בימים אלו אנו בפתחו של גל התחלואה החמישי, שמקורו בהתפשטות הווריאנט אומיקרון בקרב האוכלוסייה בישראל. עקב כך, נשקלות בימים אלו הגבלות נוספות על הציבור וביניהן ניתן למצוא את הגבלת ההתקהלות, הרחבת התו הירוק לעסקים נוספים והדרישה לעבודה מהבית בהיקף של 50 אחוזים הן במגזר הפרטי והן במגזר העסקי. כמו בקודמיו, גם בגל זה, יפגעו בעיקר אותם בתי עסק שפעילותם העסקית תוגבל או תופסק עקב ההגבלות, בעוד שעסקים שמוגדרים כחיוניים, לא יפגעו כלל. האם ראוי שהמדינה, שקבעה את אותן ההגבלות, תישא בעצמה בנטל הפגיעה באותם העסקים ותפצה אותם על ההפסדים הצפויים? אם כן, מהו הכלל שעל פיו ראוי לפצות את אותם העסקים שנפגעו ושיוביל לתוצאה היעילה בטווח הרחוק?
שאלת הפיצוי נשענת בעיקרה על עקרון השוויון ועיקרון ההגינות. מטרת ההגבלות היא בראש ובראשונה לבלום את התפרצות הנגיף, למנוע אי ספיקה של בתי החולים וקריסת מערכת הבריאות. השגת מטרה זו ללא ספק מיטיבה עם כלל הציבור ועל כן, על פי עקרונות אלו, על הציבור כולו לשאת בנטל הכלכלי שנגזר מאותן ההגבלות באופן שוויוני. מאחר שלא ניתן ואין זה יעיל להגביל באופן שוויוני את כלל הפעילות העסקית במשק, וכפועל יוצא, רק חלק מהציבור נפגע בעוד שאחרים אינם מושפעים כלל מן מההגבלות, מן הראוי שהמדינה תתערב ותעביר משאבים לאותו הציבור שנפגע ובכך תתקן את העיוות שנוצר. מכאן, שחובתה של המדינה לפצות של את אותם העסקים שנפגעו מההגבלות על פי מידת אחריותה ליצירת הנזק.
לא רק זאת, עצם השימוש בפיצוי עסקים שנפגעו ככלי להשגת השוויון בנטל הכלכלי, מקנה למקבלי ההחלטות הכשר ציבורי לקביעת מנגנון כלכלי יעיל שמגדיר את עוצמת ההגבלות שיש להטיל על כל מגזר עסקי לפי רמת הפריון שלו. כך, מגזרים בעלי פריון נמוך יישאו ברוב נטל ההגבלות, בעוד שמגזרים בעלי פריון גבוה, אותם מנועי הצמיחה של המשק, יוכלו לפעול כמעט ללא הגבלות. במילים אחרות, אם ניתן לחלק את כל העוגה באופן שוויוני על ידי שימוש בפיצויים, אין מניעה לבחור במדיניות הגבלות לא שוויונית, כל עוד זו מגדילה את העוגה לכולם.
שאלת הפיצויים, אם כן, תלויה במידת אחריותה של המדינה ליצירת הנזק הכלכלי שנגרם לעסקים, כתוצאה ממדיניות ההגבלות שהיא עצמה קבעה. אולם, האם הנזק כולו באחריות המדינה או שמה גם לעסקים השונים יש חלק ביצירת הנזק?
עסק אינו פועל בחלל ריק. הוא כבול לתנאים שמכתיב השוק ופועל באופן שממקסם את רווחיו לפי תנאים אלו. לאורך הזמן תנאי השוק משתנים מעת לעת ועסקים שמתייעלים ומתאימים את פעילותם העסקית למבנה השוק החדש, מגדילים את יתרונם היחסי אל מול המתחרים שלהם בענף ומגדילים את סיכוייהם לשרוד. במובן מסוים, נגיף הקורונה יצר תנאי שוק חדשים. השינוי אומנם היה קיצוני אך גם כעת מצופה מבעלי העסקים להתאים עצמם לתנאי השוק החדשים, במיוחד אם תנאים אלו יישארו איתנו לאורך תקופת פעילות ארוכה.
