כפר בדואי בהר הנגב מעורר בימים האחרונים דיון מעניין במועצה האזורית רמת־נגב. ממשלת ישראל אישרה לאחרונה, מחדש, את הקמתו של היישוב הבדואי עבדה, שאמור לרכז בתוכו כ־250 משפחות מהפזורה הבדואית, המתגוררות במספר מקבצים בשטח המדברי שבין שדה־בוקר למצפה־רמון. החידוש הוא שמועצת רמת־נגב, שבשטחה עומד היישוב לקום, עומדת לפרוס את חסותה על היישוב החדש ולספח אותו אליה כיישוב נוסף על 15 יישוביה. אלא שלא כל התושבים מרוצים מהמהלך שמוביל ראש המועצה ערן דורון. בעצומה המופצת בימים האחרונים נכתב: "לאחרונה הודיע ראש המועצה על רצונו לספח את תושביו הבדואים של הר הנגב למועצה. לראייתנו מדובר בראייה קצרת טווח, שתביא בסופו של דבר לקריסתה של המועצה על רקע דמוגרפי, תרבותי וכלכלי".
אחד מראשי המתנגדים למהלך הוא דוד בן־לולו, חבר קיבוץ רביבים וחבר מליאת המועצה, המכהן גם כסגן ראש המועצה. החשש הראשון שמעלה בן־לולו הוא שמיישוב בדואי אחד יצמחו בסופו של דבר ארבעה יישובים. "אנחנו לא באמת מבינים את התרבות הבדואית", אומר בן־לולו. "יש להם מאוויים ורצונות אחרים משלנו. בתוכנית של עבדה עומדים לקבץ ארבעה מקבצים ליישוב אחד, אבל למה שהם יסכימו לעבור לשם?". אף שמדובר ב־1,300 תושבים בדואים, שיתווספו ל־8,500 תושבים יהודים במועצה, בן־לולו חושש משינוי דמוגרפי. "פתאום תמצא את עצמך עם ארבעה יישובים שבהם חמשת אלפים תושבים, והדמוגרפיה תהרוג אותנו. לא באתי לגור ברביבים כדי שמי שישלוט פה בסופו של דבר יהיה שייח' בדואי. יכול להיות שזה יישמע גזעני, אבל אני לא מוכן. היישובים שלנו לא גדלים כמו האוכלוסייה שלהם. הם יזמינו בני משפחה להצטרף ליישובים שלהם, ולא נוכל לשלוט בזה".
האלטרנטיבה שמציע בן־לולו היא שהמועצה תסייע בהקמת עבדה ותעניק ליישוב שירותים מסוימים, אבל לא תספח אותו לרשותה. "זה לא עניין של ערבים ויהודים", הוא מבהיר. "זה עניין של אופי של מועצה. מדובר פה בתרבות אחרת, שבטית, של חמולות, ואם הם יהיו קרובים לשלטון אני חושש מברדק ומעזיבה של יהודים. הסוגיה הבדואית היא בעיה לאומית, ואני כמועצה קטנה לא צריך לפתור אותה".
מי שמשמיע קול אחר הוא דוד פלמ"ח, מוותיקי כפר הנוער ניצנה ומנהלו שנים רבות, וחבר מליאת המועצה. בדיון בפייסבוק כתב פלמ"ח: "בלי קשר לפחדים שחלקם מוחשיים וחלקם מועצמים, הבדואים בעבדה לא הולכים להתאדות וגם אנחנו לא… אם הם לא יתחברו במובן העמוק למדינה כאזרחים, הם ימשיכו לעשות דברים לא נחמדים… אם לא ייווצרו תהליכי עומק כמו שערן מציע, ההפרדה תהיה רק 'כוחנית'. נגדר עצמנו לדעת. הם לא ידעו עברית. הם יעברו מלהיות בדואים 'בני המדבר' לבעלי זהות פלסטינית ויתחברו לנרטיב הערבי, שלא אוהב את המפעל הציוני… חניך בדואי שיגדל ברמת חינוך, תרבות פנאי וחוגים כמו ברמת הנגב, יש סיכוי יותר גדול שירצה להשתלב, לבנות בית קבע ראוי ולדאוג לחינוך ילדיו טוב יותר. בסבירות גבוהה המוכחת במחקרים, בעלי השכלה בדרך כלל גם מקימים גרעין משפחתי קטן יותר. המודל של ערן אכן יש בו סיכון מחושב, אבל יש בו סיכוי לחיבור. בלי חיבור תהיה איבה. ואם לבדואים לא יהיה טוב בנגב, גם לנו היהודים לא יהיה טוב".
