ההקלטות מתוך ישיבת סיעת ימינה, שהביאה השבוע ליאור קינן בערוץ 13, היו אירוע נוגע ללב ממש. חברי הסיעה נשמעו מתוסכלים עד עומק נשמתם. כל מה שהם עושים זוכה ללעג ולמתקפות מהימין שבאופוזיציה. "אנחנו אשמים בכל הרע ולא מקבלים כלום מהטוב", התלוננה בכעס איילת שקד. יו"ר הסיעה ניר אורבך סיפר שהוא לא הולך להתראיין ברדיו, כי כל מה שיגיד יישמע רע. "אין לנו מסרים לאומה. אין לנו נרטיב מסודר. מנהלים מולנו קמפיין מסודר, מושקע ומתוזמן על הראש שלנו", התמרמר. גם חברי הכנסת האחרים בסיעה המצומצמת הזו אמרו דברים דומים.
בנט חסר אונים. הממשלה שלו ימנית יותר מזו של נתניהו, שהסכים להקמת מדינה פלסטינית בדיל המאה שיזם עם הנשיא טראמפ. ממשלת בנט בונה שכונות בירושלים, מתכננת יישובים ברמת הגולן ובתים בהתנחלויות. הממשלה לא מקיימת משא ומתן מדיני עם הפלסטינים מתוקף הסכם קואליציוני הדוק. סגן השר אביר קארה, איש ימינה, מאיים ש"אם יחודש התהליך המדיני הממשלה תתפרק. גם על פינוי יישובים. נגמרו הימים של שטחים תמורת שלום".
אבל שום דבר כבר לא יעזור. השרה שקד הציעה באותה ישיבת סיעה שהוקלטה לשווק את אספקת החשמל להתיישבות הצעירה, אבל ההצעה קיבלה כתף קרה. "אנשים רואים הפוך ממה שנגיד", אמרו לה. ניר אורבך סיכם באמירה שנשמעת קצת לא נוחה בתוקף הנסיבות והאווירה האלימה מסביב. "בעוד שלוש־ארבע שנים יראו את הדברים הגדולים שעשינו, אבל אני לא יודע אם נחיה", נאנח אורבך.
בצר לו נגרר בנט למלחמה אישית עם נתניהו. כל ציוץ של נתניהו, כל גיחה שלו לאינסטגרם, גם על בדיקות האנטיגן, מוציאים את בנט מדעתו. במסיבת העיתונאים שקיים בנט ביום שלישי בערב היה נדמה שהוא יוצא להילחם בראש האופוזיציה ולא בקורונה. ראש הממשלה נופל פעם אחר פעם למלכודת שטומן לו נתניהו, האיש שגרר את כולנו לארבע מערכות בחירות, ערער את מוסדות החוק, לא העביר תקציב והתנהל פוליטית מתוך מניעים אישיים ומסוכנים.
את כמות השנאה, הנאצות, ההכפשות והאיומים שמקבל בנט בשבעת החודשים מאז שנכנס ללשכת ראש הממשלה, לא ספג אפילו יצחק רבין במשך שנתיים ורבע, מאז שחתם על הסכמי אוסלו באוגוסט 1993 ועד שנרצח בתחילת נובמבר 1995.
בימי רבין לא היו קיימות הרשתות החברתיות, שמהדהדות היום את המסרים הנוראים נגד ראש הממשלה. התקשורת העוינת אינסופית ופתוחה לכול. ברחובות, למשל, מסתובב היום אדם בשם רמי בן־יהודה שקושר את בנט ושותפיו בממשלה עם המחבלים שביצעו את הפיגוע המזוויע בבני משפחת פוגל באיתמר. בן־יהודה, חסיד נלהב של נתניהו, לוקח איתו רמקול ביד אחת וטלפון ביד השנייה, ומעביר את הגיגיו בשידור חי לרשתות באשר הן.
לפני כמה שבועות ראיתי את בן־יהודה עם הרמקול שלו ליד משרד האוצר. "הדם של בני משפחת פוגל זועק מן האדמה", צעק. "אביגדור ליברמן, אתה העברת כסף מתקציב האוצר לרוצחי ילדים, למחבלים של מלון פארק, למחבלים שפוצצו אוטובוסים. זו ממשלת בנט הארורה, השקרנית, הבוגדנית. בנט – אתה משת"פ, משת"פ של המחבלים האלה".
