נדיר לראות מגיש חדשות מודה בשידור חי שהוא בהלם ממשהו ששמע כרגע ממרואיין שלו. נדיר עוד יותר כשמדובר באחד מהכתבים היותר קרי רוח והפחות מלודרמטיים שיש בחדשות 12. אבל זה קרה ביום חמישי האחרון לירון אברהם, בשבתו כמחליפו של רפי רשף ברצועת "חמש אחר הצהריים". המרואיין היה יו"ר האיגוד לרפואת ילדים בישראל, פרופ' צחי גרוסמן. הנושא: חשיפת כתב הבריאות יואב אבן, לפיה לא מעט מהאנשים שיושבים בצוות הטיפול במגפות של משרד הבריאות (הצט"מ) כלל לא קשורים לעולם הרפואה האנושי וכוללים למשל וטרינרים, קב"ט, אנשי דוברות וחוקרת תקשורת. מתוך תשעים חברי הצט"מ, רק 42 הם רופאים, וכזכור מדובר בגוף שבין השאר מצביע על מתן חיסונים ומנות דחף, לעתים באופן תקדימי בעולם.
פרופ' גרוסמן התבקש להסביר כיצד ייתכן שאלה האנשים שמצביעים על החלטות רפואיות פר-אקסלנס. בשלב מסוים הציע ירון אברהם את עצמו לצוות, כמי שגם הוא אינו אפידמיולוג, ואז אמר גרוסמן את המשפט הבא: "אתה יודע מה, כשאני נוסע במונית ואני מדבר עם נהג מונית, לפעמים התובנות שלו על חיסונים חשובות בעיניי לא פחות ממה שאני שומע בדיון הצט"מ".
אברהם לא המתין אפילו שנייה לפני שפרק את אשר על לבו: "האמת, אני חייב להגיד לך פרופ' גרוסמן, אני די בשוק שאתה אומר את הדברים האלה. אני באמת בהלם, אני אומר לך, אני אומר את הדברים בצורה כנה". פרופ' גרוסמן לא נבהל מההלם שאחז באברהם, והמשיך לנסות ולהסביר מדוע הצט"מ חייב להקשיב לרחשי העם – ואגב, אם אכפת לכם מהרחשים שלי, גם כן חלק מהעם לפי הפעם האחרונה שבדקתי, תנו כבר לקחת את המנה הרביעית של החיסון – אבל האמת היא שהדברים של גרוסמן משקפים משהו הרבה יותר עמוק, והוא הרמת ידיים מוחלטת של המדינה בכל הנוגע לנגיף. אין כבר שום פאסון, אין היררכיה, אין שום דבר מלבד לקוות שהנגיף אכן פחות אלים יותר ממה שהוא יותר מהיר, וזהו בערך. שכונת שיבוץ הצט"מ היא רק סימפטום לחוסר האונים הזה.
לזכותה של הממשלה ייאמר שגם מדינות אחרות נוקטות בגישה הזו, בעיקר בריטניה בארה"ב, אבל צריך להודות שבכך מדובר: כל אחד לעצמו, כל אחד לנפשו, מורידים את הראש מתחת לגל ומקווים שיעזור. ולא הצט"מ יעזור, ולא מערך הבדיקות הקורס, ולא סגירת נתב"ג ולא שום דבר.
ואם אתם מרגישים חסרי אונים, עצרו נהג מונית בכביש הסמוך לביתכם ושאלו אותו מה כדאי לעשות. הנה, אפילו פרופ' גרוסמן אמר שכנראה יהיו לו תובנות לא פחות טובות מאשר טובי הרופאים.
