ברשימה הקודמת עמדנו על שיטתו של ר' ברוך מקוסוב, מראשוני החסידות, בפענוח רעיונות הקבלה. ר' ברוך מפרש את מערכת הספירות הקבלית כמתארת סולם של רמות הכרה ותפיסה. שלא כמו בפילוסופיה של ימי הביניים, שזיהתה את ההשכלה עם הידיעה המדעית העיונית, ר' ברוך מדגיש את יכולת התפיסה וההבנה העמוקה, יכולת שהיא מעבר לסתם ידיעה. קשה מאוד לתת לכך הגדרה במילים, אולם אנו יכולים להבין זאת דרך החוויה האישית שלנו.
רעיונות אלו של ר' ברוך חוזרים ומהדהדים בצורות שונות ביצירה החסידית שלאחריו. ר' ברוך וההולכים בעקבותיו ממשיכים ומפרשים עוד ועוד מושגים קבליים בכיוון זה של יכולת ההכרה. ואכן, כך מפרש ר' נחמן מברסלב את המושגים הקבליים "אור מקיף" ו"אור פנימי":
כי מה שאדם מבין ומשיג בשכלו זה בחינת פנימי, כי זה השכל נכנס לתוך שכלו. אבל מה שאין יכול ליכנס לתוך שכלו, דהיינו, מה שאי אפשר לו להבין, זה בחינת מקיפים (ליקוטי מוהר"ן תנינא, תורה ז).
בתורת החסידות מדברים רבות על שני מושגים נוספים שמקורם בקבלה: "עלייה" ו"דבקות". אלו מוסברים כחוויות מיסטיות שהאדם יכול לחוות, ומתפרשים כהגעה ליכולת תפיסה גבוהה יותר, עד כדי התדבקות ב"אין סוף".
ר' ברוך מסביר ש"השכל הקטן נכלל בשכל הגדול באחדות פשוט". ככל שעולים ברמת ההכרה, המציאות נתפסת בצורה גבוהה ומופשטת יותר, כאשר הרמה הגבוהה ביותר הקיימת בעולם היא ה"אין סוף" – האחדות המושלמת והמוחלטת, ההכללה המקסימלית האפשרית. בלשונו של ר' ברוך, האין־סוף הוא "כללי", "כי אם היה בו כוח פרטי, לא היה אחדות גמור".
לפי ר' ברוך, ה"אין סוף" שבקבלה איננו מושג כמותי, המתאר גודל אינסופי, אלא: "זה שאנו קורין אותו אין־סוף, אין זה שמו העצמי, אלא הוא מילה מורה על היעלמו בתכלית ההעלם [נעלם מיכולת התפיסה שלנו באופן מוחלט]".
עמעום השכל
יחד עם ה"אין סוף" מופיע מושג חשוב נוסף בעולם הקבלה, שר' ברוך מפרש בהתאם לשיטתו, וזהו רעיון ה"צמצום". כדי לפרשו מביא ר' ברוך משל: "ראובן איש חכם, עמוק ומהיר מאוד בשכלו. שכאשר יתפשט בכל כח שכלו על כל גדותיו, לא ישכיל לעולם השכלות פשוטות כי אם השכלות עמוקות". אותו ראובן רוצה ללמד רעיונות מסוימים את שמעון, אך הוא יודע שיכולת ההשגה של שמעון פחותה משלו. לכן עליו "לצמצם את כח שכלו ואינו מתפשט בשכלו על כל גדותיו", כדי שיוכל להנחיל את הרעיון לשמעון. הנמשל הוא שכך גם ה' "צמצם את ההארה הנובעת ממקור עצם האור של אין סוף, שהוא שכל עמוק עמוק מאוד, לבלתי בעל תכלית [בלי סוף]".
הרעיון העומד מאחורי הדברים הוא שהבריאה נתפסת כעמעום האמת המוחלטת, זאת כדי שלפחות באופן חלקי תוכל האמת להיות נתפסת על ידי שכלים נמוכים יותר – בני האדם בדרגותיהם השונות. מעניין הדבר שבניגוד להבנות קודמות של רעיון ה"צמצום", המתארים מעין "פינוי מקום" כדי לאפשר את בריאת העולם, ר' ברוך מבין זאת אחרת: הצמצום מתבטא ביכולת תפיסה מוגבלת של המציאות כשאנו במצב המודעות הרגיל שלנו, אולם קיימת עדיין אפשרות להגיע למצב של גילוי האינסופי דרך ההגעה לדביקות.
