אי־אז בשנת 2019, שפעת העופות הייתה תרחיש הייחוס המשמעותי ביותר להתפרצות פנדמיה בישראל. השירות הווטרינרי במשרד החקלאות מתריע כבר מ־2007 מפני התפרצות אפשרית של שפעת עופות, כשהחשש הגדול הוא התפתחות של מחלה זואונוטית, כלומר כזו שמועברת בין מינים, למשל בין תרנגולת או עטלף ובין בני אדם. נשמע מוכר?
ההתפרצות הנוכחית של שפעת העופות במושבים בצפון הייתה, לדברי בכירים במשרד החקלאות, לא אפשרות תאורטית אלא שאלה של זמן. מבנה הלולים בישראל מייצר סכנה אמיתית לבריאות הציבור, ושפעת העופות היא רק קצה הקרחון. 93% מהלולים בישראל הם לולי סוללה מיושנים שנבנו לפני עשרות שנים. התרנגולות נמצאות בכלובים קטנים מאוד, שבהן הן חיות את כל חייהן. הלולים הללו נמצאים לרוב בלב יישובים, צמוד לבתי המגדלים. הם קטנים, צפופים ומלוכלכים בזבל עופות, מה שזיכה אותם בכינוי "לולי זבל". באיחוד האירופי הלולים הללו הוצאו אל מחוץ, אבל בארץ הם עדיין מהווים את רוב ענף ההטלה.
הלולים הללו הם כר פורה להתפרצות מחלות בקרב העופות, וקרבתם לבתי מגורים מגדילה את הסיכון למעבר של מחלה לבני אדם. זה הרבה מעבר לשפעת העופות, שכרגע מתפרצת באופן חריג בהיקפו. גם בימים כהרגלם, הלולים הללו שורצים חיידקי סלמונלה בהיקף של כ־30% מהלהקות, שעוברים לביצים שאנחנו אוכלים. על פי נתוני משרד החקלאות לשנת 2020, 36 אחוזים מהלהקות בישראל היו נגועות בסלמונלה. לרוב חיידק הסלמונלה אינו גורם למחלה קטלנית, אלא לכאבי בטן מהסוג שאנחנו מפרשים כ"קלקול קיבה" ולא יודעים לשייך אותם לביצה שאכלנו בבוקר. עם זאת, בלולים בישראל קיימים גם זנים אלימים יותר של סלמונלה, שמהם אפשר בהחלט לחלות ולמות.
כבר יותר מעשור מנסים במשרד החקלאות לקדם מעבר ללולים חדשים ומודרניים, אבל משטר התכנון הקיים בענף לא מאפשר שום שינוי. כל רפורמה שנדונה לא הגיעה לכדי הסכמות, וגם ההסכמות שגובשו עם הלולנים לא קוימו. ב־2014 המליצה ועדה מקצועית לייצר תמריצים להגדלת הלולים ולחידושם, וב־2018 נחתם הסכם שבו התחייבו הלולנים לשדרוג הלולים, והממשלה התחייבה לתת מענקים ללולנים שישדרגו את הלול שלהם בהיקף של מחצית מעלות השדרוג. ובכל זאת, לולי הכלובים הישנים נותרו כשהיו. עכשיו מתפרצת בלולים המגפה שממנה חששו אנשי המקצוע, אבל הענף עדיין מסרב להשתנות.
את הבעיה החריפה הזו מבין גם שר החקלאות עודד פורר. הרפורמה בחקלאות שהוא מוביל הייתה אמורה להביא בשורה גם לתחום הביצים. משטר התכנון בענף היה אמור להתבטל כליל, וכל אדם היה רשאי לייצר ולשווק ביצים, כפוף לרישיון מגורמי המקצוע ולא למכסת ייצור. במקביל לפתיחת השוק המקומי לייצור חופשי, כללה הרפורמה פתיחת השוק לייבוא של ביצים מחו"ל. שני הצעדים הללו היו מבטיחים אספקה קבועה של ביצים זולות ובריאות לאזרחי ישראל. כיום, לא רק שהביצים בארצנו אינן מצטיינות מבחינה תברואתית – הן גם בין היקרות בעולם.
