לפני שנים פתחתי את הפרופיל הראשון שלי באתר היכרויות. זה היה אתר קטן שלא באמת התרומם מאז אבל הוא היה נוח ושם התחלתי. התכתבתי שם עם איזה בחור ומשם עברנו לפייסבוק. באתר ההוא, יש לציין, לא היו תמונות ולכן המעבר לפייסבוק היה גורלי, כי גילית בו ברגע שאני לא מעוניינת בבחור. לא נכנס ליפה/מכוער, טוב? הוא לא משך אותי ומשהו ממה ששידר היה פשוט לא בשבילי. הייתי צעירה אז, אז התכתבתי איתו עוד קצת לשם הנימוס ואז המצאתי איזה שקר מסובך כדי לצאת מהסיטואציה. לפחות חשבתי שיצאתי מהסיטואציה.
כשהוא פנה שוב בפייסבוק אחרי כמעט שנה הבנתי שלשקר הייתה טעות, ואמרתי לא בצורה ישירה יותר שזה לא רלוונטי. הוא התעצבן, "זה בגלל איך שאני נראה"? התחמקתי ואמרתי שלא רלוונטי וזהו. שוב חשבתי שהסיפור נגמר. אחרי כמה חודשים הוא מצא אותי באתר אחר, גדול יותר וכתב לי שוב. עניתי שאני לא מעוניינת ואז קיבלתי את כל השטף של הג'יפה שלא ידעתי שעומד להגיע. הוא אמר לי שאני שטחית ופוסלת על חיצוניות, ואז אמר שהוא מציאה אמיתית כי הוא קשוב ונעים ומכבד (חה!). אחר כך סיפר שבנות כמוני שלא מתפשרות נשארות רווקות גם עשור אחר כך (בזה הוא צדק ככל הנראה) אבל שהוא בכלל לא פשרה היא הוא נהדר. והוא בוכה עכשיו כי – וזה המשפט שהולך איתי עד עכשיו – כי הוא יודע מה טוב לו.
אבל הוא לא יודע מה טוב לי. אולי זה לא מעניין אותו בכלל. אני לא יודעת איך נשים חיו פעם. אני אפילו לא מדברת על פעם רחוק, אפילו נגיד שלושים שנה, או עשרים או עשר. כשבדיחות סקסיסטיות היו מקובלות וקרו בכל מקום: בטלוויזיה, במופעי סטנד-אפ או במשרד. כשלצבוט מישהי בישבן נחשב שובב או פלרטטני. כשהיה מקובל לחשוב שאם מישהי אומרת לא, היא כנראה מתכוונת כן אבל תתאמץ יותר.
לא יאומן איזה שינוי עצום העולם עובר בעשור וקצת האחרונים. בסדרת הטלוויזיה "סופרסטור" יש פרק מעניין שמדבר על זה. מנהל העבודה בסופר מספר בנוסטלגיה על איך התחיל עם אשתו עשרים שנה קודם. היא עבדה אצלו והוא מייד התאהב בה. היא אמרה לו לא, אבל הוא לא היה מוכן לקבל לא אז הוא המשיך לחזר עד שהיא הסכימה ויצאה איתו לדייט. העובדים הצעירים יותר מביטים בו בתדהמה ומשקפים לו שהיום כל הסיפור הזה מסריח, ואפילו לא חוקי. יחסי מרות, חוסר כבוד לסירוב שלה, מה לא? הבוס מזועזע ומתקשר לאשתו מלא התנצלות על זה שהוא הטריד אותה וניצל את יחסי המרות בניהם. היא מנסה להרגיע אותו אך הוא ממשיך ומסביר לה כמה היה לא בסדר. וזה סיפור של דור. מה שהיה מקובל בעבר, או אפילו נחשב רומנטי מקבל מסגור אחר, כזה שקשור לחוויה הרגשית של האישה ולא רק לנחישות הרומנטית ההיא של הגבר.
הגיע עידן חדש. שבו האישה בוחרת את גורלה בצורה ישירה יותר. שבו אישה יכולה להגיד "כן" בלי להישמע "קלה" ו"לא" בכוונה מלאה בלי להתכוון ולעודד את הבחור להמשיך. אני כותבת את זה כי כולנו גדלנו על התפיסות ההן ואולי צריכים תזכורת לזה שמותר להגיד לא, ושמגיע לנו שיכבדו את זה.
