאות אלפי חוסכים, בסכום של מאות מיליארדי שקלים. לפקח על ההשקעות זה חשוב מאוד, אך לא פחות חשוב מי שולט על ניהול החסכונות שלנו ומה עומד מאחורי המהלכים שלו. לרשויות הפיקוח, ובעיקר רשות ניירות ערך ורשות שוק ההון, יש עבודה חשובה גם בעניין הזה.