מאז כניסת נגיף הקורונה לחיינו ועד לימים אלו, חווה המשק הישראלי ארבעה גלי תחלואה שונים שבהם הוטלו על הציבור הגבלות שונות, החל בעטית מסכות ושמירה על ריחוק חברתי, וכלה בסגר כללי. עסקים שהתייעלו והתאימו עצמם ואת פעילותם העסקית לתנאי השוק החדשים, שרדו את המשבר, צמצמו הפסדים ובכך צמצמו את הנטל על הכלכלה המקומית ועל הציבור כולו. חלקם אף הקצו משאבים רבים לשם ביצוע ההתאמות הנדרשות, כמצופה מהם. אלו שלא השקיעו בהתאמות הנדרשות, ספגו פגיעה קשה יותר ברווחים, ובכך היוו נטל כלכלי כבד על החברה. חלקם אף לא שרד את המשבר.
אם כן, על אף שהפגיעה ברווחי העסקים מקורה בהגבלות שקבעה המדינה, ומכאן חלקה ביצירת הנזק, לחלק מהעסקים הייתה ועודנה קיימת האפשרות למנוע הפסדים או לפחות לצמצמם על ידי התאמת הפעילות העסקית שלהם לתנאי השוק החדשים. מכאן, שהמאמץ שמשקיע בעל העסק בהתאמת העסק לתנאי השוק החדשים, הוא שקובע את מידת האחריות שלו לנזק שנוצר עקב ההגבלות. עסקים שהפגינו מאמץ סביר להתאים את עסקיהם לתנאי השוק החדשים לא יישאו באחריות כלל, האחרים יישאו באחריות על חלק מההפסדים שיכלו למנוע.
לאור האמור, מן הראוי שגובה הפיצוי לעסק יקבע לא רק על פי מידת הנזק שיצרו ההגבלות, אלא גם על פי מידת המאמץ וכמות המשאבים שהוקצתה על ידו לשם צמצום הנזק על ידי התאמת הפעילות העסקית לתנאי השוק. חלוקת משאבים זו היא הוגנת וללא ספק שוויונית. יתרה מזאת, מנגנון חלוקה זה מתמרץ התייעלות מצד העסקים ומוביל לעוגה גדולה יותר בטווח הרחוק.
יחד עם זאת, מספר הערות: על פי התחזית העדכנית, נראה שנגיף הקורונה, על זניו השונים, יישאר איתנו עוד שנים רבות. כפי שהעריך לאחרונה ראש מחלקת המחקר של החברת פייזר, ד"ר מיקאל דולסטן, הקורונה תישאר איתנו לפחות עד שנת 2024. מנכ״ל מודרנה טען מצדו שקצב התפתחות הווריאנטים מהיר יותר מקצב ההתחסנות של האוכלוסייה, משמע, הקורונה תישאר איתנו, ככל הנראה, לנצח.
כך או כך, היכולת והמוטיבציה של בתי העסק להתאים את פעילותם העסקית לתנאי השוק החדשים שהתגבשו לאור ההגבלות השונות, תקבע את סיכוייהם לשרוד בשנים הקרובות. על מנת שלא יהוו נטל נוסף על הכלכלה, על המדינה לתמרץ עסקים אלו לבצע את השינויים הנדרשים בהקדם. מנגנון החלוקה המוצע לעיל הוא אחד הכלים בהם יכולה המדינה לעשות שימוש בכדי להשיג מטרה זו. דבר נוסף, דין מסעדה אינו כדין אולם אירועים. בעוד שהראשונה יכולה להתאים עצמה יחסית בקלות לתנאי השוק החדשים על ידי שימוש בשירותי משלוחים, לדוגמה, לא בטוח שלאחרון קיימת אפשרות כזו, ואם קיימת אפשרות, לא בטוח שהיא כלכלית. על כן, בנוסף לשיקולים שהוצעו לעיל, יש לקחת בחשבון שיקולים נוספים כגון: היכולת של העסק להתאים עצמו לתנאי השוק החדשים, עלויות ההתאמה והכלכליות שלהן.
