האינתיפאדה הבדואית המתעוררת בימים אלו בנגב מוכיחה שוב שאלימות וטרור אינם תוצאה של דחיקה לשוליים, בורות ועוני, אלא נובעים מתקווה חדשה המתעוררת ומתגברת, והאלימות היא רק אמצעי להביא את התקווה לידי מימוש.
המחאה האלימה הזו איננה תוצאה של נטיעת עצים על ידי הקרן הקיימת לישראל, שכן מזה שנים רבות קק"ל נוטעת עצים במקומות רבים בנגב ואף פעם לא עוררה נטיעתם התנגדות מצד הבדואים, והסיבה פשוטה: הבדואים המתגוררים בפזורה יודעים היטב שאין להם שום הוכחת בעלות על הקרקע, שהיא רכוש המדינה. בכל המשפטים ובכל הערכאות שבדואים ניסו באמצעותם לקבל הכרה בבעלות על הקרקע הם נכשלו כישלון חרוץ, כי קרקעות המדינה בנגב (למעט שטחי העיירות שהוקמו באופן חוקי) לא עברו תהליך של פרצלציה ורישום בטאבו ולכן אין בנמצא מי שיכול לרכשן כחוק, לרשום ולהוכיח בעלות עליהן.
מה אם כן דוחף את הבדואים לאינתיפאדה הנוכחית? התקווה.
בשנתיים האחרונות המערכת הפוליטית של ישראל תקועה במשבר עמוק והיא מקרינה חולשה מפני שקבוצת הרוב בישראל – היהודים – אינם רוצים לשבת זה עם זה ולהקים קואליציה יהודית שתשמר את כוחו של הרוב היהודי. הפילוג בימין ממחיש לערבים בכלל ולבדואים בפרט את חולשת השחקנים הראשיים במגרש הפוליטי, נתניהו ובנט, שאילצה את שניהם, כל אחד בתורו, לבקש סיוע מהתנועה האסלאמית, תנועה שעל פי האידיאולוגיה שלה אין למדינת ישראל זכות קיום כמדינה יהודית, גם אם היא דמוקרטית, ועליה להתחסל.
במגזר הערבי בכללותו הולכת ומתגברת בשנתיים האחרונות התקווה שהמאבקים בין היהודים ימשיכו ויתגברו, שהמדינה היהודית תמשיך להידרדר, לאבד את דרכה, את כוחה ואת יכולת השרידות שלה, והיחלשותה עשויה – אינשאללה – להביא להתפרקותה, להגשמת החלום הערבי להקים מדינה ערבית על חורבותיה ולחסל בכך את תוצאות "תוקפנות 1948".
אנשים במגזר הערבי שהתקווה הזו מפעמת בקרבם, אינם מביעים אותה במפורש, אלא במעשים: פרעות ג'יהאד הדמים והאש ששטפו את לוד, רמלה, עכו, יפו וירושלים בחודש מאי 2021 מבלי שהמשטרה תתערב ומבלי שהרוב הגדול של הפורעים הובאו לדין; ביצוע דרישת הערבים מהמשטרה להחרים את הנשק מידי יהודים בערים המעורבות; צבירת כמויות הנשק הענקיות ברחבי המגזר הערבי; דרישת תקציבי עשרות המיליארדים שמפלגת רע"מ קיבלה; הצלחה באי חקיקת חוק האזרחות המגביל יבוא נשים מהרשות הפלסטינית ועוד.
"חוק החשמל" שנחקק לפני שבועיים מובן במגזר הבדואי לא רק כחוק שיחייב את חברת החשמל לספק חשמל לבתים שנבנו ללא היתר, אלא כחוק שבמשתמע מהווה הכרה של המדינה בשני דברים חשובים: האחד הוא זכותם של הבדואים לבנות כאוות נפשם בתים ללא היתר על אדמות המדינה שעליהן הם השתלטו ולקבל בהם חשמל, והאחר הוא הכרת המדינה באדמות הנגב כאדמות שלהם. על פי תחושתם, באמצעות חיבור החשמל הם זוכים למעמד של בעלים על שטחים עצומים שהם גזלו מהמדינה, ועכשיו כל מה שעליהם לעשות הוא להגביר את קצב הבניה הבלתי חוקית על אדמות המדינה כך שכל ילד בדואי יהיה בעלים של עשרות אם לא מאות דונמים. בלשון מכובסת קוראים לזה "הסדרה".
ועכשיו, אחרי שהתגבשה תקוות הבדואים לקבל מעמד בעלות על כל שטח בנגב שהם השתלטו עליו בעבר וישתלטו עליו בעתיד, מעיזה המדינה ברוב חוצפתה לנטוע עצים על "אדמותיהם"(!) ומכאן נובעת אלימות הבדואים בימים האחרונים.