צמד מושגים חשוב נוסף מעולם הקבלה הוא ה"אורות" וה"כלים". גם אותו מפרש ר' ברוך כחלק מתורת ההכרה. כדי לאפשר לנו להבין את כוונתו, משתמש ר' ברוך בשתי דוגמאות מעניינות. הדוגמה הראשונה היא היחס שבין המילים ובין מה שהן מתארות:
הברת האותיות והמילות… הם כלי ולבוש וגוף ובית־יד ובית־אחיזה לציורים השכליים המלובשים במלות [לרעיונות המופשטים שהמילים מתארות]… והנה, כשראובן יבקש משמעון שיתן לו דינר זהוב במתנה, בודאי אין כוונתו שיתן לו אלו האותיות ד' י' נ' ר' .
האותיות והמילים אינן מהות הדבר עצמו, אלא רק מצביעות על רעיון מופשט יותר.
הדוגמה השנייה היא היחס שבין משל לנמשל: "שיש שיווי־מה למשל אל הנמשל, אף על פי אינו שיווי גמור, כי אם שהוא כעין בית יד ואחיזה אל הנמשל". כלומר, יש דמיון מסוים בין המשל לנמשל, אבל המשל איננו זהה לנמשל. "הבנת המשל הוא כעין כלי ובית יד אל הבנת הנמשל, והבנת הנמשל הוא עצם אור השכל האמיתי".
ממשיך ר' ברוך: "הנה הראת לדעת ביאור ענין אורות וכלים". אם תבין את ההבדל בין משל לנמשל, תבין מהם האורות והכלים, שכן היחס בין אורות וכלים הוא כמו היחס בין המשל, הממחיש את הרעיון המופשט והעמוק יותר שבנמשל. או, אם נחזור ליחס בין המילה הכתובה לרעיון שהיא מבטאת: "ובאמת, עצם הציור השכלי אינו יכול להכתב על הנייר אלא מושכל בשכל האדם".
ניצוצות של אמת
כך מגיעים אנו גם אל המושג הקבלי של ה"קליפות", שלפי ר' ברוך מייצגות את ההפרעות בהשגה השכלית של האמת: "הסטרא אחרא, כשהיא הקליפה, הוא מחשיך בפני אור השכל וההשגה, ולא יוכל [האדם] להשכיל השכלות על אמיתתן, מפני שהשכל שלו נעכר". ר' ברוך האמין גם שבאופן כלשהו, ברגע שאדם מסוים מצליח להתגבר על הקליפות, לפרוץ מחסומים שכליים ולהגיע לתגלית או להשגה חדשה בתורה, אזי נפרצת דרך חדשה גם בפני אנשים אחרים להשיג השגות חדשות, גם אם הם מצויים ברמה שכלית נמוכה יותר.
היכולת של הקליפות להתקיים נובעת מכך שיש בהם "ניצוצות דקדושה", כלומר שמץ של אמת. כך יכולות תפיסות, תיאוריות ואידיאולוגיות מעוותות ושקריות להתקיים בעולם ולמסך בפנינו את האמת. אם אין בהן גרעין של אמת, הן לא מחזיקות מעמד: "אין להקדמה [תיאוריה] שקרית ההיא שום מציאות כלל בפני עצמה, כי אז ניכר שקרותה. והנה, כשאין שום ניצוץ דקדושה בתוך הקליפה אז הם בטלין לגמרי". האתגר הוא להתגבר על הקליפות תוך כדי חילוץ הניצוצות – האמיתות – החבויות בהן.
רואים אנו כיצד ר' ברוך וההולכים בעקבותיו מפענחים את מושגי הקבלה כמתארים את המתרחש בעולמו הפנימי של האדם. זאת בשונה מהבנת הקבלה כמתארת מציאויות רוחניות, או את ההנהגה הא־לוהית של העולם. על עוד תיאוריה מעניינת בתורתו של ר' ברוך מקוסוב, ברשימה הבאה בע"ה.