לא ללכת על ביצים
זו לא הרפורמה הראשונה שמוצעת בתחום, אם כי היא מרחיקת הלכת ביותר. הבעיה היא שגם הצעות צנועות הרבה יותר נדחו ומוסמסו בידי נציגי החקלאים, שמסרבים בתוקף לכל שינוי בענף. מתוך כ־3,000 בעלי מכסות בענף ההטלה, רק כמחצית הם בעלי לולים בפועל, והיתר משכירים את המכסה שברשותם. המגדלים הם לרוב אנשים מבוגרים בעלי משק משפחתי, שמקובעים בהרגליהם ומסרבים לכל שינוי, כולל הצעות למענקי פרישה נדיבים שיספקו להם פנסיה מכובדת. המשקים הקטנים הללו הם בדיוק הבעיה שמתפרצת עכשיו לנגד עינינו. במקום לולים גדולים, מודרניים ובטיחותיים, אנחנו מקבלים עשרות לולים קטנים בלב מושב אחד, קרוב לבתי מגורים. ברגע שבאחד מהם פורצת מחלה, היא עוברת במהירות מלול אחד למשנהו.
כצפוי, גם הרפורמה שעליה הכריזו בקול תרועה רמה שר האוצר ליברמן ושר החקלאות פורר, הולכת ודועכת לנגד עינינו. ההתנגדות מלב הקואליציה לרפורמה בחקלאות הביאה בתחילה להוצאתה מחוק ההסדרים, ואז לסדרת דיונים אינסופית עם נציגי החקלאים שעד כה לא הבשילה להסכמות. בשבוע שעבר פרסמו שרי האוצר והחקלאות טיוטת צו להורדת מכסים על פירות וירקות, שלא כלל הורדת מכסים על ביצים. במקביל, במקום לבטל את משטר המכסות הנוהג בענף ההטלה, פרסם משרד החקלאות מכסות חדשות לשנת 2022, והשבוע הן נידונו בוועדת הכלכלה.
"אנחנו מגיעים לדיון הזה בתקופה לא טובה מבחינת הענף, באירועים קשים של התפרצות שפעת העופות", אמר השר פורר בדיון, והוסיף כי "אחד הדברים שעיצבו את הצורך בתקנות הוא בדיוק הנושא הבריאותי. אני צריך שלא יהיה מחסור ושהביצים יהיו בריאות". על פי פורר, אופן הפיזור של ענף ההטלה גרם לכך שיותר ויותר מכסות הלכו ליישובי הצפון. הדבר גרם לצפיפות חסרת תקדים, הממוקדת בלולי ההטלה הישנים ויוצרת חשיפה לשורת מחלות. "ביקשתי לקדם הליך מהיר של מעבר ללולים חדשים, מחוץ ליישובים", תיאר פורר. "אמרו לי ששפעת עופות לא קורית בלולי הטלה ולא בצפון, כי זה לא במסלול נדידת העופות. רצה הגורל ואנחנו בהתפרצות שפעת העופות ביישוב שמגדל 15־20 מיליון ביצים בחודש".
החקלאים ונציגיהם בכנסת התרעמו על הקישור שנעשה בדיון בין מכסות הביצים לשפעת העופות. מנכ"ל ארגון מגדלי העופות מוטי אלקבץ אמר כי ההתפרצות הנוכחית אינה ייחודית לישראל, והיא הגיעה לכאן מאירופה. "העיתוי נפל כפרי בשל לידיו של שר החקלאות", האשים.
החקלאים היו רוצים להשאיר את שני הדיונים נפרדים, והם כועסים על מי שמקשר ביניהם, אבל האמת היא שאכן יש קשר הדוק בין משטר המכסות בתחום הביצים להתפרצות מחלות. הלולים המיושנים והצפופים הם תוצאה ישירה של משטר התכנון הקיים בענף הטלת הביצים. המכסה מאפשרת ללולנים הכנסה קבועה ובטוחה, בלי תחרות; כל מגדל יודע בדיוק מה תהיה הכנסתו מכיוון שמספר הביצים וגם מחירן קבועים ומפוקחים. במציאות כזו אין להם שום אינטרס להשקיע בשדרוג הלולים ולהתחרות על לב הלקוחות, שכן כל שקל שהם ישקיעו ירד מהרווחים שלהם.
