רבים גיחכו השבוע בעקבות ההודעה שפרסמה מנכ"לית מפלגת יש עתיד, שהאדם היחיד שהציג את מועמדותו לתפקיד יו"ר המפלגה הוא יאיר לפיד, מייסד המפלגה והיושב הראש המכהן, ולפיכך לא יתקיימו בוועידת המפלגה בחירות לתפקיד. כל מי שמכיר מעט את האווירה ביש עתיד יודע היטב שערעור על מנהיגות היו"ר אינה חלק מה־DNA המפלגתי, בלשון המעטה. קומץ החברים שניסו לאחוז בעמדה עצמאית מצאו את עצמם מהר מאוד בחוץ. לא מדובר רק בעפר שלח, שקרא אשתקד תיגר על עצם מנהיגותו של לפיד. גם ח"כים ושרים שבסך הכול ביקשו להיות נאמנים מעט לאמת הפנימית שלהם נדחקו החוצה במהירות, גם אם בראשית הדרך הם נחשבו למקורבים ביותר ללפיד, ידידי נפש ממש. ברגע שעלה הספק הקטן ביותר באשר למידת נאמנותם האישית ליו"ר, הידידות וההערכה ההדדית נשכחו ברגע.
אולם, שליטתו המוחלטת של לפיד במפלגתו אינה רק עניין של אווירה. עיון מדוקדק בתקנון הארוך והמפורט של יש עתיד מגלה שבאופן רשמי לחלוטין מדובר במפלגה של איש אחד. עשרות סעיפים והררי מילים מסווים את העובדה הפשוטה: מי ששולט בהרכבת הגוף הבוחר את יו"ר המפלגה הוא היו"ר עצמו. כן, את יו"ר יש עתיד לא בוחרים כלל חברי המפלגה, וגם לא חבריו של גוף בוחר עצמאי, אלא ועידת המפלגה, שהרכבה נשלט בידי יושב ראשה.
איך זה עובד? כל אזרח ישראלי הזכאי לבחור לכנסת, מזדהה עם מטרות יש עתיד ואינו חבר במפלגה אחרת רשאי עקרונית לבקש להיות חבר במפלגה. החברים הפעילים מחולקים ל"מטות" ול"קהילות", אולם עצם החברות במפלגה ואפילו הפעילות במטות ובקהילות אינה מקנה לחבר זכות בחירה אוטומטית לאף אחד מהגופים המנהלים את המפלגה. מי שבוחרת את יו"ר המפלגה היא ועידת המפלגה, המורכבת מחברי הסיעה בכנסת, כמה מחברי המפלגה המייסדים, וחברי מפלגה שמינו ראשי המטות והקהילות של יש עתיד. את ראשי המטות והקהילות, עם זאת, לא בוחרים הפעילים במטות ובקהילות, אלא הנהלת המפלגה. היא גם רשאית להחליף אותם ברצותה בכך. ומי ממנה את חברי ההנהלה, ומוסמך להחליף כל אחד מהם בכל רגע? יו"ר המפלגה כמובן, שהוא גם יו"ר ההנהלה.
אם אתם חברים במפלגה, ולא נבחרתם לוועידה בידי ראש המטה או הקהילה שאתם קשורים אליהם, אתם בהחלט רשאים לערער על כך. מי שתדון בערעור היא "ועדת הרישום", המורכבת מחברי הנהלת המפלגה, שבוחר – כזכור – היו"ר. חד גדיא, חד גדיא. וכדי להשלים את התמונה נציין שאפילו זכות החברות במפלגת יש עתיד כפופה לאישור ועדת הרישום; מי שהוועדה פסלה את בקשת ההצטרפות שלו לא יכול אפילו ליהנות מהזכות לשלם למפלגה דמי חבר, וגם אין בפני מי לערער.
את רשימת המפלגה לכנסת בוחרת ועדה בת ארבעה חברים: חבר כנסת לשעבר או בהווה שמינה היו"ר, מנכ"ל המפלגה שהוא מינוי אישי של היו"ר, ושני חברי הנהלת המפלגה שממנה היו"ר. דמוקרטיה. ואם לא די בכך, אחרי שהוועדה אמרה את דברה מסורה ליו"ר הסמכות לשריין שני מועמדים מטעמו בכל עשירייה, ובסך הכול שישה מועמדים עד למקום ה־30. בתקנון כזה, ובאווירה מפלגתית כזו, עצמאות מחשבתית ועמוד שדרה אידיאולוגי הם אפילו לא אופציה.
פסיכולוג בגרוש יטען ודאי שתאוות השליטה המוחלטת של לפיד במפלגתו קשורה בטראומה שחווה אביו, יוסף (טומי) לפיד, כשאיבד את השליטה במפלגת שינוי. בעקבות האירוע ההוא, נזכיר, נמחקה "שינוי" מהמפה הפוליטית, שלוש שנים בלבד לאחר שזכתה להישג המדהים של 15 מנדטים תחת הנהגתו של לפיד האב. אולם את מחיר נחישותו של הבן יאיר לשרוד בהנהגה משלמת הפוליטיקה הישראלית כולה.