מתחת לאלונקה
ראש המועצה ערן דורון שומע את קולות ההתנגדות. לדבריו, "חלק גדול מהטענות נובעות מחוסר הבנה. המדינה החליטה כבר בשנת 2000 להקים יישוב בדואי בהר הנגב, בין שדה־בוקר למצפה־רמון, ופעלנו לכך שהיישוב יוקם בעבדה, שבו נמצא המקבץ הגדול של הבדואים באזור. יאיר מעיין, מנכ"ל הרשות להסדרת ההתיישבות הבדואית, הציע לנו להוביל את תכנון היישוב, והבנו שאם אנחנו באמת רוצים שהיישוב יצליח, כדאי שלא נסתפק רק בתכנון. המטרה מבחינתי היא שהילד הבדואי ישרת בצבא, ילמד באוניברסיטה וישלם מיסים למדינת ישראל. הדרך הטובה ביותר לעשות את זה, בניהול סיכונים מינימליים, היא לקחת אחריות מוניציפלית על הקמת היישוב".
דורון דוחה את החשש שתושבי שאר המקבצים לא יסכימו להתכנס ליישוב החדש. "זה לא סיכון אלא יתרון. אם נקים בעבדה יישוב עם כל השירותים הראויים, ותושבים אחרים יחליטו להמשיך להתגורר באופן לא חוקי, הם ייאלצו להתמודד עם זרועות האכיפה, והאכיפה פה פועלת באופן משמעותי". דורון דוחה גם את החשש הדמוגרפי והחשש משינוי אופי המועצה. "אני מכיר את תוכניות הפיתוח של המועצה ואני לא דואג. אני לא מתעלם מהצביון התרבותי השונה של הבדואים, אבל גם לא מקבל את ההתייחסות אליהם באופן מונוליטי כאוכלוסייה שמצביעה כולה לאדם אחד. הם יצביעו למי שייתן להם את השירות הכי טוב, ואני כמעט משוכנע שהם יעדיפו ראש מועצה יהודי. מעבר לכך, אנחנו שולטים בתכנון ובבנייה ובוועדות הקבלה, וגם הבדואים בעבדה לא רוצים שבדואים מאזורים אחרים יצטרפו אליהם. חשוב גם לדעת שגידול האוכלוסייה בעבדה קטן יותר מהגידול במדרשת בן־גוריון וברתמים. נשים מיו"ש ומעזה לא רוצות לבוא לאזור הזה כי הוא מרוחק, ולכן אין פה כמעט פוליגמיה".
ראש מועצת רמת־נגב: "אני לא מתעלם מהצביון השונה של הבדואים, אבל גם לא מקבל את היחס המונולוטי אליהם"
דורון מבהיר שמדובר בתהליך ארוך שיימשך על פני מספר שנים. רק לאחר שתופקד תב"ע, משרד הפנים יוכל לתת לעבדה סמל יישוב ולשייך אותו למועצה. בשלב הראשוני המועצה תעניק לתושבי עבדה שירותים מבלי שהם יהיו תושביה.
הדיון על שיוכה של עבדה למועצת רמת־נגב, מזכיר דיון דומה שהתקיים במועצה לפני עשרים שנה, כשהוקם בה היישוב הדתי מרחב־עם. גם אז היו תושבים בקיבוצים החילוניים שהתנגדו להקמת יישוב דתי ראשון במועצה, והביעו חשש משינוי דמוגרפי ומשינוי הצביון.
"היו מי שהזהירו מסגירת כבישים בשבתות, ומהשתלטות דתית על המועצה", אומר דורון. "כשאני מזכיר לאנשים את ההתנגדות ההיא, יש שאומרים 'אבל עכשיו לא מדובר ביהודים'. אני מודה שכיהודי ציוני ופטריוט קשה לי לשמוע אמירה כזו. בסוף מדובר פה באזרחי מדינת ישראל, ואני לא רואה מה הקשר בין שירותים מוניציפליים לשיוך הדתי שלהם. יש פה הזדמנות לשנות את העתיד של הילדים שלהם, ומועצה חזקה כמו שלנו יכולה להיכנס מתחת לאלונקה הזאת".
