נפתח בחידה: מה משותף בין שושנה דמארי, יהורם גאון, יפה ירקוני והגבעטרון? התשובה היא שאלו מבצעי השירים היחידים שזכו בפרס ישראל על פועלם בזמר העברי (אפשר להוסיף לרשימה גם את הגששים ואת נעמי שמר אך הם זכו בפרס בעיקר על עיסוקיהם האחרים).
שושנה דמארי הייתה הזמרת הראשונה שזכתה בפרס ישראל. זה קרה בשנת 1988, כשהייתה בת 65. לרגל הזכייה נערכו לכבוד דמארי ערבי מחווה, גורמי תקשורת רבים רצו לראיין אותה, ירדנה ארזי ביצעה שיר מיוחד עליה וישראלים רבים, ובפרט בני העדה התימנית התמלאו בגאווה גדולה. אבל שושנה לא התלהבה במיוחד מהכבוד שחלקו לה כולם. כששר החינוך דאז יצחק נבון התקשר לשושנה לבשר לה על זכייתה היא סירבה לענות בהתחלה, וכשענתה הודיעה כי אינה מוכנה לקבל את הפרס. היא חששה שהפרס יסמל את תום הקריירה שלה ושזו הדרך לומר לה שאין לה עוד מה לתרום למוזיקה הישראלית.
לאחר הפצרות רבות ממשפחתה וחבריה שושנה הגיעה לטקס וקיבלה את הפרס, אבל היא החליטה שהקריירה שלה לא מסתיימת. באותה השנה הוציאה אלבום חדש עם שירים חדשים אחרי עשרים שנה שלא עשתה זאת. האלבום נקרא "אור", על שם אחד השירים בו שכתבה והלחינה נעמי שמר. נעמי כתבה שיר אישי ושקט שהיה אמור להיות מבוצע לאט, אבל המעבד של האלבום מתי כספי זיהה את הפוטנציאל והפך את השיר לקצבי ומהיר. אומנם בהתחלה שמר לא התלהבה אבל ההצלחה המסחררת שלה זכה השיר ריצתה אותה. כיום השיר משמש כהמנון של פסטיבל המחולות בכרמיאל ונחשב ללהיט הכי מזוהה עם מלכת הזמר. בימים אלו רץ ברחבי הארץ מחזמר של התיאטרון העברי על חייה של שושנה שנקרא "אור".
אור
"אור עולה בבוקר
על אגם רחוק (זוכרת)
כן אני זוכרת
ולא אחדל ולא אשתוק.
אור שמבשר את
ההשכמה והזריחה (זוכרת)
רק לראות עוד פעם
יותר מזה איני צריכה.
שמש, הביאו שמש
אם שָמַי מעוננים
עוצמת את עיני
אבל השמש היא בפנים.
אור בצהריים
על האדמה (זוכרת)
על חלקת המים
ועל שתיל ועל קמה.
אור יורד בערב
על שדות חיי (זוכרת)
עוד אני זוכרת
זה אור יומי זה אור ימי.
שמש, הביאו שמש…"
(מילים ולחן: נעמי שמר)
נעמי שמר סיפרה שפעם הגיע אליה הביתה זמר מוכר שהתפלא לראות כי הפסנתר עליו הייתה כותבת שירים נמצא באזור אפל של ביתה בלי חלון קרוב שיאיר עבורה, אז נעמי אמרה לו: "כשאני כותבת אני עוצמת את עיני, אבל השמש היא בפנים".
לשמש ולאור יש תפקיד מרכזי בחייה של המשוררת, מלבד ההשראה לכתיבה ולפיזור העננים שמעכירים את השמיים, האור הוא זה שמנהל את שגרת יומה. השמש עולה בעלות השחר כדי להשכים אותה, מלווה אותה בצהריים ועד סופו של היום בערב. יש כאלו שמפרשים את השיר כמשל לתקופה ארוכה יותר: מאור הלידה ועד הירידה על שדות החיים. אי אפשר לנהל את הזמן ולחיות בלי האור והשמש.
יש תמיהה גדולה על פרעה שנשבר כל כך לאחר מכת חושך, והוא מפטיר לעבר משה ואהרון "לכו עבדו את ה'" (שמות י' כד). הרי פרעה עבר מכות "אלימות" יותר בהם עמו סבל כאבי תופת וייסורים קשים. מה כל כך גרוע בחושך שלא עושה שום דבר?
אנחנו צריכים לזכור שבעולם ללא שעונים, אובדן האור הוא אובדן השליטה על כל מהלך החיים. החושך משרה בפרעה ובמצרים חוסר ביטחון תמידי ושואב את כל מה שוודאי בחיים האלו- הזריחה והשקיעה. גם כשחיות רעות הפחידו וטרפו את עמו, וגם כשהשמיים המטירו אש, עדיין פרעה חש כי הוא השולט על ארץ מצרים. מכת חושך שיבשה לו את הזמן ובעצם נטלה ממנו את השליטה, ועל כן היא מתאימה לסיים (כמעט) את סדרת החינוך שלו וללמד אותו כי ה' הוא השליט.
מצוות "החודש הזה לכם" שמופיעה בהמשך הפרשה, מאפשרת לבני ישראל לקבוע בעצמם את חודשי השנה ובכך הקב"ה נותן לבני ישראל מתנה שאין לאף אחד בעולם: שליטה חלקית על מהלך הזמן. הניגוד בין פרעה לבין בני ישראל מלמד אותנו שהשליטה בנעשה בעולם שייכת רק לקב"ה ולמי שהוא יחפוץ שישלוט.
שבת שלום!
לתגובות: e.y.samuel@gmail.com
