השתלמות בחובות: האם הבנקים יישארו מאחור בתחום ההלוואות הצרכניות?

האם הציבור הישראלי משנה את טעמו בתחום ההלוואות? נתונים שפרסם בנק ישראל מעלים כי לראשונה, סך ההלוואות שמשקי הבית לוקחים מהגופים המוסדיים – קופות הגמל וקרנות ההשתלמות והפנסיה, גדול מההלוואות הנלקחות מחברות כרטיסי האשראי. במקביל, בעוד הגידול בהלוואות הצרכניות (שאינן לדיור) מהגופים המוסדיים הולך ועולה, ההלוואות הללו מהבנקים הולכות ומצטמצמות.

נכון לחודש אוקטובר 2021, נרשמה יתרת חוב של 26 מיליארד שקל מהגופים המוסדיים, לעומת 25 מיליארד שקל חוב בגין הלוואות מחברות כרטיסי האשראי. למה זה מעניין? הנתונים ה"יבשים" הללו לכאורה, מבשרים למעשה על שינוי בדפוס ההלוואות הצרכניות בישראל, מהלך שחוסך כנראה לא מעט כסף למשקי הבית. הבנקים הם אומנם עדיין המלווים הגדולים ללא עוררין. אולם בעוד השליטה של הבנקים היא כמעט אבסולוטית בהלוואות לדיור (96%), בהלוואת הצרכניות – שאינן לדיור, התמונה הולכת ומשתנה.

לפני פחות משלוש שנים, יתרת החוב בגין הלוואות צרכנים שלא נלקחו בבנקים (חברות כרטיסי אשראי וגופים מוסדיים), עמדה על כ־35 מיליארד שקל. כיום היא עוברת את ה־50 מיליארד שקל ומהווה 25% מסך החוב הצרכני של משקי הבית. בשנת 2017 עמד מספר ההלוואות שנלקחו מקופות הגמל, ההשתלמות, הפנסיה והביטוח על כ־12 אלף. נתוני שנת 2021, שטרם פורסמו, צפויים להציג מספר כמעט כפול של הלוואות. ללא ספק קפיצה מטאורית.

אז מה הופך את ההלוואות מהגופים המוסדיים לכל כך פופולריות? מעבר לעובדה שכבר זמן מה הריבית במשק בשפל, הציבור גילה שבמקרים רבים תנאי ההלוואה שמוצעים לו מאותם גופים טובים בהרבה מאלו שניתנים בבנקים או בחברות כרטיסי האשראי. הסיבה לכך, בין היתר, היא שהלוואה כזו נלקחת כנגד החיסכון שיש ללווה (קופת גמל, קרן השתלמות וכדומה), והוא משמש כבטוחה להלוואה. הבטוחה הזו מקטינה את הסיכון מבחינת הגוף המלווה, ומאפשרת לו להוריד ריבית.

מה זה אומר תנאים טובים? ניתן לראות זאת למשל בקרנות ההשתלמות: כאשר מדובר בקרן השתלמות נזילה (שניתן למשוך ממנה את הכספים), ברוב הקרנות ניתן לקחת הלוואה בשיעור של כ־75% מסך הכספים הצבורים בקרן. כך למשל, אם בחיסכון הצטברו 100 אלף שקל, ניתן לקחת הלוואה של 75 אלף שקל. הריבית בהלוואה הזו צמודה בדרך כלל לריבית הפריים הנהוגה בבנקים ועומדת כיום על 1.6%. בחלק מקרנות ההשלמות ניתן להשיג כיום הלוואה בריבית של פריים מינוס חצי, כלומר 1.1% לשנה.

הגאות שחווינו בשוקי ההון בשנה שחלפה, הגדילה את כמות הלווים לצורך מינוף ועודדה רבים לנסות לרכוב על הגל

לפני שלוקחים הלוואה צריך כמובן להשוות ריביות, אך ניתן בהחלט לומר שריבית כזו נחשבת נמוכה בהרבה מההצעות הסטנדרטיות בבנקים ובחברות כרטיסי האשראי.

