רוב השירים של שלמה ארצי מולחנים כפוֹפ קליל, ולכן פעמים רבות הקהל הנלהב שר את שיריו בעיבוד קצבי בהופעות המוניות ולא מאזין לתוכן של השירים, ובכך מפספס את המסר שמועבר בחלקם.
בשנת 1988 הוציא שלמה ארצי את אלבומו "חום יולי-אוגוסט", אלבום חריג מאוד מבחינת התוכן שלו. בעוד רוב אלבומיו של שלמה ארצי עוסקים בעיקר באהבה, באלבום זה ארצי כתב שירים על ילדותו, על הוריו ועל ילדיו ואף על השואה, על מלחמות ועל הפוליטיקה הישראלית. בכל זאת האלבום הצליח מאוד והניב להיטים ענקיים כמו "תחת שמי ים התיכון", "טלפני, טלפני", ועוד.
השיר הפותח את האלבום נכתב בעקבות אירועי האינתיפאדה הראשונה. כיום השיר הוא להיט הופעות, אבל בעת יציאתו לרדיו היה נחשב לשיר מחאה בעל מטען פוליטי כבד.
ארץ חדשה
גשם כבר יורד וזה חורף
תל אביב חסומה וגם חיפה.
שב ילד שב,
אני אומר לך שב
ושנינו נוסעים בדרכי עפר.
מביט מבעד לזגוגית,
יש לנו ארץ למה עוד אחת,
בחוץ שקיעה של יום שני,
וערבים מתפללים כי איזה חג.
יש לי אישה, זאת אמא שלך
ניסע, ניסע, אולי נגיע עד מחר,
אם לא נאט, לא נביט, לא נשים לב לפרטים,
לא נגיע לארץ חדשה
לא נגיע, נגיע, נגיע לארץ חדשה.
חברים למן מסע כזה בחורף כבר חסר לי,
אבי ישן, זקן ומסתגר.
איתו הלכתי דרך העיניים שכבר אין לי
עכשיו ילדי שלי איתי הולך.
מביט מבעד לזגוגית,
יש לנו ארץ – למה עוד אחת?
בחוץ שקיעה של יום שני,
בפנים אני והוא כמו איש אחד.
יש לי אישה, זאת אמא שלך…."
(מילים ולחן: שלמה ארצי)
שלמה ארצי מתאר בשיר מסע משותף שלו ושל בנו (בן ארצי, שהיה אז בן 11). זה יום גשום, הדרכים הראשיות חסומות והם נוסעים בשבילי עפר, כדימוי לשטחי יהודה ושומרון. ארצי מביע בשיר את חוסר היכרותו עם "האויב", ומעלה את השאלה השנויה במחלוקת: "יש לנו ארץ. (שטחי 48') למה עוד אחת?". אבל מלבד העיסוק הפוליטי המשמעותי, ארצי מתעסק בשיר זה גם עם עניינים חינוכיים רציניים. הוא מספר איך אביו הזדקן (בגרסאות מאוחרות הוא לפעמים שר "מת") ועזב את מסע החיים שלו אותו הוא ממשיך יחד עם בנו. בין לבין הוא גם מספר איך הבן חד, מהיר וחסר סבלנות והוא מלמד אותו מתינות ואורך רוח.
בפזמון שר ארצי לבנו: "אם לא נאט, לא נביט, לא נשים לב לפרטים – לא נגיע לארץ חדשה", ובמילים אלו הוא אינו מתכוון דווקא לארץ גיאוגרפית, אלא ארץ טובה יותר ואידיאלית יותר, ארץ שמציבה יעדים חדשים ועומדת בהם. לפרטים הקטנים בדרך יש חשיבות, חשוב להביט ולשים לב כי רק כך אפשר להגיע לארץ חדשה.
פרשת וארא נפתחת בנאום של הקב"ה ובו הוא מפרט למשה את תהליך גאולת עם ישראל. הוא מתחיל בשלושת האבות וההבטחה שנתן להם הקב"ה לקבל את ארץ כנען, ממשיך אל בני ישראל שזועקים מעבודת הפרך, ומספר איך בהמשך הקב"ה יוציא את העם מעבדות בעזרת שפטים גדולים ואיך יביא אותנו לארץ ישראל שתהיה ארץ מורשה לכל הדורות הבאים.
משה רבנו מעביר את הנאום אל בני ישראל אך הם לא שומעים אליו "מקוצר רוח ומעבודה קשה". הפירוש המקובל לביטוי (רש"י ואחרים) הוא שכשאדם יגע מעבודה נשימתו קצרה ואין לו כוחות להקשיב. פירוש נוסף מביא הרש"ר הירש: קוצר רוח פירושו חוסר סבלנות. כשבני ישראל שומעים את הנאום הארוך הם מיואשים מהאורך. הם עייפים והם רוצים את הכול מיד: הצלה עכשיו! גאולה עכשיו! משיח עכשיו! אין להם סבלנות לעבור את כל התהליך המתואר.
באופן עקרוני יש בכוחו של הקב"ה להוציא את ישראל ממצרים לאלתר אבל למכות מצרים יש מטרות נוספות רבות כמו חשיפת כוחו של אלוהים לעולם כולו, ענישת המצרים מידה כנגד מידה ועוד. לכל מופת שעשה אלוהים מצאו הפרשנים משמעות לתהליך הגאולה. רק תהליך איטי שבו לכל פרט יש משמעות ששווה את התוצאה. הקב"ה הסבלני וארך האפיים ייקח את בני ישראל לאט-לאט אל ארץ חדשה.
שבת שלום!
לתגובות: e.y.samuel@gmail.com
