רבים מתושבי המדינה הופתעו כאשר עד המדינה במשפט נתניהו, מקורבו לשעבר ניר חפץ, סיפר בעדותו על מסכת האיומים שהופעלה כלפיו על ידי אנשי היחידה החוקרת. דווקא בתיק הדגל של הפרקליטות, התיק הכי תקשורתי, פעלו חוקרי המשטרה בלהיטות, כאשר המטרה מקדשת מבחינתם את כל האמצעים.
בחסות הרדיפה אחרי ראש הממשלה לשעבר הוכשרו איומים, פגיעה בפרטיות, הרס משפחות וניסיון להחלפת עורכי דין לחשוד ביוזמת רשויות החקירה. הפגיעה בזכויות הבסיסיות ביותר של החשוד הפכה לשגרה.
אולם, בכך לא די. כאשר אנחנו שומעים אמירות משיחיות מהיועץ המשפטי לממשלה, לפיהן ניצלנו ב"חסדי שמיים", התבטאות מודלפת של יועמ"ש, מכהן, אנחנו מבינים שהמצב חמור הרבה יותר. אנחנו מגלים שהמבחן הפך מ"סיכוי סביר להרשעה" ל"סיכוי סביר לסקופ" עיתונאי, ומבינים שמשנתו הפוליטית של היועמ"ש (משנה שממש לא מעניינת, הוא עדיין פקיד ציבור שלא נבחר דמוקרטית) משפיעה על הליך תלוי ועומד. אמירות אלו מצטרפות לדברים שאמר פרקליט המדינה לשעבר שי ניצן, כמו "אנחנו נרדוף אתכם", ונשמעו בעודו בתפקידו.
במצב כזה, דיל עם חשודים מרכזיים, שאמורים להפוך לנאשמים מרכזיים, הופך להיות לגיטימי לגמרי, ולחקירת מנהרה (שכן כשיש עד מדינה- לא ממשיכים לחקור כיווני חקירה אחרים כולל כיווני הגנה- בניגוד לדין). הדבר הוביל להתבטאויות בתקשורת של המפכ"ל רוני אלשיך, שנעשו כולן בניסיון פסול להשפיע על הליך תלוי ועומד, ובהמשך אף להתבטאויות של רקטור הספריה הלאומית החדש, אותו שי ניצן, שבנאום הפתיחה שלו דיבר- לא פלא, דווקא על משפט נתניהו.
אבל התיקים התקשורתיים לא חריגים. נחקרים רבים שבעניינם אני מטפל, רובם תיקי צווארון לבן, סובלים מהשיטות הפסולות של המשטרה והפרקליטות, הפעלת לחץ בלתי סביר של חוקרים שאליו מצטרף לחץ בלתי סביר של חילוטים.
הלחץ מתחיל ביום ה'פרוץ', בו החקירה הופכת מסמויה לגלויה. חמש בבוקר, או רבע לשש, דפיקות רמות בדלת, ושוטרים שפורצים לבית ופשוט הופכים אותו. הרבה לאחר שש השעות בהן מותר על פי דין "לעכב" חשוד (שלוש שעות פלוס שלוש שעות באישור קצין ממונה ובמקרה שיש ריבוי מעורבים) לוקחים אותו או אותה לתחנת המשטרה. בתחנה נמצא הקצין הממונה, אשר במקום לשאול את החשוד לעמדתו לגבי החשדות, לאחר שאלה הוטחו בו, עוצר אותו ישירות (בניגוד לדין) ורק אז מתחילה החקירה.
בערב, לרוב לקראת שידור מהדורות החדשות, מובא החשוד בפני שופט להארכת מעצר תוך כדי הדלפות יזומות לתקשורת על המיקום, תוכן החשדות, והכל בניגוד לכל כללי ההתנהגות הציבוריים הראויים והתקינים. כל רכושו של החשוד מחולט באופן זמני, עד כדי שהוא מתקשה לשלם לעורך דין עבור שירותיו.
החנק הכלכלי כלפיו וכלפי משפחתו נמשך גם הלאה, הכל במטרה לשבור את רוחו ולגרום לו להודות, בניגוד ללשון חוק המעצרים, שכן כבר נאמר בעבר בבית המשפט העליון: " …אין החקירה המשטרתית כולה אלא הליך הכנה למשפט, ויש בפשעי החקירה כדי להטיל צל כבד על הליכי המשפט הבאים בעקבותיה. כבוד השופט ח' כהן בע"פ 78/369 אבו- מדיג'ם נ' מדינת ישראל, פ"ד לג(3 (381, 376) 1979
הדברים מתחדדים אף יותר, שעה שמתברר שהטקטיקה של הפעלת לחץ הפכה לנורמה, ולא לחריג.
עוד מתחדד, דווקא מתיקי נתניהו, שעדים שהיו אמורים להיות נאשמים מרכזיים, חלקם בתיק נאלם, או שמא נאלם, בשעה שהם מרצים את הפרקליטות. קחו למשל את האדון אילן ישועה. לפי עדותו היה האיש חלק מתוכנית עבריינית גרנדיוזית, מבצע בצוותא של עבירות פליליות נרחבות, כולל שותף למתן שוחד בדמות סיקור חיובי. בפועל כנראה שאת הסיקור החיובי קיבלו ראש הממשלה הנוכחי בנט, נשיא המדינה הרצוג, ראש הממשלה החלופי יאיר לפיד ועוד רבים וטובים אולם אף אחד לא חשב לרגע שגם אצלם זהו שוחד.
מדוע נגדו לא הוגש כתב אישום על שוחד? מדוע הוא לא הוגדר כעד מדינה על המשמעות הראייתית שיש לכך? מדוע הוא לא הואשם במתן עדות שקר? הרי הלכה למעשה מעדותו התברר שהוא ניהל מערכת יחסים של תן וקח לכאורה, עבור עצמו במסגרת פעילותו בוואלה.
והנה, לסיכום שנת המשפט, קיבלנו את עסקת הטיעון של דרעי. עסקה, נהדרת, לכל הדעות עבור האיש.
ניזכר לשניה, שהתיק נפתח זמן קצר לאחר מינוי היועץ המשפטי מנדלבליט, והחל בקול תרועה רמה של חשדות לעבירות שוחד קשות, מרמה והפרת אמונים, ועבירות מס קשות. והנה רק לאחרונה צוטט מנדלבליט באמירה שלא הוכחשה, כאילו 'ההר הוליד עכברון' (טענה שבד"כ ההגנה משמיעה), ובכתב האישום נותרו רק עבירות מס זניחות למרות רכיב המרמה הברור בהם.
הפרקליטות מצידה החליטה לא לדרוש הטלת קלון על דרעי, אך לא ויתרה על אחיזת החרב מעל ראשו, אם יחליט בעתיד שהוא רוצה להיבחר שוב לכנסת. הפרקליטות אינה גוף פוליטי ואיש מאנשיה לא נבחר בידי הציבור. למרות זאת הפרקליטות דוחפת את עצמה לחזית הפוליטיקה, כשהיא רוצה לשלוט בשאלה האם אריה דרעי יוביל את ש"ס בהמשך לבחירות אם לאו.
וכך מצאנו את עצמנו אכן נתונים ל"חסדי שמיים" שעה שהאיש הכי חזק במדינה – היועץ המשפטי לממשלה, בוחר לשעות לקולות משיחיים במקום לעמוד על שמירת תפקידו המסורתי – היועץ המשפטי של הממשלה.
הכותב, הוא מומחה למשפט פלילי צווארון לבן וחוקתי, ומשמש כיו"ר הפורום הפלילי הארצי בלשכת עורכי הדין