באוקטובר 1995 נכחתי בהפגנה מול המקום שבן־יהודה וחבריו מפגינים בו כעת. אריאל שרון קיים שביתת רעב בגן הוורדים נגד הסכמי אוסלו, ומאות מפגיני ימין באו לתמוך בו. במרכז ההפגנה התנוססה כרזה עם דמותו של רבין בכאפייה, ומעגלים מקיפים אותה, כמו במטווח. הכותרת המחרידה הייתה "רבין הוא המהנדס", דהיינו, רבין הוא הטרוריסט הידוע לשמצה יחיא עיאש. כמה שבועות לאחר מכן ירו ברבין בכיכר מלכי ישראל. מה זה שונה מלהפוך את בנט לסייען של רוצחי ילדים? אותו מסר עובר למיליוני אנשים ברשתות החברתיות, לצד תמונות וקללות מזעזעות.
למרבה הצער, אין מי שירסן את האנשים האלה. נתניהו ואנשיו רואים ושומעים את הדברים, אבל לא נוקפים אצבע. להפך. בדרך כלל זה נוח להם. בכל יום מדורת השנאה רק גוברת, כי זו השיטה בעצם: הסתה בלתי פוסקת שתערער את ראש הממשלה ואת חבריו בימינה. במידה רבה הדרך הזו הצליחה, ואת תוצאות הביניים ראינו בכנסת לפני שבועיים, כאשר ראש הממשלה התפרץ לעבר ספסלי האופוזיציה וניסה להגן על חבריו, שמתמודדים בכל יום עם מכבש לחצים ואיומים קשים לתיאור, ונזקקים מדי פעם לאבטחה צמודה.
בנט סופג יותר נאצות מאשר רבין אחרי הסכמי אוסלו. אז לא היו רשתות חברתיות שמהדהדות את השנאה
ללא שריון ציבורי
וזה עוד הבדל בין רבין 1995 לבנט 2022. רבין עמד בראש סיעה של 44 (!) מנדטים. איש לא התקרב לשיעורי התמיכה הללו בשלושים השנים האחרונות. לבנט יש היום שישה מנדטים במקרה הטוב. איילת שקד מסבירה שאין לשמאל אופוזיציה מחוץ לממשלה, כולם בפנים, אבל לימינה יש אופוזיציה מימין שמונה 53 חברי כנסת והביטוי שלה בציבור הוא אדיר. האיבה של הליכוד, הסיעות החרדיות והציונות הדתית לימינה נובעת מהתחושה שבנט הוליך אותם שולל כשהקים ממשלה עם השמאל.
אגב, איש לא טען כלפי רבין בזמנו שהוא לקח את השלטון במרמה עם 44 מנדטים. איש גם לא בא בטענות נגד גדעון סער שאמר בפירוש שלא ישב בממשלה עם נתניהו. בנט זה סיפור אחר. הוא חשוף לאש שבאה מכל הכיוונים ואין לו שריון ציבורי שיגן עליו, ומכאן כל התסכול בימינה.
זו גם הסיבה שיאיר לפיד, ראש הממשלה החליפי, קרא להפסיק את הנטיעות ולא ראש הממשלה האמיתי בנט. גם השתיקה הזו לא סייעה לבנט. עכשיו, אחרי שהטרקטורים הפסיקו לעבוד מול הכפר הבדואי מולדה, שוב רוקן הימין על ראשו של בנט קיתון של שופכין. "חרפה שאין עליה מחילה", צייץ שלשום ח"כ בצלאל סמוטריץ'. "הממשלה נכנעה לטרור ולאלימות של שלוחת חמאס בישראל. המדינה נמכרה לתנועה האסלאמית".
רבין יכול היה לחתום על הסכמי אוסלו, כי זו המדיניות שעליה הצהיר פחות או יותר. בנט לא יכול להמשיך את הנטיעות בנגב, למרות שהוא רוצה, כי לא תהיה לו קואליציה.
