למרבה הפלא, למרות משבר הקרונה המתמשך, העלייה מארה"ב ב-2021 עלתה בשיעור של 31%. גידול חד זה משקף מספר גורמים, ביניהם השיפור בהזדמנויות העבודה בישראל והכלכלה החזקה שלה. אולם הגורם המשפיע ביותר הוא צמיחת האנטישמיות באמריקה. לנוכח שנאת היהודים הגוברת הן מימין והן משמאל, יהודים אמריקאים רבים אינם רואים עוד מקום בטוח להם ולמשפחותיהם אלא במדינת ישראל. השאלה שצריכה להישאל כאן היא: האם אנו הישראלים מוכנים לקבל אותם?
התשובה לשאלה זו אינה פשוטה ולא בהכרח מעודדת. כחבר לשעבר בוועדת העלייה בכנסת ופעיל ותיק למען חיילים בודדים, הופתעתי לשמוע התנגדות לעלייה מצד ישראלים רבים, רובם ציונים מובהקים.
"למה אני צריך לשלם עבור אנשים יותר עשירים מאיתנו?" – הייתה אחת התגובה הנפוצה – או, "למה עלי לקבל בברכה מישהו שייקח את העבודה שלי ויעלה את יוקר מחירי הדיור?" ישראל כבר צפופה מדי, לטענתם, עם שיעור הילודה הגבוה ביותר בעולם המתועש. "הדבר האחרון שאנחנו צריכים זה יותר אנשים".
רגשות כאלה מילאו תפקיד מצער בעלייה מצרפת. גם שם, האנטישמיות הגואה דחפה אחוז גדול מהקהילה היהודית בצרפת לשקול לעזוב את המדינה. רבים העדיפו מטבע הדברים לנסוע לישראל וזכו לעידוד מצד בכירים ישראלים, לרבות ראש הממשלה נתניהו. אבל בעוד שהכנסת הקציבה 180 מיליון שקל לעלייה מאירופה דוברת הצרפתית, מעט מדי נעשה כדי להקל על קליטת העולים הצרפתיים. רבים חוו קשיים קשים במציאת עבודה, קבלת הכרה בתעודותיהם והשגת דיור הולם. כתוצאה מכך, לאחר זינוק ראשוני בשנים 2013-2015, מספרם של יהודי צרפת העולים ירד בחדות. בסופו של דבר, רוב היהודים שעזבו את צרפת לא התיישבו מחדש בישראל אלא באנגליה, קנדה וארצות הברית. ישראל החמיצה הזדמנות היסטורית.
ניתן לייחס חלק מהקשיים בהם נתקלו העולים מצרפת לבירוקרטיה הישראלית, אך רבים מהם שיקפו גם חוסר התלהבות עממית מהעלייה בכלל. יחד עם נפש בנפש, ארגון העלייה מצפון אמריקה, ועמיתו הצרפתי, Qualita, הצגתי ללשכת ראש הממשלה הצעה בת חמישים עמודים לקליטת עשרות אלפי יהודים צרפתים בתוך עשור. ההצעות מעולם לא יושמו ואפילו לא, למיטב ידיעתי, נקראו. ככל הנראה תמיכה בעלייה הצרפתית לא הייתה מועילה מבחינה פוליטית.
התנגדות כזו לעלייה פשוט נוגדת את ההיגיון.
עולים ממדינות כמו צרפת, בלגיה וארה"ב, שמחציתם צעירים ובעלת תארים אקדמיים, מכסים את עלות קליטתם בתוך שנה ותורמים באופן מסיבי לכלכלת ישראל. ה- 18,000 עולים מצפון אמריקה שהגיעו בין 2002 ל-2008, למשל, תרמו למעלה ממיליארד שקל למשק. העולים הללו משפרים את השירות הרפואי במדינה, מעשירים את העולם התרבותי שלה ומגנים על גבולותיה.
אך מעבר ליתרונותיה הכלכליים, המקצועיים והצבאיים, העלייה מייצגת את מהות הציונות. בלעדיה, אנו בסכנה להפוך לעוד מדינה מפותחת המעוניינת רק בסגירת גבולותינו בפני מהגרים. דווקא בתקופה שבה קהילות יהודיות מתמודדות עם אנטישמיות מתגברת, ישראל עלולה להפנות עורף לעלייה פוטנציאלית.
לכן, חיוני שנחדש את המחויבות הלאומית שלנו לעלייה. זה כולל אימוץ צעדים מעשיים כדי להקל על העלייה. דרושים בדחיפות צעדים שיאפשרו לעולים לטוס לישראל ולהיקלט על אף הקורונה. הממשלה יכולה גם לקבל החלטה חד משמעית, מגובה בחקיקה, לחידוש מסירותה של ישראל לעלייה.
באופן רחב יותר, יש לנקוט בצעדים כדי לחנך את הציבור הישראלי ליתרונות המוחשיים של העלייה וכן לחשיבות המוסרית שלה. זה התפקיד של הממשלה ושל הסוכנות היהודית. יש להזכיר לדור הבא של ישראל: העלייה היא לא רק הגירה אלא אחד ממקורות הכוח החיוניים, האסטרטגים והרוחנים של המדינה.