היכולת של מפלגתם, רע"מ, לכפות על הממשלה החלטות וחוקים מנוגדים לאינטרס של הרוב היהודי, ובראשו "חוק החשמל" על כל משמעויותיו, מקנה להם ביטחון שהתקווה אכן תתגשם ובתוך זמן קצר יוסדר מעמדם כבעלי הבית בכל שטחי הנגב שברצונם להשתלט עליהם.
מה שהמדינה חייבת לעשות ובמהירות המקסימלית הוא לחסל את התקווה הזו בעודה באיבה, והדרך היחידה לחסלה היא פעולה מהירה והחלטית של המדינה שתבהיר לבדואים מי כאן בעל הבית. הפעולה חייבת לכלול מספר מרכיבים: א. נטיעת מיידית בכל השטחים המתוכננים לנטיעה היום ובעתיד. ב. להרוס את כל הבתים שנבנו על אדמת המדינה ללא היתר בטווח של קילומטר מסביב לכל קבוצת עצים שתינטע. ג. להשליך לכלא למעצר מנהלי את כל מחרחרי הריב והמדון הבדואים ועוזריהם מהפלג הצפוני של התנועה האסלאמית, מתנועת בני הכפר ומכל ארגון אחר המעורב במה שמתרחש בדרום.
במקביל המדינה חייבת להבהיר לבדואים המתגוררים בסביבת כביש באר-שבע ערד באופן שאינו משתמע לשתי פנים שכל עמוד תאורה שיופל מהיום והלאה בכביש זה יביא להריסת עשרת הבתים הלא חוקיים (ואין בפזורה אף בית חוקי אחד) הקרובים לעמוד שהופל. כך תוודא המדינה שמי שישמור על העמודים יהיו אלו המתגוררים במקום באופן לא חוקי.
המדינה חייבת להחזיר לעצמה את ההרתעה כדי לחסל את התקווה המזינה את ההתקוממות, ואם בשל כך תפרוש רע"מ מהקואליציה חייבות מפלגות הליכוד, החרדים והציונות הדתית להיכנס לממשלה באופן מיידי כדי לחסוך מערכת בחירות מיותרת. סביר להניח שאם מפלגות אלו ייכנסו, מר"ץ והעבודה יפרשו, ושום דבר רע לא יקרה.
רק קואליציית ימין רחבה ויציבה, כזו המתעלמת – סוף סוף – מעניינים אישיים הקשורים לנתניהו, בנט, ליברמן וסער, רק היא מסוגלת להחזיר לרוב היהודי בישראל את הבעלות על מדינתו ואדמתו, ולהשיב לנגב את המשילות.
במקביל המדינה חייבת לומר לבדואים באופן ברור וחד: אינכם יכולים להמשיך לחיות בשתי מערכות של נורמות, זו הבדואית וזו של המדינה. אינכם יכולים להמשיך ולחיות כמו בדואים הבונים כאוות נפשם על אדמה לא להם תוך עבירה על חוק התכנון והבניה, אינכם יכולים לשאת שתיים, שלוש וארבע נשים תוך עבירה על חוק האיסור על פוליגמיה, אינכם יכולים לחיות על הברחות, על גניבות רכב ועל פרוטקשן ויחד עם זאת לקבל ביטוח לאומי כמו אזרחים שומרי חוק. אם אתם רוצים להנות ממנעמי המדינה – חינוך, בריאות, ביטוח לאומי – עליכם לנטוש את אורח החיים הבדווי עם כל מאפייניו העברייניים, ולאמץ אורח חיים מודרני שבו אתם גרים אך ורק על אדמה שקניתם, נושאים רק אישה אחת ועובדים בעבודה מכובדת ומכבדת. המדינה לא תסבול יותר את המצב שיצרתם בנגב שבו אתם חיים במערכת של נורמות הנהוגות במדבר בתוך מדינה מודרנית המממנת את אורח חייכם הפרימיטיבי. אין דבר כזה. עליכם להחליט. אם תבחרו לחיות במדבר תשכחו מביטוח לאומי ותחיו באוהלים כי יותר מאוהלים לא ניתן לכם להקים.
דיבור כזה מנוגד לכללי התקינות הפוליטית, אבל במצב משברי אין למדינה ברירה אלא להיות נחושה, ברורה והחלטית. הגיע הזמן לפתור אחת ולתמיד את הבעיה ששמה "תרבות המדבר" המאיימת על שלמותה ואופייה של מדינת ישראל, שכן התקוממות בדווית עלולה להביא את מחרחרי המאבק להצית אש גם בצפון ובמשולש. אם ישראל תיכנע לדרישות הבדואים היא תעלה מעלה מעלה את תקוותם לחסלה.
ישראל חייבת להמשיך ביתר עוז את מבצע הנטיעות בנגב, כי אחרת ישראל לא תהיה, לא בנגב ולא בשום מקום אחר.
