כחלק מהוויכוחים הנוקבים בתוך ימינה, עלתה בין חברי הכנסת והשרים שאלה שמלווה אותם תקופה ארוכה, מתח שהמפלגה נמצאת בו שבועות: האם לעבוד למען מטרות ימין בשקט ובכך לספוג אש אופוזיציונית, או שמא לפרסם מהלכים בעל אוריינטציה ימנית שעוברים בממשלה, אך ליצור בכך חיכוכים קואליציוניים.
במסגרת הדילמה הזו, כבר תקופה ארוכה שחברי המפלגה מתחבטים שאלה ספציפית: האם להגיב לציוצים שמאגפים אותם מימין (בעיקר מצד חברי הציונות הדתית) או לשמור על פרופיל נמוך, מחשש שמא התבטאויות חריפות בתקשורת יטרפדו את הכול.
מצד אחד עומדים שרת הפנים איילת שקד וח"כ יום-טוב כלפון שדוגלים בהשבת אש, ומצד השני ראש הממשלה נפתלי בנט שטוען שאין צורך להתרגש מכל מתקפה. "בסוף אנשים רואים את העשייה הציבורית ומה אנחנו עושים עבור הימין", טען בנט.
כדוגמה לכך, העלה ראש הממשלה בישיבת הסיעה האחרונה את 3,000 יחידות הדיור שאושרו לבנייה בירושלים, העלאת שכרן של בנות השירות הלאומי, ותוספת תקציב לישיבות ההסדר ואמר "לא צריך עכשיו לרדת ולהגיב לכל ציוץ של רוטמן או סמוטריץ'".
לפני שלושה חודשים אמר דברים דומים: "אל תתייחסו לכל מה שרוטמן אומר, תתרכזו בעשייה ובעבודה".
בניגוד לכך, נוכח מתקפות האופוזיציה, בנט הידוע בדרך כלל באישיותו המאופקת והאחראית, התרגז אתמול (ד') במהלך דיון על חוק החשמל וקם ממקומו להתעמת עם חברי הליכוד, שצעקו לו ולח"כ ניר אורבך "בוגד", ו"בוז". הוא השיב אש, כשהוא מאשים את ראש האופוזיציה נתניהו בתמיכה בהתנתקות.
"על אף שהכי קל לו לשתוק ולא להגיד כלום ולשבת בכיסא הנוח ולתת לזה לעבור, הוא נדרש לתת גב לאנשיו", מסביר גורם בסביבתו. "מנהיג לא עומד איפה שקל לו ואיפה שהכי נעים, גם אם זה יפגע תקשורתית ולא המהלך הכי נכון".
בנט דימה זאת למפקד שעומד בראש הכוח, הקצין שמוביל חיילים לקרב. הוא נדרש להוכיח שהנה גם הוא חוטף, גם הוא בחזית וגם הוא מגיע, גם אם זה לא קל. אם לא ניתנה לח"כים האפשרות להגיב, הם ייאלצו להסתפק במעשיו של בנט.
