הקורונה חזרה לביקור חמישי ואיתה שלל תופעות ומנהגים שמגיחים כל פעם מחדש. אחד מנכסי צאן הברזל התקשורתיים של גל תחלואה הוא כמובן כתבת "קשיים במשק": המגיש חמור-הסבר מדווח על תלונות מצד בעלי עסקים, משם חותכים לכתב שעושה סיבוב מצולם במגוון חנויות ועסקים ומקשיב בפנים חמורות-סבר לצרותיהם של הבעלים חמורי-הסבר שמצוקתם ברורה לכול, ואז חוזרים לאולפן לסיכום קצר עם אותו כתב.
וכך, כמיטב המסורת, קרה אמש (ד') כחצי שעה לתוך מהדורת החדשות המרכזית של חדשות 13. הכתב: הפרשן הכלכלי מתן חודורוב. העסקים: במצוקה. הבעלים: זועמים. "אני לא יודעת מה ליברמן אוכל לארוחת בוקר, אבל זה בטוח לא שיקוי של מציאות", אמרה המרואיינת הראשונה, בעלת בוטיק אופנה שכבר רואיינה בגל הקודם וכעת נאלצת לעבור לחנות קטנה יותר. "ליברמן, תסתכלי לי בלבן של העיניים ותגיד לי מה האינטרס שלך, מה האינטרס שלך לשבור אותי?"
זה היה המוטיב לאותו ערב – ביקורת מתמשכת על הממשלה, על האוצר, וכמובן על הממונה עליו אביגדור ליברמן, שבינתיים מסרב לשחרר מזומנים או להגדיר מתווה. המרואיינים הבאים – שותפים בדוכן מזון בשוק מחנה יהודה נהג מונית ששועט ברחובות החצי-ריקים של תל-אביב – רק הדגישו את אותו רעיון: לא שמים עלינו, לא רואים אותנו, אין פיצויים.
כשחזרנו לאולפן, חודורוב דיווח לאודי סגל ששר האוצר אינו מתעלם משוועת בעלי העסקים, אלא ממתין לפחות עד לסוף ינואר כדי לקבל החלטה. מדוע? כיוון שבשלב הזה, פשוט לא יודעים כמה נזק ייגרם למשק – בטח במצב בו רשמית אין סגר אבל מעשית יותר ויותר אנשים בוחרים להישאר בבית. חודורוב אף הגדיל לעשות (בדיווח שהיה מפתיע בחוסר הפופוליזם שבו), וציין שלושה תנאים רציונליים על-פיהם יקבעו אופי וסכום הפיצויים לנפגעים מגל הקורונה.
לכאורה, יש כאן שני צדדים שמתנהגים באופן הגיוני למדי. האמירות הדרמטיות והקשות של בעלי העסקים מובנות לאור הדרמה והקשיים שאיתם הם מתמודדים שעה שזן האומיקרון מבצע גרסה מורחבת של סע וטייל בארץ ישראל. מצד שני, טוב עושה האוצר שלא משחרר כספים אוטומטית אלא ממתין לראות בדיוק איך תתפתח המציאות, מה יהיה הנזק למשק, ואלו צעדים יהיו הגיוניים ואחראיים ביותר – בתקווה שזה אכן מה שייעשה.
רק חבל מאוד שזה לא המסר שעובר לציבור. בדומה לטיפול הכללי בגל התחלואה הנוכחי, פעמים רבות נראה שמשרדי הממשלה השונים מגבשים מדיניות סבירה למדי להתמודדות עם מצב החירום הזה, אבל כשמגיע הזמן לשדר אותה לאזרח הישראלי, משהו מתפספס. וכפי שראינו פעמים רבות בעבר, הלחץ הציבורי רק ילך ויגדל, ופוליטיקאים כמו פוליטיקאים יעדיפו בסוף את העתיד הפוליטי שלהם על פני המהלך הנכון ביותר, יפנו לדרך הפופוליסטית, ויזיקו בכך לאנשים להם הם ביקשו לעזור.
לא די במסיבת עיתונאים קצרה. כמה דיווחים שמועברים לשידור במהדורות גם לא יספיקו. אם בנט מאמין שיש לו מתווה הגיוני להתמודדות עם התחלואה, שילמד מקודמו בתפקיד ויכנס כמה מסיבות עיתונאים שצריך, עם כמה עזרים גרפיים שצריך, כדי להעביר את המסר. ואם ליברמן מאמין שהדרך הנכונה היא לא להוציא שקל עכשיו אלא להתאפק ולגבש מתווה הגיוני להמשך הדרך, אסור לו ללגום עוד קצת תה ולהבליג. הוא חייב להרגיע את בעלי העסקים, להסביר לציבור, לשכנע שמתווה כזה אכן בדרך. כי במוקדם או במאוחר נגיע שוב לעונת בחירות, וכל האמירות על אחריות ואיפוק פיסקלי יוחלפו שוב במסוקים שחגים בשמי הארץ ושופכים מזומנים טריים על מצביעים פוטנציאליים.
