על פניו, הסיפור של "גרעין הראל" נשמע מקומם. על בתיהם של מאה וחמישים מבוגרים וילדים, המתגוררים כבר שבע שנים במחנה זמני ביישוב צוחר במועצה האזורית אשכול, הודבקו לאחרונה צווי פינוי. חברי הגרעין פתחו בקמפיין תקשורתי בעקבות העוול שנגרם להם, לדעתם. המדינה היא זו שיישבה אותנו כאן, הם מזכירים, היא הבטיחה למצוא לנו מקום קבע ולא עשתה זאת. אנחנו לא מחפשי דיור, באנו לנגב מתוך ערכים של חיבור למדבר ואהבת הארץ. עזבנו חיים נוחים, קיבלנו הבטחה שיימצא לנו מקום, ועכשיו יש לנו צווי פינוי על הבתים.
אלא שהסיפור של גרעין הראל מורכב יותר, וכדי להבין אותו צריך לחזור קצת להיסטוריה שמשום מה נשכחה בסיקור התקשורתי. המועצה האזורית אשכול היא לא המועצה הראשונה בנגב שלא מצליחה להסתדר עם חברי הגרעין. בשנת 2006 הוקם גרעין הראל על ידי צעירים שחרתו על דגלם אורח חיים ציוני ואקולוגי. הם החלו בפעילות קהילתית בבאר־שבע, התנדבו בשכונות הוותיקות, ובמקביל פנו לגורמי ההתיישבות בבקשה להקים יישוב חדש בהר הנגב, שבו יוכלו לחיות על פי השקפת עולמם.
לאחר שניסיונותיהם לא צלחו, הם התנחלו באוגוסט 2013 בהר אלדד, בין נחל עבדת לנחל צין, הקימו עליו כיפות גיאודזיות – מבנים עגולים מברזל שלא הצריכו חפירות בקרקע, והכריזו על יישוב אקולוגי חדש. באתר האינטרנט של הגרעין הם כתבו משפטים דומים להפליא לאלה שהם מפרסמים עכשיו: "עברנו דרך ארוכה, שבמהלכה מיצינו את כל האפשרויות שעמדו בפנינו, כולל ניסיונות להשתלב ביישובים קיימים. הגענו להחלטה לעשות מעשה של חלוציות ולהקים בכוחות עצמנו את היישוב בשיטת חומה ומגדל, כהמשך למורשת הציונות של הדורות המייסדים". גם אז הם טענו שהבירוקרטיה חזקה מהאינטרס הלאומי, וזכו לאמפתיה. ראש מועצת רמת־נגב דאז, שמוליק ריפמן ז"ל, טען אז שהמועצה הציעה לחברי הגרעין מקומות להתיישבות אך הם דחו את כל ההצעות. חודשיים לאחר ההתיישבות פונו חברי הגרעין מהר אלדד בצו בית משפט, ושוכנו על ידי החטיבה להתיישבות באופן זמני במלון במצפה־רמון, במימון החטיבה להתיישבות.
פחות משנה לאחר מכן, מעט לאחר מבצע צוק איתן, הציעה החטיבה להתיישבות לחברי הגרעין להתיישב במחנה זמני ביישוב צוחר שבעוטף עזה, עד שיימצא עבורם יישוב קבע. החטיבה הקימה עבורם שכונת קרוונים על שטח שיועד להרחבת היישוב בהשקעה של עשרה מיליון שקלים, והשכונה אוכלסה בכחמישים רווקים וזוגות. חברי הגרעין חתמו עם מועצת אשכול על הסכם שאִפשר להם לגור במקום בין שנתיים וחצי לשלוש שנים.
"הם אנשים טובים ואין לי בעיה איתם, אבל הם תופסים מקומות לאנשים שרוצים להתיישב בעוטף עזה. זה אבסורד"
בשנת 2019 ביקש ראש מועצת אשכול גדי ירקוני מחברי הגרעין לפנות את המחנה הזמני מכיוון שהוא יושב על מגרשים המיועדים לשיווק. ירקוני הציע לחברי הגרעין להצטרף לאחד מיישובי המועצה, אך הם השיבו שהם מעוניינים להקים יישוב חדש בהר הנגב ולא במועצת אשכול. כך הם גם כתבו לפני שבוע במכתב פומבי שפרסמו לתושבי מועצת אשכול: "אלמלא היה חלומנו לגור במדבר ולהקים יישוב אלטרנטיבי במקום שמאפשר תיירות מבחינה ביטחונית, היינו כנראה בוחרים להישאר לגור איתכם בסביבה".
