בפרשיות אינטימיות רבות היבט הנאמנות המשפחתית מושלך לדרגת עדיפות נמוכה. בין אם מדובר באנשי כוחות הביטחון למיניהם, ובין אם מדובר בספורטאים, אמנים או אנשי אקדמיה. אנו שומעים בעיקר על הנזקים הנוספים: מה הנזק הביטחוני שאולי נגרם ומהן התקנות שהופרו מבחינת יחסי אישות במוסד כלשהו. כל אלה דברים חיוניים ובעלי פוטנציאל נזק רב. אבל יחסי הנאמנות שבין בני זוג נראים כמשניים ביותר ואפילו כדבר שאינו ראוי לאזכור. דומני שכאן בא לידי ביטוי כישלון ערכי ומוסרי מובהק, הן כמובן ביחס למי שהפר את הנאמנות והן ביחס למדווחים והדנים במצב הדברים.
איני יודע אם הדבר קשור לגישתנו היסודית כלפי ערך הנאמנות בכלל. אולי גם כאן התקיים הכלל שמה שנכנס לספר החוקים כדרישה משפטית משפיע על החברה הרבה יותר מהצפוי. "חובת הנאמנות" מצד אחד, או "הפרת האמונים" מצד שני הפכו בעיקרם למושגים משפטיים למשל בכל הנוגע לחובותיו של דירקטור עסקי בחברה, או לבעל תפקיד ציבורי ברשות כלשהי מצד שני. אכן הנאמנות למי ששלח את האדם לתפקיד מסוים הן במישור הפוליטי והן במישור העסקי חיונית, אבל לפני כל אלה עדיין יש לחזק את הנאמנות היסודית ביותר למשפחה בכלל ולבני הזוג בפרט. מובן שאדם נוטה להיכשל בשמירת ערכים כאלה ואחרים. מובן גם שהחיים המודרניים כוללים אפשרויות רבות ומגוונות המאתגרות את הנאמנות הזוגית. אולם, בכל זאת אין לקבל כמובן מאליו שהיבט זה הופך למשני יחסית בכל פרשה רלוונטית שמתעוררת.
אין צורך להיות שמרן קיצוני, או ראקציונר מטיל אימה, כדי לטעון ולהאמין שנאמנות כלפי הורים וילדים, ובעיקר כלפי בני ובנות זוג, היא ערך רב חשיבות. איני עוסק כאן בהיבטים הלכתיים או משפטיים שגם בהם ישנה חשיבות רבה לכל מי שמתייחס אליהם ברצינות. הצורך לעורר את הנושא חורג מכך, ומבקש לתהות האם הנאמנות הזוגית עדיין נחשבת ברבים כבעלת ערך מכונן. אנו שומעים די הרבה על נאמנות לקבוצת ספורט, או למפלגה, או לקבוצה תרבותית או אתנית מסוימת. אנשים זוכים לעיתים לביקורת מרה על מעשה שלהם אשר לדעת המבקר חרג ממה שהם אמורים לייצג ברבים. ובאותה עת הדרישה, שבוודאי אינה תמיד פשוטה וקלה ליישום, של העמדת המסגרת הזוגית-משפחתית כערך מוביל ומכריע, נראית או כארכאית או כילדותית.
ראוי להעסיק את עצמנו בשאלה הנוקבת מדוע כך הדברים מצטיירים והאם התוצאות הצפויות לכך אינן מסוכנות. גם מבחינה עניינית קשה להאמין שמי שחייו בנויים על מסכת קבועה של חוסר אמינות בבית ובמשפחה, יכול לאורך זמן לנהוג אחרת בחייו המקצועיים והציבוריים. הנושא אינו רלוונטי רק לאלה שקל לכנותם "טהרנים" וגם לא לסקטור חברתי מוגבל בלבד. ייתכן מאוד שבמפת הזכיות שלנו לחיות "כפי שבא לנו", אנו מוחקים בקלות רבה מדי מפות של אחרים הקרובים לנו מאוד.