אומנם הקמת מפלגות אוטוריטריות, שהיו"ר הוא השליט היחיד בהן, אינה המצאה של יאיר לפיד. יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן עשה זאת לפניו. אך ליברמן ומפלגתו, למרות הישגים מסוימים, נחשבו תמיד למפלגת נישה בפוליטיקה הישראלית. מי שהביא את המודל הזה למרכז הבמה והעניק לו את הילת המכובדות היה לפיד, ומאז צצות מפלגות כאלו מדי מערכת בחירות כפטריות אחר הגשם. חלקן מתגלות בדיעבד כחסרות זכות קיום ממשית, אחרות מתבררות כיציבות יותר. אך המשותף לכולן הוא השליטה המוחלטת של המנהיג, שרק על פיו יישק דבר, וניוון מוחלט של המושג "מפלגה", הגוף שדרכו הציבור הרחב יכול להשתתף באופן פעיל במשחק הפוליטי.
אין דגם אידיאלי אחד לפוליטיקה המפלגתית, אך ברור שקיומן של מפלגות אמיתיות, כאלו שאינן נשלטות בלעדית בידי אדם אחד, נחוץ לקיומה של דמוקרטיה יציבה ומתפקדת. בלעדיהן נפגעים קשות הקשר בין הציבור לנבחריו, ובעיקר המחויבות של הנבחרים לאידיאולוגיה ולציבור הבוחרים.
ליברמן, שחרר
שר האוצר ליברמן התנגד השבוע נחרצות להטלת הגבלות על התקהלות, וכך הצליח לסכל את המלצת משרד הבריאות בנידון. בישיבת קבינט הקורונה ביום שלישי זלזל ליברמן בסכנת האומיקרון, והבהיר היטב את הטעם להתנגדותו לכל הגבלה חדשה: חוסר נכונות לפצות בעלי עסקים שההגבלות יפגעו בהם. אך כל מי שמכיר ומבין מעט את התחום יודע שלא נדרשות הגבלות רשמיות וחוקיות כדי לגרום לפגיעה במחזור העסקים. כבר היום, ללא מגבלות התקהלות רשמיות, עסקים רבים חווים פגיעה קשה בשורת ההכנסות שלהם. כשראש הממשלה מבקש מהאזרחים להימנע מלהתקהל, רק טבעי שחלקם ייעתרו להפצרתו ויפחיתו את משך השהייה שלהם במרכזי קניות הומי אדם. יותר מזה, בשעה שנתוני הקורונה הולכים ומחמירים, רבים לא נדרשים אפילו להמלצותיו של בנט ומדירים באופן עצמאי את רגליהם ממוקדי הקניות והבילוי.
הגישה הפורמליסטית שלפיה רק הגבלות חוקיות על פעילות העסקים מצדיקות סיוע כלכלי מטעם המדינה למגזר העסקי יכולה אולי לעמוד במבחן ההיגיון המשפטי, אך מבחינה כלכלית היא מופרכת. אם רבבות עסקים במדינה יקרסו, אפקט הדומינו ישפיע על הכלכלה כולה, ולא יהיה חמור פחות רק מפני שמקור הירידה בהכנסות אינו בצווים חוקיים אלא בשינויים התנהגותיים. רשת הביטחון הסוציאלי שפרשה המדינה בגלים הראשונים של הקורונה לא הייתה מושלמת, אבל היא הקלה מאוד על חזרת המשק לתפקוד מלא במהירות כשהדבר התאפשר. אם ליברמן ואנשי האוצר לא יתעשתו, הקורונה הכלכלית שחווינו עד כה תהיה משחק ילדים לעומת נזקיו הצפויים של הגל החמישי.
חיסונים יום בשבוע
באותה ישיבה של קבינט הקורונה הציע שר המשפטים גדעון סער לתת מענק ממשלתי בסך 1,000 שקלים להוריו של כל ילד בן 5 עד 11 שיחוסן, כדי להוציא מהבוץ את מבצע החיסונים המדשדש. "החיסונים הם הסכר הכי יעיל בפני תחלואה קשה, ולנוכח הגל הצפוי זה המהלך הכי יעיל לעידוד התחסנות בתוך זמן קצר. המענק יינתן למי שיחסן את ילדיו בתוך זמן קצר שיוגדר", הסביר השר את הצעתו, ואף ציין כי עלותה הכוללת, כמיליארד שקלים לכל היותר, כדאית לנוכח האיום.
בהצעתו של סער יש היגיון רב. הפיתוי הכספי שהוא מציב משמעותי מאוד, ודאי באוכלוסיות שעד כה שיעור הילדים המתחסנים בהן נמוך, הערבית והחרדית. לעידוד חיסון באמצעות גזרים ולא באמצעות מקלות יש גם יתרון חוקי, מאחר שהוא פוגע בעקרון השוויון פחות מהטלת עיצומים על סרבני חיסון.
אולם לפני שפונים לרעיונות כאלה ומתחילים לירות בתותחים הכבדים, כדאי לנקוט קודם צעדים הרבה יותר פשוטים. למשל: הגברה של זמינות החיסונים, שנעשתה כבר במבצעים הקודמים. לא ייתכן שבחלק מהערים אפשר לחסן ילדים רק יום או יומיים בשבוע. לא סביר שביישובים רבים הורים כלל אינם יכולים לחסן את ילדיהם, ונדרשים לנסוע לשם כך במשך חצי שעה למרכזי חיסון. בתמצית, לפני שרצים להציע תמריצים ולבזבז כספים, כדאי לבדוק קודם אם נעשו כל הצעדים הבסיסיים הנדרשים לחיסון המוני.
