המבוגרים כאן בארץ אוהבים להיזכר מדי פעם איך עד לפני כמה עשרות שנים היה בישראל רק ערוץ טלוויזיה אחד, ומה ששידרו בו, כולם ראו. הם מדברים על איך הזמנים השתנו וכמה מבחר ותחרות יש היום, כך שאפשר לדלג בין הערוצים. שפע. אז אמש (ג') בין הערוצים, פתחתי עם חדשות 12, עברתי לראות מה קורה באולפן 13 ולא קיפחתי גם את האולפן הסגלגל של תאגיד השידור הציבורי, ועדיין לא הצלחתי להבין בשום אופן באיזה שפע מדובר.
בשלוש המהדורות המרכזיות פתחו בדיוק-בדיוק-בדיוק עם אותו התוכן. חצי השעה הראשונה של כל מהדורה הוקדשה לאסון התרסקות המטוס מול חופי חיפה, ובשלושתם יכולתם לשמוע את הפרטים החדשים מהחקירה, את דובר צה"ל (כאילו הפרטים החדשים לא הוקראו מגרונו), את המשפחות השכולות, מומחה תעופה או אלוף במיל' ואת הקצין שניצל וניסה להציל את חבריו. למעשה אם ליבכם היה חפץ, יכולתם להעביר ערוץ בין כל משפט ועדיין הייתם מקבלים רצף צפייה הגיוני.
גלוי וידוע שחיל האוויר זוכה לקונצנזוס רחב ובסך הכול העם היושב בציון אוהב שהמסך מתמלא אקשן וטרגדיות ציוניות, בצדק ושלא בצדק. וגם נכון שמדובר באירוע משמעותי, לא כל יום מסוק מתרסק ושני חיילים נהרגים. אם כך, הגיוני ואף ראוי להתייחס לאסון.
ובכל זאת המקהלה המדויקת של שלוש הערוצים אמורה להטריד כל בר דעת השואף לדמוקרטיה יציבה, חופש ביטוי חברתי ולריבוי וגיוון דעות. במקרה הזה מדובר באירוע שכמעט אין בו צדדים אבל בסיקור של סוגיות מורכבות יותר או בבחירה שלא לסקר סוגיות מסוימות האחדות הזו מבהילה. באירועי שומר החומות, לדוגמה, ראינו איך ההתעלמות או עצימת העיניים מהאלימות הערבית בערים המעורבות, שחרזה את כל המהדרות, עלתה בחיי אדם.
הזהות המשולשת של המהדורות אמש משקפת את האחידות המחשבתית המצויה בין מסדרונות האולפנים, גם בתוכן וגם בצורה. אף אחד לא תיאם בין עורכי המהדרות, ובכל זאת התוצר היה זהה. זוהי עדות מטרידה לחוסר האתגור האינטלקטואלי הקיים בשיח וכמה תבניות מחשבתיות מנהלות את סדר היום הציבורי בישראל.
כבר לא מעט שנים שאין כאן מהדורה אחת, אבל הדרך לטלוויזיה מגוונת עוד ארוכה. בינתיים, כולנו עדיין מתחממים סביב אותו כור היתוך בדיוק.