כמו בכל שוק מתוכנן ומפוקח, בישראל התפתח שוק שחור של ביצים, שהיקפו נע בין 15 ל־30 אחוזים מהשוק. מדובר במאות מיליוני ביצים שאינן נושאות חותמת ושהמקור שלהן עמום, אין עליהן פיקוח וטרינרי והן לא עוברות שיקוף, שנועד לאתר בהן פגמים. הביצים הללו מגיעות בחלקן מהרשות הפלסטינית, אבל גם מהלולים הישראליים הישנים שמייצרים ביצים מעבר למכסה ומוכרים אותן מתחת לשולחן.
המכסה מעניקה למגדלים הכנסה קבועה ובטוחה, בלי תחרות. במצב כזה, למה שיתאמצו לשדרג את בטיחות הלולים?
כבר לא מדובר רק במפגע תברואתי ואסתטי או בתרומה נוספת ליוקר המחיה, אלא בשאלה של בריאות הציבור. את הפוליטיקאים יכולים החקלאים להאשים בשיקולים זרים, אבל לא את השירותים הווטרינריים שעוסקים בבריאות העוף והביצה שאנחנו אוכלים, ותפקידם למנוע התפרצויות כמו זו שמתרחשת עכשיו. מנהל השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות הודיע כבר ב־2018 שהוא לא מתכוון לתת היתר אכלוס ללולים הישנים, מסיבות של בריאות הציבור. אבל כמו החלטות רבות לפניה גם ההחלטה הזו לא קוימה, בעקבות התנגדות מצד הלולנים. באוקטובר 2019 הוא פרסם מתווה שכלל צעדים שהלולנים הסכימו עליהם. ביניהם הוצאת הלולים מחוץ ליישובים, הרחקת הלולים זה מזה; גידור הלול, כדי למנוע התקרבות בעלי חיים אחרים; והתקנת רצפות בטון, כזו שאפשר לנקות בין עונות ההטלה.
הנחיות השירות הווטרינרי אמורות להתבצע עד מרץ 2022, ולולים שלא יעמדו בהן לא יקבלו היתר אכלוס. לפי שעה, חודשיים לפני המועד – הרוב המוחלט של הלולים עדיין אינו עומד בדרישות התברואה הבסיסיות הללו. בקרוב יהיה אפוא צורך להוציא מהלולים 2.2 מיליון תרנגולות מטילות, שכרגע נמצאות בלולים מעבר למגבלת התפוסה שלהם. צעד כזה יפחית באופן דרמטי את היצע הביצים בישראל. נוסיף לכך את כ־600 אלף העופות שהושמדו השבוע בעקבות ההתפרצות, ונבין שישראל עומדת בפני מחסור דרמטי בביצים בשנה הקרובה.
למרות האזהרות שנשמעו לאורך השנים, משרד החקלאות המשיך להעניק מכסות ולהגדיל את המכסות הקיימות לאותם לולים שעל פי אנשי המקצוע באותו משרד מהווים סכנה לבריאות הציבור. בשנת 2019 הגיע מנכ"ל משרד החקלאות דאז, שלמה בן־אליהו, להסכם עם נציגי הלולנים, ובו נקבע כי כל תוספת במכסת הביצים תחולק רק לבעלי "לולים משודרגים", ולא ללולי כלובים. אבל שנה לאחר מכן, כשהגיע הזמן לחלק את המכסות, בחרה המועצה לענף הלול לבקש שוב תוספת ייצור רוחבית של 5%. במכתב ששלח בן־אליהו לשר החקלאות הוא קבע כי "חלוקת תוספת מכסות כמבוקש בצורה רוחבית היא הסכמה להגדלת היקף הגידול באותם 'לולי זבל' המסוכנים לאדם".
