מדינות מודרניות, ובפרט אלו שנוסדו על בסיס מדינת הלאום המערב-אירופית, אימצו את עיקרון ה-Laïcité, "חילוניות", שהיה אחד משלושת עקרונות המהפכה הצרפתית של שלהי המאה ה-18. המשמעות המעשית של עיקרון זה היא שענייני הדת חדלים להיות עניינה של המדינה ומוסדותיה והופכים להיות עניינו של הפרט: ברצותו יאמין ויקיים את מצוות הבורא וברצותו לא יאמין ויחיה את חייו הארציים בלי להתחשב בשום ישות אלוהית.
למרות שעיקרון זה לא התקבל על דעתם של אנשי הדת, ובעיקר הקתולים שבהם, הוא השתרש בתפיסת העולם של הוגי הדעות שהניחו את היסוד האידיאולוגי למדינות המערב הדמוקרטיות במהלך מאתיים השנים האחרונות. העיקרון נוסח מחדש במונח Separation of church and state ובעברית: "הפרדת הדת מהמדינה" והביטוי המעשי שלו הוא שחוקי המדינה וכללי פעילותה נקבעים על ידי נבחרי העם על פי שיקולים ואינטרסים אנושיים: לאומיים, סקטוריאליים, מפלגתיים, כלכליים וכו', ולא על ידי כוהני דת המונחים על ידי שיקולי דת, נבואה, הלכה או מסורת.
עקרון החילוניות ותרגומו לשפת המעשה יכול להיות מיושם במדינות שבהן החברה עברה תהליך של חילון, שכן הוא משקף את ערכי החברה והחברה מקבלת ברצון את הפרדת הדת מענייני המדינה. לעומת זאת, בחברות שלא עברו תהליך של חילון, עיקרון זה איננו מקובל לחלוטין וכל ניסיון להחיל אותו עלול להיתקל בהתנגדות עזה. כך הוא המצב ביחס לחלקים בחברה היהודית, בוודאי אלו החרדים, וכך הוא המצב בחברות אסלאמיות שבהן פועל עיקרון הפוך לחלוטין: دين ودولة توأمان – "דת ומדינה הם תאומים".
הבסיס הרעיוני של העיקרון הוא הכלל הראשון שעמדנו עליו בסדרת מאמרים זו, עיקרון העליונות של האסלאם על כל דבר אחר. לענייננו כאן, הביטוי המעשי של האסלאם, השריעה (=ההלכה) האסלאמית היא עליונה, ונמצאת מעל לכל מערכת נורמטיבית אחרת, ובוודאי מעל מערכת חוק הנקבעת על ידי בני אנוש היושבים בפרלמנט. וכי הם יודעים טוב יותר מבורא עולם איך לנהל חברה ומדינה? האם ייתכן שמוסלמי מאמין יקבל על עצמו חוק שקבעו בני אדם ויזנח את החוק שחוקק היושב במרומים? האם יעלה על הדעת שחברה מוסלמית תתנהל שלא על פי ההלכה המוסלמית?
חוק מדינה הוא תוצאה של קונסטלציה פוליטית כלשהו שהחליטה על חוק. מחר יהיה הרכב פוליטי אחר בבית הנבחרים והוא יבטל את החוק שהתקבל בעבר על ידי אנשים אחרים שישבו בפרלמנט. כלומר, חוק אנושי משתנה ומתחלף לפי הנפשות הפועלות, ואילו החוק האלוהי הוא קבוע, מוחלט ונצחי. האם יעלה על הדעת שמדינה תיטוש חוק אלוהי, קבוע, מוחלט ונצחי ותאמץ חוק משתנה ומתחלף על פי הרכב קואליציוני כזה או אחר?
בעיה נוספת הכרוכה בניהול מדינה בעלת אופי מערבי הוא עיקרון הפרדת הרשויות למחוקקת, מבצעת ושופטת. באסלאם החלוקה איננה קיימת, כי הנביא מחמד וממשיכי דרכו הח'ליפים היו המחוקקים, המבצעים והשופטים בעת ובעונה אחת. בנוסף, האם יש הלכה אחת למחוקק, אחרת למבצע ושלישית לשופט? בוודאי שלא, שכן כולם חייבים לפעול על פי אותה הלכה, ולכן, על פי הגישה האסלאמית אין שום היגיון בהפרדת רשויות.
