פעולת התגמול של צה"ל ביום שישי בבוקר שבמהלכה הוחרבה ישיבת חומש, היא משב רוח מרענן ומעודד.
אל מול מסע העלייה לחומש, והעוצמות הרוחניות שהתגלו במהלכו, אסור היה למצמץ. הפעולה מלמדת שרוח הקרב לא פסה מהצבא וברגע שמוצב מולו אויב אמיתי הוא לא מהסס ומבצע את המשימה בנחישות. רק מול לוחמי החירות קשה לו להפגין את מלוא עוצמתו. כך היה במבצע תפיסתם של רוצחי יהודה דימנטמן. בפעולה שקטה, מבלי להפריע את שלום הציבור, נלכדו המחבלים. במקום תגמול מתבקש, יצאו המחבלים מעדנות בדרכם לאוניברסיטה בכלא גלבוע.
שבעים וארבע שנות כיבוש ונישול לימדו את צה"ל להבחין ולזהות בסכנות האורבות ולפעול בהתאם. אל לו לצה"ל לשכוח שהוא משרת את הממשלה, שמטרותיה כיום הן: שוויון מגדרי, קידום זכויות הלהט"בים ומחיקת הזהות היהודית. כל הפרעה למימוש החזון תגרור תגובה חמורה. המסע לחומש הוא בפירוש הפרעה יסודית ומהותית לחזון זה ואף התגרות מכוונת.
ואחרי האירוניה העצובה ראוי לומר, שכל מי שבחזהו פועם לב יהודי חווה בוודאי תחושת התעלות רוחנית לנוכח אלפי המתנחלים ותומכיהם הצועדים במעלה הדרך המובילה לחומש. לעיני כל התגלו תעצומות נפש, מסירות למולדת ונחישות. וגם התמימות. אותה תמימות שאינה יכולה למעצבי דעת קהל ערלי לב. תמימות חסרת תוחלת ותכלית שהדריכה את המאבק בהתנתקות לפני חמש עשרה שנה שסופה המר חרוט וצרוב בזיכרון. אפשר גם לחזור להפגנות העקרות נגד הסכם אוסלו ב-93', נגד מסירת סיני ב־82' ונגד הסכמי הביניים של 75', ולהיווכח שדפוס הפעולה של המתנחלים בכל מה שנוגע למאבק על עיצוב דעת הקהל לוקה בכשל ייסודי. למותר להזכיר את הגדרתו של אלברט איינשטיין בדבר האיוולת שבניסיון "לעשות אותו דבר שוב ושוב ולצפות לתוצאה שונה".
אבחנה אחת למקור הכשל ניתנה ע"י יועץ התקשורת אייל ארד שהגדיר את המאבק בהתנתקות ככזה שמתנהל ב"שפה של הכתומים". המסע לחומש הוא דוגמה לשימוש בשפה זו. במלים אחרות, העלייה לחומש לא הצליחה להתנחל בלבבות. היה למתנחלים חמש עשרה שנה לחשב מסלול מחדש אך נראה שבחלוף שנים אלו דבר לא השתנה, ואולי ההרס בחומש מבטא אף נסיגה שחלה במעמדם. זוהי אחת התוצאות של מחול השבתאות שהתפתח סביב ראש הממשלה הנוכחי עד שהתברר שמדובר במשיח שקר. במקום לערוך בדק בית יסודי, שהתבקש בעקבות ההתנתקות, תלו המתנחלים את יהבם במשענת קנה רצוץ.
כיצד אם כן ניתן לגשר על הפער הקיים בין המתנחלים לציבור הרחב בארץ, שרבים מדי מתוכו אינם יודעים היכן נמצאים העיר אריאל או אלון מורה, ואף אינם מודעים לחשיבות האסטרטגית של יהודה ושומרון. באופן מטאפורי ניתן לומר שיש לאכלס את הקומה המפולשת שמפרידה בין המתנחלים לציבור הישראלי. בכדי להעביר את המסר בדבר החשיבות האסטרטגית של יהודה ושומרון בכלל, וחומש בפרט, יש להפעיל אסטרטג פוליטי מהשורה הראשונה, שעלותו אינה מגיעה לכדי עשירית מההשקעה הנדרשת בעלייתו לקרקע של מאחז או יישוב. הפעלת אסטרטג דורשת אורך רוח וסבלנות שכן מטרת הפעלתו היא לשנות את מעמד ההתנחלויות ולהשיבו למה שהיה עד לפני חמישים שנה. על הנהגת המתנחלים להפנים שדרכם המפרכת אל ראש ההר לא הותירה בהם די כוחות ומשאבים לתעמולה נחוצה, ואל הריק הזה הסתננו גורמים עוינים שהשחירו את שמם ופועלם כמיטב הדוקטרינה הסובייטית.
ההשלכות של הריק ההסברתי, שהתבטאו בפינוי חומש ב־,2005 שבו והופיעו גם בשבוע שעבר. בכדי לשנות מן הייסוד את מעמד ההתנחלויות יש להקדיש לפחות עשור למלאכת ההסברה. מלבד המערך האסטרטגי יידרשו גם שינויים בהרגלי הצריכה של המתנחלים בתחומי התרבות, הספרות והעיתונות.
