המושג "זהות יהודית" רווח בשיח הישראלי כבר שנים לא מעטות, אבל לאחרונה הוא זכה לעדנה מיוחדת. על רקע הרפורמות של השר מתן כהנא בנושאי דת ומדינה אימצו אותו גם החרדים, הן הישנים והן הלאומיים. "הצעדים של הממשלה לשינוי הזהות היהודית של המדינה מסוכנים יותר מהגרעין האיראני", אמר לאחרונה ח"כ אריה דרעי. "לכהנא ולאביגדור ליברמן מטרה אחת – לחסל את הזהות היהודית של המדינה", אמר בהזדמנות אחרת ח"כ משה גפני. גם מפלגת נעם מסבירה את הצורך בהקמתה בכך ש"היום עיקר המאבק הוא על הזהות היהודית של המדינה".
אימוץ המושג אצל החרדים מעלה את השאלה למה בדיוק הם מתכוונים במושג "זהות יהודית". כפי שכתב יאיר שלג במאמרו כאן לפני כשבועיים, לא על הזהות היהודית של המדינה הם נאבקים, אלא על זהותה הדתית. אבל היהדות אינה דת. היא לא רק דת, ודאי שלא במובן המקובל בעולם. "תחת אותם המושגים הברורים המקוריים… בא מושג מלאכותי כהה כמושג הדת של עמי הקולטורה שבזמננו… שהוא בא לשתף אותנו ואת העמים דווקא במה שאנו נבדלים מהם… ושעל פיהו שופטים על מהותה של הדת בכלל, ובכלל זה גם על 'הדת' הישראלית", קובע הרב קוק (אורות, קי"ג).
אכן היהדות היא דת, אבל היא גם לאומיות, ממלכתיות, ארץ, שפה, תרבות, תודעה היסטורית ותודעת ייעוד. תורת ישראל אינה תורה דתית, אלא תקן חיי האומה בארצה, הן לכלל והן לפרט. הקב"ה אמר לאברהם "ואעשך לגוי גדול", לא לדת גדולה ומרובת מאמינים. בפרפרזה על המשפט המפורסם של נתניהו "השמאלנים שכחו מה זה להיות יהודים", אפשר לומר היום שהחרדים שכחו מה זה להיות יהודים.
התוכן שמבטא מושג הזהות היהודית רחב הרבה יותר ממושג הדת. וכשהחרדים מנסים לצמצם את הזהות היהודית לזהות הדתית בלבד, הם מרחיקים את רוב הציבור הישראלי מהזהות היהודית במקום לפתוח אותה בפניו ולאפשר לו להתחבר אליה, כדי שיתחבר דרכה גם לצד הדתי שלה, לפי בחירתו ומידתו.
כשמבינים שלא על זהותה היהודית של המדינה נאבקים החרדים אלא על זהותה הדתית, מתבררת גם מהותה של הברית הפוליטית שהם כרתו עם הליכוד בכלל ועם נתניהו בפרט: אנחנו נעניק לך את השלטון, ואתה תאפשר לנו להכתיב את הזהות הדתית כזהות היהודית של העם היושב בציון. המאבק הזה מוצג עתה כמאבק על דמותה ועל מעמדה של הרבנות הראשית, אבל מהותו ומטרתו הן צמצום הזהות היהודית לדתיות, ודווקא לדתיות נוקשה, עצבנית, מחמירה ומחמיצת פנים.
הזהות היהודית אינה דתית אומנם, אבל בניגוד למה שכתב כאן יאיר שלג היא גם לא לאומית־חילונית במובן שעיצבה כאן הציונות. הציונות חתרה לבסס את הזהות היהודית על הלאומיות במקום על הדתיות, אבל גם הלאומיות הישראלית היא רק פן אחד של הזהות היהודית ואינה מקיפה את כל תוכנה. בוודאי כשמדובר ברעיון הלאומי האירופי שאימצה הציונות בתור תחליף לדת. לא פלא שהלאומיות הזו שקעה והביאה אותנו למשבר הזהות שאנו נמצאים היום בעיצומו.
אין לאומיות ישראלית בת־קיימא בלי תורה, והיא לא תתקיים בלי תלמידי חכמים ארץ־ישראליים וציבור שומר תורה ומצוות. אבל הם אמורים לתת דוגמה אישית ולהיות מודל לחיקוי, ולא להציב אולטימטומים; להיות מאירי פנים ולא זעופים; ולהיות רק ראשה של החברה ולא כל גופה.
רוב בני הדור הנוכחי לא רק צמאים להתחבר לזהותם היהודית, לפתח ולהעצים אותה, אלא גם כלל לא נבהלים מהצד הדתי של היהדות. רובם לא רוצים לקבל על עצמם עול תורה ומצוות במלואן וכהלכתן, אבל בהחלט חפצים להעמיק את שאר הממדים האמורים של זהותם היהודית, ומתוכם, על פי בחירתם, יכולתם ומידתם, להתקשר גם לתורה ומצוות.
צודקת מפלגת נעם; עיקר המאבק היום הוא על הזהות היהודית של המדינה, אבל לא על זו הדתית. מי שחושב להביא בפני הדור הזה את היהדות באופן של הכול או לא כלום, לא מבין אותו. הדברים שאמר הרב קוק על דורו נכונים גם לדורנו: "הוא לא יוכל גם אם ירצה להיות כפוף ושחוח, נושא עול ונטל, אשר לא יוכל למצוא בתוכו רושם של אור וחיים, לדעה ורגש; הוא לא יוכל לשוב מיראה, אבל מאוד מוכשר הוא לשוב מאהבה".
