"ידעת לאן את נכנסת", אין משפט מעצבן יותר מזה. זה משפט מעצבן כי אומרים לך אותו כשאת מתלוננת. מתברר שאם את אמא משלבת ואת לא רוצה שיחשבו שאת כמו האמא של סינדרלה או עמי ותמי, אז אסור לך להתלונן. על כלום. אין אמצע: או שאת אוהבת את הילדים שלו כאילו הם שלך לכל דבר ועניין, או שאת מתעבת אותם ורוצה ברעתם כמו האמא החורגת של סינדרלה.
אז כשאת מעזה להתלונן על משהו, אנשים מיד חושבים שאת האמא החורגת של סינדרלה, זאת שלמדנו לפחד ממנה, המסוכנת והמשוגעת. ומיד אומרים לך את המשפט המכונן "ידעת למה את נכנסת". המשפט המעצבן הזה גם מקבל טונים גבוהים יותר לפעמים: "ידעת שיש לו ילדים. היית צריכה לקחת את זה בחשבון. מה יש לך להתלונן? ואם אלו היו הילדים שלך, היית מתלוננת ככה? היית חושבת אחרת? היית מתנהלת באופן אחר, את מעדיפה להיות לבד?"
ואני שואלת – האם יש בכלל דבר כזה "לדעת למה את נכנסת"? האם כשהתחתנו בפעם הראשונה ידענו לאן אנחנו נכנסות? האם כשנולד לנו הילד ראשון ידענו למה אנחנו נכנסות?
אני מודה שגם בילד השני והשלישי שלי לא ידעתי למה אני נכנסת באמת, כי כל ילד הוא עולם מלא שאין לאף אחד מושג לאן הוא ייקח אותנו. עדיין, אם להיות כנה, עד היום אין לי מושג למה נכנסתי.
אף אחד לא יודע לאן הוא נכנס. אף פעם. נקודה.
יש איזו ציפייה שאנחנו, האימהות המשלבות, לעולם לא נתלונן ולעולם נבלע את כל הצפרדעים שיש לבלוע בחיים של המשפחה המשולבת, כאשר האמת היא שמי שלא התנסה בחיים האלה – פשוט לא יבין כמה זה יכול להיות עמוס ומורכב.
בשנתיים האחרונות רוב העולם איבד את השגרה ואת הנורמה. רוב ההורים נמצאים על סף שגעון בגלל הקורונה. רוב העולם סובל משינויים כלכליים, שינויים במבנה היום והשבוע ומערכות היחסים של אנשים רבים נמצאות תחת סטרס מתמיד.
אנחנו המשפחות המשלבות נושאות את כל זה בקושי משמעותי עוד יותר. יש לנו ילדים שלא תמיד נוח להם זה עם זה וכעת, הנוכחות היא אינטנסיבית הרבה יותר. החיים הכלכליים שלנו לעתים מורכבים הרבה יותר משל משפחות "רגילות" כי אנחנו משלמים מזונות, או הגענו עם חובות למערכת היחסים הזאת, או סתם כי עלינו לשכור בית גדול יותר כי באנו עם אסופת ילדים אישית לתוך הקשר המשולב.
הדברים שעלינו, המשפחות המשולבות, לקחת בחשבון כל הזמן, מורכבים בהרבה ממה שיש לקחת בחשבון בבית רגיל.
אנחנו לא אמה החורגת של סינדרלה.
רוב האימהות המשלבות הן נשים רגילות כמותכן שחיות בזוגיות עם אדם שיש לו ילדים. זה כל מה שזה. את נכנסת לזה בידיעה שאת לוקחת על עצמך את כל החבילה הזאת, את בדרך כלל נקשרת לחבילה הזאת ומחבבת אותה ורואה בה את הטוב. אבל לפעמים זה עמוס לך, לפעמים זה מורכב, לפעמים את רוצה שייקחו ממך קצת מהקושי. ולפעמים בא לך להתלונן. קצת. כמו כולם. זה הכל.
מותר לך.