ירקוני הבהיר לחברי הגרעין שבמרץ 2020 הוא מתכוון להוציא לשיווק את המגרשים שעליהם יושב המחנה הזמני, ולכן הוא מבקש לפנות את המקום. ירקוני מספר שהקרוונים של חברי הגרעין יושבים על 25 מגרשים שהם קיבלו כחוק, אך במהלך הזמן הם פלשו לעשרה מגרשים נוספים והקימו עליהם מבנים ללא היתר. המגרשים הפנויים בהרחבה של צוחר כבר שווקו, וירקוני מדווח על רשימת המתנה של 130 משפחות למגרשים הנוספים. "הם אנשים טובים ואין לי בעיה איתם", אומר ירקוני, "אבל הם לא רוצים לחיות פה ותופסים מקומות קבע לאנשים שרוצים להתיישב בעוטף עזה. זה אבסורד ממדרגה ראשונה".
דרישות מופרזות
חברי גרעין הראל מצידם מספרים שמרגע שהגיעו לצוחר הם פעלו במרץ עם החטיבה להתיישבות במטרה למצוא מקום להגשמת חלומם: הקמת קיבוץ תיירותי אלטרנטיבי במדבר. הם מודים שכבר היו במגעים עם ארבע מועצות שונות בנגב ובערבה, אך לדבריהם בכל פעם המגעים לא הבשילו בגלל "הצד השני". גורמי התיישבות המעורים בנושא מספרים סיפור אחר ומאשימים את חברי הגרעין בחוסר גמישות. לדבריהם, מכיוון שבטווח הקרוב לא עומד לקום יישוב חדש בנגב, הפתרון שהוצע לחברי הגרעין הוא הצטרפות זמנית ליישוב קיים, אך חברי הגרעין מציבים דרישות שאף יישוב ומועצה אינם מוכנים לקבל.
לפני כארבע שנים הוצע לגרעין להקים יישוב בעיר־אובות שבערבה, ובינתיים לגור במחנה זמני ביישוב עידן. חברי הגרעין דרשו שיוקמו עבורם מסגרות חינוך עצמאיות במחנה הזמני, ומועצת ערבה תיכונה סירבה לקבל את דרישותיהם. לאחרונה הוצע להם להצטרף לקיבוץ נווה־חריף שבמועצה האזורית חבל איילות. הגרעין דרש שכל ההרחבה העתידית של הקיבוץ תהיה שייכת לחברי הגרעין, ולכך הקיבוץ לא הסכים. לדברי אותם גורמים, אחת מדרישות הגרעין לאורך השנים היא לקבל אחריות בלעדית על קליטת תושבים ליישובם. הם מזכירים שבבשנים האחרונות הצטרפו כמה גרעינים ליישובים קיימים – בהם גרעין דתי שהצטרף לכרם שלום, וגרעין של תנועת איילים שהצטרף לעין־השלושה – זאת ללא דרישות בעלות על הליך הקליטה או הקמת מוסדות חינוך עצמאיים.
כאשר ביקשתי השבוע לשוחח עם חברי הגרעין נאמר לי שהם התבקשו להדמים למשך כעשרה ימים את הקמפיין התקשורתי שניהלו מאז קבלת צווי הפינוי, ולכן לא יוכלו להתראיין ולשטוח את גרסתם.
מהחטיבה להתיישבות נמסר: "החטיבה להתיישבות פעלה להקמת המחנה הזמני ביישוב צוחר על בסיס הרחבה מתוכננת של היישוב הוותיק. החטיבה מלווה את גרעין הראל שנים רבות והשקיעה משאבים רבים של זמן וממון. לצערנו, למרות הליווי, לא נמצא מקום העונה לדרישותיהם אף שהוצגו מספר חלופות. המיקום הנוכחי של המחנה הזמני נדרש לצורך הרחבת היישוב צוחר הנמצא בעוטף עזה, ולאחר שנים רבות של מאמצים נמצא בתנופת הרחבה בסיוע החטיבה להתיישבות. לאור זאת נדרש לפנות את המחנה הזמני".
