אם מישהו בחברה הישראלית נזקק עדיין להוכחה עד כמה השיח הפוליטי העכשווי עקר, ירוד ושקרי, בא הדיון הציבורי השבוע על חומש, בעקבות רצח יהודה דימנטמן, וסיפק לו אותה. היישוב חומש, שנהרס לשווא, הוא דוגמה מובהקת לקיבעון שישראל שרויה בו מאז שחרור שטחי יהודה ושומרון. הוא גם עדות מצוינת לאין אונים של ממשלות ישראל נוכח הטרור הערבי. לא פלא אם כן שגם השיח הפוליטי על היישוב, כפי שהתפתח השבוע, התאפיין באותה איכות: עקרות, רדידות ושטחיות. חומש הוא משל מצוין להידרדרות של הפוליטיקה הישראלית.
מצד אחד הקואליציה. לאיש לא היו ציפיות גדולות ממנה בעניין ההתיישבות ביו"ש, אבל הבלבול והרפיסות שמציג שר הביטחון בני גנץ בעקבות הרצח הם כבר שיא חדש של קיבעון מחשבתי. לא צריך להיות איש ארץ ישראל השלמה כדי להבין שלפחות במצב הנוכחי לא יעלה על הדעת להרוס את ישיבת חומש; מספיקים לכך שיקולי ביטחון טהורים. שר הביטחון היה אמור להבין מזמן שאת הטרור מניעה התקווה ולא הייאוש. אפילו דיבורים בלבד על הרס הישיבה בחומש, שלא לדבר על מעשים, הם פרס לטרור ופגיעה חמורה בהרתעתו. יפה לדבר על "ידינו תשיג את המרצחים ואנחנו נסגור איתם את החשבון", כדברי הטקסט השגרתי האומלל, אבל תפקיד שר הביטחון הוא מניעה והרתעה לפני הרצח ולא רק סגירת חשבונות לאחריו.
לא ברור עדיין מה תהיה התגובה ההולמת של גנץ לרצח, אבל כנראה היא לא תהיה תגובה ציונית. על הקמת חומש מחדש אי אפשר אפילו לחלום בקואליציה הנוכחית. אבל למיסוד הישיבה בחומש, אם לא מסיבות אידאולוגיות אז לפחות כדי להראות למרצחים מה יהיה מחיר הטרור מבחינתם, אפשר היה לקוות. גם זה כנראה לא עומד לקרות. תמצית הקיבעון הישראלי.
מצד שני, האופוזיציה שמתלהמת ומוכרת לנו אוויר. ח"כ בצלאל סמוטריץ', שקורא עכשיו לתומכיו להגיע לחומש כדי להפגין ולמחות, חושב ששכחנו מה היה כאן בימי ממשלות הליכוד. אם תיהרס הישיבה בחומש זו לא תהיה הפעם הראשונה שזה יקרה; ההרס כבר התרחש בעבר לא פעם. אחת הפעמים הללו הייתה באפריל 2020, כשראש הממשלה היה בנימין נתניהו וסמוטריץ' היה שר התחבורה וחבר הקבינט. עכשיו פתאום הוא לא מצליח להירדם בלילה.
האירוניה הגדולה היא שחברי הכנסת של הליכוד נזעקים עכשיו לחומש ומוחים בתוקף על הדיבורים על הרס הישיבה. להשלמת האירוניה חסרה לנו רק תמונתו של ראש האופוזיציה נתניהו במעיל הרוח המפורסם שלו על רקע מגדל המים של היישוב החרב. 12 שנים הוא ישב בשלטון. הימין בהנהגתו היה יכול לבטל את חוק ההתנתקות, לבנות מחדש את חומש ולכל הפחות למסד את הישיבה שם. עכשיו הם זועקים געוואלד בלי בושה.
ועוד לא דיברנו על כך שהתנועה הפוליטית המפוארת הזו היא שהביאה לנו את התוכנית הגאונית של ההינתקות מעזה, ולהשלמת האיוולת המוסרית, המדינית והביטחונית הוסיפה לה כקינוח את גירוש מתיישבי ארבעת היישובים בשומרון, בהם חומש, והריסת בתיהם. עכשיו חברי הכנסת מהליכוד עולים לרגל לחומש. הם באמת חושבים שכולנו מטומטמים.
לכל מי שמתרשמים עכשיו מזעקות השבר של האופוזיציה, מוצע לא לחיות באשליות. גם אם יקרה הנס שהם מקווים לו והליכוד ונתניהו יחזרו לשלטון, אין סיכוי בעולם שהם ינהגו בעניין חומש בדרך שונה מזו של גנץ. זעקות האופוזיציה בנושא הם שקר לבן. הליכוד הרס את חומש וגירש את מתיישביו. היו לו 12 שנים להודות בטעות ולתקן אותה. הוא לא עשה זאת בעבר ולא יעשה זאת בעתיד. שלא ימכור לנו אוויר.
זוהי תמצית השיח הפוליטי שלנו היום, שחומש הוא רק משל לעקרותו. התנגחויות פופוליסטיות, האשמות שווא, חדשות כזב ללא הגבלה, נאצות, הכפשות, חוסר אחריות וחוסר ממלכתיות. שום כלום. הקואליציה הזו רחוקה מלהיות מושלמת, אבל האופוזיציה לא טובה ממנה במאום ואין לה שום דבר אחר להציע. הלקח היחיד שיש ללמוד מכל מה שנאמר השבוע בנושא חומש קשור בעקרות השיח הפוליטי שלנו ובהתעצמות הקיבעון העמוק שאנו נתונים בו. רמת השיח מדאיגה לא פחות מאשר הפינוי המתוכנן של הישיבה בחומש.