משטר התכנון הקיים בענף מביא לכך ששר החקלאות נדרש לבחור בכל שנה אם להגדיל את הייצור ובכך להגדיל את מספר הביצים המסוכנות, או לגזור על הציבור מחסור בביצים, מכיוון שאין כמעט ביצים בישראל מלבד אלו המיוצרות כאן, בלולי הזבל. הצורך בביטול התכנון בענף מעולם לא היה מובהק יותר, אבל הסיכוי שלו לקרות בפועל מעולם לא היה נמוך יותר. עם חברי קואליציה בכירים כמו אלון שוסטר, יאיר גולן, רם בן־ברק, רם שפע, נירה שפק ושאר חברי "השדולה החקלאית" בכנסת, חלקם חקלאים פעילים המרוויחים ישירות מהמשטר הקיים בישראל – הסיכוי להעביר רפורמה קלוש.
פורר הוכיח שהוא שר אמיץ, בעצם בחירתו להניח על השולחן רפורמה מרחיקת לכת כל כך. אבל גם אם הרפורמה הזו לא תתממש, לבריאות הציבור הוא מחויב לדאוג. זה לא עניין של הסכמות קואליציוניות, אלא הנחיה של גורמי המקצוע במשרדו. בחודש מרץ הקרוב, כשיגיע הזמן לאכוף את איסור האכלוס על לולים שאינם עומדים בתנאי התברואה שקבע מנהל השירותים הווטרינריים, לשר החקלאות אסור ללכת על ביצים: הוא חייב להעדיף את בריאות הציבור על פני פרנסתם של החקלאים, ולא משנה כמה עזה תהיה ההתנגדות.
שיעור בחשבון
בחיוך ובטון רגוע, תוך שהוא משגר מחמאות למזכ"לית הסתדרות המורים יפה בן־דויד היושבת מולו, הציג השבוע שר האוצר את שתי התביעות העיקריות של משרדו במשא ומתן שעתיד להיפתח מול המורים בחודשים הקרובים: התאמת לוח החופשות של מערכת החינוך לכלל המשק, ושכר דיפרנציאלי למורים.
מבחינת בן־דויד, זוהי הכרזת מלחמה. גם בעיצומו של משבר הקורונה לא הסכימו המורים לוותר על יום חופשה אחד, גם לא ל"ג בעומר או אסרו־חג בודד, אפילו לא אחרי סגר ממושך. שכר דיפרנציאלי למורים הוא כבר ממש שינוי סדרי עולם. לא עוד שכר שגדל עם השנים באופן אוטומטי על סמך תוספות וּותק, אלא שכר גבוה יותר למורים שיפגינו ביצועים טובים ולמורים במקצועות נדרשים, ותוספות שכר שיינתנו ישירות בידי המנהלים על פי שיקול דעתם. למורה שיצרה במשבר הקורונה מערך לימודים מקוון ששימש את כל בית הספר – מגיעה בהחלט תוספת, אבל היום אין אפשרות כזאת. מורה ש"הקטינה ראש" ועשתה את המינימום הנדרש, אבל מאחוריה יותר שנות ותק – תקבל שכר גבוה ממנה. שכר על פי ביצועים והערכה עשוי לתת למערכת החינוך את מה שדרוש לה יותר מכול: תמריצים להצטיינות ולהעלאת איכות ההוראה.
בן־דויד מצידה מציבה דרישה אחת ויחידה: העלאת שכר גורפת לכל המורים, בעיקר למורים הצעירים. במשרד האוצר מעדיפים לתת תוספות שכר גדולות למורים הצעירים, מכיוון שאותם צריך למשוך למערכת החינוך, ולמעט בתוספות לוותיקים שכבר מרוויחים שכר טוב וממילא אי אפשר להוציא אותם מהמערכת. אבל מעבר למאבק הזה, בן־דויד תקבל כנראה את רצונה.
השאלה היחידה שעומדת על הפרק היא מה ייתנו המורים בתמורה. יפה בן־דויד רוצה לקבל את תוספות השכר, אך לא לתת שום דבר. אבל ליברמן, שירה השבוע את יריית הפתיחה במו"מ, הבהיר לה כי גם לציבור יש דרישות מהמורים של ילדיו. הוא רוצה מורים טובים יותר, ומערכת חינוך שמתחשבת באילוצי המשק ובהורים. רוצים תוספות שכר? בהחלט, אבל גם לציבור מגיע משהו בתמורה.
