התהפוכות הפוליטיות של 2021 הסתיימו במפח נפש מסוים אצל גדעון סער. מיד עם פרישתו הרועמת מהליכוד נסק סער בסקרים אל סביבת עשרים המנדטים, אך לקראת יום הבוחר כבר לא היה רחוק מאחוז החסימה. הוא הצליח להדיח מהשלטון את שנוא נפשו בנימין נתניהו, אבל התקשה למנף את מעמדו שלו. לשעה קלה דובר בו כראש ממשלה ברוטציה, אולם בסופו של דבר נאלץ להסתפק בתיק המשפטים.
להסתפק במירכאות. שר המשפטים פחות חשוב מראש הממשלה ומראש הממשלה החלופי, ובכל זאת חשוב. במדינת היהודים, שבה הכול שפיט, השר הממונה על ניהול כל מערכות בתי המשפט ויוזמות החקיקה הממשלתיות הוא בוודאי אדם חשוב. בידיו נתונה גם הסמכות "לקבוע הנחיות הנוגעות למדיניות כללית של התביעה והפרקליטות, ולהחלטות היועץ המשפטי לממשלה".
בימים אלה נערך סער לבחור את מועמדו ליועץ המשפטי החדש לממשלה, ולמעשה להחליט מי יהיה היועץ. כבוד כה גדול לא נפל בחלקם של שלושת קודמיו: אמיר אוחנה, אבי ניסנקורן ובני גנץ. מימוש סמכותם לבחירת יועמ"ש נפל קורבן לעובדה שהיועץ משפטי לממשלה מתמנה לשש שנים תמימות, ואילו הממשלות אצלנו – בקושי לשנה־שנתיים. אפילו פרקליט מדינה קבוע הם לא הצליחו למנות.
על תפקיד היועמ"ש עצמו אין צורך להכביר מילים. על פיו יישק דבר או כמעט כל דבר. לכן מתבקש שסער יעסוק במינוי הזה בדחילו ורחימו, וכמובן לא ישכח מניין בא ולשם מה. כאיש ימין ותיק ששורשיו עוד בתנועת התחיה הוא בוודאי נושא עימו אינספור תרעומות על התנהלות יועמ"שים קודמים בעניינים הקרובים לליבו של המחנה הלאומי. והנה, יש לו הזדמנות של פעם בחיים לבחור יועמ"ש מסוג אחר, כזה שיעמוד על משמר שלטון החוק בלי לעורר חשד מתמיד שהוא עומד במקביל על משמר ערכיו של מחנה אחר.
אלא שנכון לעכשיו סער מסגיר רמזים מדאיגים. הוא נוטה לבחור במועמדת שרוב ממליציה הרשמיים באים מהמחנה האחר, כזה שמשתמש במערכת המשפט כדי לעקוף את הכרעות הבוחר. ייתכן שיש לו יסוד סביר להניח שהממליצים טועים, ושעו"ד גלי בהרב־מיארה תאכזב את הפרוגרסיבים ותפתיע לטובה את השמרנים, אבל כרגע רק הוא, היא והיושב במרומים יודעים אם אכן יש לכך יסוד. אם אין יסוד, סער לא רק ייזכר כמי שהפך את סיעת רע"ם לממליכת המלכים פה, אלא גם כפעיל ימין שעשה את כל הדרך הארוכה למעלה כדי להכתיר עוד יועמ"ש מהסוג הישן.
