בתקשורת קיים קו של טוב ורע, לפיו מוגדר מה הוא סיפור עיתונאי ומה לא. כלומר, אם גניבה זה רע – אזי דיווח על גניבה הוא סיפור עיתונאי, אך אם הוגדר ששירות נשים בצה"ל הוא טוב – רב שיתנגד לכך יזכה לאייטם לא מחמיא.
התוכנית "מהצד השני" עם גיא זהר כבר זכתה לכל שבח אפשרי בימין. השבוע היא עשתה צעד נוסף שחשוב לאיזון בתקשורת, מהלך שראוי למחיאות כפיים בפני עצמו.
כמדי פרק מעמת זהר אישי ציבור או עיתונאים עם עובדות שסותרות אמירות שלהם או התבטאויות עבר הפוכות למה שאמרו רק לאחרונה. על שולחן הניתוחים של צוות התוכנית עלו באופן שווה אישי ימין, שמאל, מפלגות וגופים מכל הגוונים והסוגים, כשהפעם הסוגיה שהייתה במרכז השיח היא הפוליטיקאים שהתחייבו בעבר להסדיר את חומש ולבטל את חוק ההתיישבות, שהופך לאיסור חוקי שהיית יהודים במקום.
חומש, כמו שאר הגבעות שמיושבות באופן עצמאי ולא מוסדר, היא סוגיה שמסוקרת כמעט תמיד מהצד שרואה בכך עניין שלילי שצריך לבחון כיצד למגר אותו ומה עושים כדי לעצור את ההתיישבות בו.
ואז הגיע זהר, שהתכתיב של טוב או רע תקשורתי לא מחייב אותו, והחליט להביא בדיוק את נקודת המבט ההפוכה. בצעד חריג הוא מציג את הסוגיה, כך שאם לא ישובו המתיישבים לחומש – זו תהיה הבעיה, ולא הנוכחות היהודית שבה. צעד מרענן ומגוון.
זהר לא בהכרחעשה זאת כי הוא מאמין או תומך בהתיישבות בחומש באופן אישי. אלא כי עיתונות היא בחינה של מכלול המרכיבים, גם מהצד השני.
