בעקבות הפרסומים על הסופר החרדי, חיים ולדר, שנחשד בהטרדה מינית של קטינים וקטינות, החלטתי לבדוק מה קורה בעולם הערבי בנושא הטרדת קטינים.
מה עונשם של אנשים שהטרידו מינית או תקפו קטינים במדינות ערב?
בחלק ממדינות ערב אין חוק מיוחד לפדופיליה – א-תַחַרֻש באלְאַטְפַאל. זה פשע – גַ'רִימה – שנכלל בחוק העונשין לכל הטרדה או תקיפה מינית.
העונש הקבוע בחוק בערב הסעודית למטרידים הוא מאסר עד חמש שנים וקנס – עַ'רַאמה – של שלושים אלף ריאל סעודי (כמעט 8,000 דולר).
במצרים: מאסר של שנתיים לכל היותר
בירדן: מאסר של לפחות חצי שנה
בלבנון: עבודות פרך – אלאַשְעַ'אל א-שַאקַה – למשך שבע שנים לפחות. אם מדובר בעובד מדינה, איש דת – רַגֻ'ל דין – או מישהו ממשפחת הקטין אז העונש חמור יותר ויכול להגיע לעשר שנים.
באיחוד האמירויות ובבחריין יש חוק מיוחד שנועד להגן על קטינים שעוברים הטרדה מינית. יש שם גם קו חם – רַקְם סַאחֶ'ן – לדיווח על מקרים כאלה. העונש הוא חצי שנת מאסר.
יש גם אפשרות לתבוע את ההורים על הזנחה ורשלנות פושעת, ולמנות מומחים שילוו את הקורבן ויעמדו על מצבו הנפשי.
בקריקטורה
הכותרת: יַעִישוּן בַּיְנַנַא – חיים ביננו. הזאב הוא מֻתַחַרִש באלאַטְפַאל – פדופיל (מילולית: מטריד ילדים). הוא חושף את שיניו, ופיו נוטף ריר ותאווה.
המסכה של האיש המשכיל, הנחמד והעדין מוסרת מפניו, ומתגלה פרצופו האמיתי – זאב טורף. הפדופילים חיים בתוכנו. הם מתחזים ועוטים על עצמם מסכות כדי ללכוד את קורבנותיהם. מה עושים כדי להגן על הילדים?
– ניתן למצוא טורים קודמים כאן באתר ובבלוג "הקריקטורה השבועית של עידית"
הידעתם?
מַנַאל א-צוּמַאלי, עובדת סוציאלית מסעודיה, האשימה את ההורים שמפרסמים את תמונות ילדיהם ברשתות החברתיות. הם רוצים להגיע למספר צפיות רב ולקבל הרבה לייקים, אך בפועל הם סוחרים בתמונות וחושפים את ילדיהם לתגובות של פדופילים ברשת האינטרנט. האם אתם מסכימים אתה? האם לדעתכם צריך להיות פיקוח על תכנים ברשתות החברתיות?
לתגובות: idit@iditaravit.co.il
