"דבר כבד מאוד". מן המפורסמות כי בתחילה השם נגע את מצרים בדבר, בבעלי החיים, "הנה יד השם הויה במקנך אשר בשדה, בסוסים בגמלים… דבר כבד מאוד". בהמשך, במכת בכורות, הכה השם דבר על בני האדם. זן חכם שהורג רק בכורות.
זן זה היה רק ללא מחוסנים, המחוסנים ב-2 מנות לא ניזוקו, מנה הראשונה היתה ברית המילה, והמנה השנייה הייתה קרבן הפסח. ועל כך אמר הנביא "ואומר לך בדמיך חיי, ואומר לך בדמיך חיי". מכת בכורות לא באה אלא בעקבות הכבדת הלב. הזן משתכלל מדלתא לאומיקרון ועכשיו זן משולב, בבחינת "אם תלכו עמי בקרי והלכתי עמכם בחמת קרי".
כל יהודי ששם לבו אל דבר השם רואה את השסע הגדול שבעם שרובו שנאת חינם ומיעוטו אמת. המאבק על מתווה הכשרות אינו אלא מאבק על כסף, שליטה וכוח. מה רע להם לרבנים שאת הפרוצדורה של הכשרות יעשו גופים ציבוריים, והם יגידו מה כשר ומה לא? מדוע שרבנים בזמן הפנוי לא יעסקו בעיקר תפקידו של הרועה הרוחני והוא הנחייתו של הציבור לעבודת השם בימים מורכבים וסוערים אלה? מהי הדרך שילך בה האדם?
הציבור הכללי נזנח והוא צמא למנהיגיו שירדו אל העם. במקום להפוך ללשכת תעסוקה של חצרו של הרב ולאנשי שלומו יורו את העם את הדרך ילכו בה. במקום שסמוטריץ' יצעק מספסלי האופוזיציה על הכשרות שלטענתו אובדת, יתכבד, יצטרף וישפיע מבפנים. אם מתווה הגיור לא טוב לטענתו, כנס ותשפיע. השנאה נובעת מגרונם, לא מאהבת השם אלא מאיבת בנט, הטרם תדעו כי הארץ הולכת למגיפה?
לראות חברי כנסת שומרי תורה ומצוות שואגים ומבזים בצורה משפילה על שלקחו להם כח והשפעה, זו דרכה של תורה? לכו נא ונווכחה גפני וחבריו מה מצאתם עוול ברב ברונר שיצאתם נגדו, דיין שמלמד דיינות ומתעסק בכשרות, האם הכיפה שלראשו? או אולי בגלל שהוא מרבני צוהר? האם יש בתורה לאו להיות שותף ברבני צוהר? האם איסור דרבנן כזה? דבר נפשי כבד מאוד.
ערב שבת שירה וחצית הים מן הראוי שיהיו לאות על ידנו ולזכרון בין עינינו כי הקריאה הגדולה היתה שלח עמי ו.י.ע.ב.ד.נ.י. והם שהביאו את הגאולה והבשורה. ויורהו השם עץ וישלך אל המים וימתקו המים.