את ההלוואה הזו מחזירים בדרך כלל בהחזר חודשי לתקופה של עד שבע שנים, עם זאת, בחלק מהגופים מאפשרים לשלם מדי חודש את הריבית בלבד (גרייס), ואילו הקרן מוחזרת בסוף התקופה. יש גם קרנות שמאפשרות לדחות את כל ההחזר, כולל הריבית (הלוואת בלון), לתום תקופת ההלוואה, אם כי דחייה כזו משמעותה תשלום ריבית גבוהה יותר, שנגבית גם על תקופת הדחייה.

זהירות, מינוף

ההתעוררות להלוואות הללו לא באה רק מצד הלקוחות. מנהלי הקרנות הבינו שהלוואה כזו היא דרך מצוינת הן לשיווק הקרן ולצירוף לקוחות חדשים, והן לשימור לקוחות קיימים. מלבד עצם ההצעה לחוסך לקחת הלוואה זולה במקום לפדות את החיסכון שלו, הקרן גם "נועלת" אותו למשך כל תקופת ההלוואה, שכן כל עוד ההלוואה לא הוחזרה במלואה, לא ניתן לעבור לחברה אחרת.

חשוב לומר: הלוואה וכניסה להתחייבויות הן לא דבר טוב למשק בית, וראוי שצעד כזה יתבצע רק כאשר הוא נדרש באמת. אולם כאשר יש באמת צורך ותוך חשיבה מושכלת, הלוואה מהסוג הזה בהחלט יכולה להיות האופציה הזולה ביותר. למשל, החלפה של הלוואה קיימת, יקרה יותר, בהלוואה כזו.

אבל יש עוד סיבה שבגללה ההלוואה מקרן ההשתלמות הפכה פופולרית: האפשרות למנף את הכסף במחיר זול במיוחד. נסביר: מינוף, בהקשר הזה הוא שימוש בהלוואה שלא לצורך רכישת שירות או מוצר (או כיסוי חוב אחר), אלא כדי להשקיע את הכסף ולייצר תשואה.

לדוגמה, אם קופת גמל מניבה בממוצע 6% בשנה, והריבית שנגבית על ההלוואה עומדת על 1%, הרי שאם ניקח הלוואה מהקופה ונשקיע אותה בשוק ההון, נניח הלוואה של 100 אלף שקל במסלול הדומה לזה של קופת הגמל, אחרי ניכוי ריבית יישארו לנו (לכאורה) בכיס כ־5,000 שקל בשנה. בתוך חמש שנים היא תניב לנו יותר מ־25 אלף שקל. לא רע בכלל. החישובים אומנם לא מדויקים, אבל העיקרון הובן.

הלוואה מכספי החסכונות הפנסיוניים לצורך מינוף אינה חדשה, אך הגאות שחווינו בשוקי ההון בשנה שחלפה, הגדילה את כמות הלווים ועודדה רבים לנסות לרכוב על הגל ולנצל את הפוטנציאל. העניין הוא שחלקם לא מודעים מספיק, או אולי מעדיפים להתעלם, מהסיכונים הכרוכים בכך. את ההלוואה צריך להחזיר כמובן, אולם יש לא מעט סיכונים שיכולים לגרום לתשואה זעומה במקרה הטוב, ואף להפסד במקום רווח במקרה הרע.

ירידה חדה בשווקים רגע לפני מועד החזר ההלוואה עלולה לשבש לחלוטין את כל התוכנית ולהותיר את הלווה בהפסדים. כך גם ניסיונות לבצע מינוף "חד" בהשקעות מסוכנות, כגון השקעות שהן עצמן ממונפות. והנה עוד גורם משפיע: עלייה בריבית הפריים, שאליה צמודות רוב ההלוואות הללו, תייקר את ההחזר ותצמצם את ה"מרווח", גם אם יהיה כזה.

בדומה ללקיחת הלוואה שלא לצורך מינוף, המחייבת התאמה פרטנית ותכנון מושכל של ההחזר, נכון הדבר ביתר שאת כשהיא נלקחת כדי לנסות לייצר תשואה.

אם נחזור לשינוי מגמת ההלוואות של משקי הבית, נציין כי מציאות שבה היקף ההלוואות מהגופים המוסדיים הולך וגדל על חשבון הלוואות יקרות יותר, היא בשורה חיובית. זאת בתנאי שהלווים משתמשים באפשרות זו בזהירות ובחוכמה.