האסלאם איננו מקבל מרכיבים נוספים הנכללים במושג "דמוקרטיה":
– שוויון בין אזרחים: האם מעמדם של נוצרי, יהודי, זורואסטרי, יזידי, דרוזי ועלווי (רשימה חלקית של דתות המזרח התיכון) שווה למעמדו של מוסלמי? ממש לא, וזאת על פי הכלל הראשון שהאסלאם מעל כל הדתות האחרות.
– השוויון מקבל ממד חמור יותר כאשר לא מוסלמי נבחר בבחירות חופשיות למשרת ראש מדינה, שכן במקרה כזה כל אזרחי המדינה ובכללם המוסלמים כפופים ללא מוסלמי, בניגוד לכלל הראשון שהאסלאם עליון על כל הדתות האחרות.
– זכויות נשים: על פי הקוראן (פרק 4 "הנשים", פסוק 34) الرِّجَالُ قَوَّامُونَ عَلَى النِّسَاء – "הגברים אחראים על הנשים", ולכן אין ולא יכול להיות שוויון בין נשים וגברים.
– זכויות להט"ב: לא קיימות.
– חירות הדיבור: קיימת רק כל עוד היא איננה כוללת ביקורת על עניינים הקשורים בדת. אסור לפרסם קריקטורות של מחמד, וראינו מה קרה כשעיתונים כמו יילנדס פוסטן ושארלי הבדו מפרסמים קריקטורות המעמידות את מחמד נביא האסלאם באור לא חיובי.
– חופש דת, חופש מדת: לחלוטין לא קיים, שכן מי שעוזב את האסלאם נחשב כ"מורתד" שדינו מוות בשחיטה.
– כלכלת שוק: גם היא מנוגדת לאסלאם בשל האיסור על הריבית. "היתר עסקה" הקיים גם בהלכה האסלאמית איננו מתיר את כל שימושי הכסף הקיימים בשוק ההון.
מכאן, ששלטון דמוקרטי בסגנון מדינות המערב מנוגד לחלוטין לאורח החשיבה האסלאמי המבוסס על הכפפת כל דבר, ובמיוחד השלטון, לאסלאם כדת ולשריעה כמרשם פעילות. זה היישום הראוי לכלל "דת ומדינה הם תאומים".
המסקנה המתבקשת מראייה זו של הקשר בין התאומים, אסלאם ומדינה, היא שבחברה אסלאמית מותר להקים אך ורק מדינה שתפעל על פי השריעה האסלאמית. מדינה שאיננה בת אופי אסלאמי ולכן איננה מחילה את השריעה כחוק המדינה היא מדינה אנטי אסלאמית, ולכן שליטיה מצדיקים ג'יהאד כנגדם מצד העם.
כך המצב במצרים, בסוריה ובעוד מדינות בעלות רוב מוסלמי שהתייצב בהן לאורך המאה העשרים שלטון שלא החיל את השריעה האסלאמית. מצב לא רצוי זה מוליד בקרב מוסלמים רצון לפרוק מעל צווארם את המערכת השלטונית הדיקטטורית המדכאת שהשלטון שהקימה מנוגד לתפיסת עולמם הדתית. מכאן נובעים מעיינות הרדיקליזם ומקורות הטרור האסלאמי שהמניע שלו הוא האמונה בחובה לשמר את המערכת החברתית והפוליטית האסלאמית ולהתנגד לכל ניסיון להשליט אידיאולוגיה וחוק מדינה שאינם אסלאמיים על חברה אסלאמית.
התנועה האסלאמית בישראל על שני פלגיה שותפה מלאה לראיית עולם זו. איך אם כן יושב הפלג "בדרומי" בכנסת? על פי הכלל השני שכתבנו עליו: "הדברים ההכרחיים מתירים את הדברים האסורים", וזאת רק למשך הזמן שהאסלאם אינו יכול להתגבר על אויביו. ביום שאלה ייחלשו יפעלו המוסלמים על פי השריעה להחזיר את החוק האסלאמי למעמד השליטה הראוי לו על פי הכלל: "דת ומדינה תאומים".
