דבר לא היה יכול לעצור את תנופת הצבא הגרמני במלחמת העולם השנייה, כשכוחותיו שטפו את מרחבי רוסיה וערבות אוקראינה. הוא התקדם במתקפת בליץ, פרץ את כל קווי ההגנה הסובייטיים ושעט הלאה והלאה כשהוא חושף פרצות, מנצל חולשות ומתגבר בקלות על כל ניסיון של הרוסים לבלום אותו. רק בסטלינגרד, בעומק השטח הרוסי, נעצרה תנופתו. בקרב גבורה הצליחו הרוסים לנצח את הצבא הגרמני ולבלום אותו, ומאז החלה נסיגתו הגדולה, שהסתיימה בתבוסתו.
אבל את הצבא הגרמני לא עצרה רק גבורתו של הלוחם הסובייטי. התפשטותו המהירה מדי היא שעצרה אותו. נגמרו לו האוויר והכוחות. קווי האספקה הארוכים, האגפים שנחשפו, דלדול הכוחות, העייפות ואובדן העוצמה והמחץ – כולם תוצאה של ההתפשטות הגרמנית הבלתי נגמרת – הם שאפשרו לצבא הרוסי לנצח אותו בסטלינגרד.
אנחנו עוסקים בנגיף הקורונה בהסתכלות מדעית־טכנית; מוטציות, זנים, סטטיסטיקות, חיסונים, תרופות וכדומה. וטוב שכך. אבל לצד המבט הזה כדאי להביט בו גם באופן הוליסטי, אחדותי ומופשט. לראות בו ישות בעלת חיים משלה. הנגיף אינו רק אוסף נגיפים יחידים שתוקפים את המין האנושי; יש לו הוויה וחיים משלו. גם אם אין לו רצון מודע והכרה ובחירה וכוונה, הוא יצור אחד והוא יצור חי, גם אם ממדרגת חיים נמוכה. קיימת בו תנועת החיים היסודית של רצוא ושוב, התפשטות והתכווצות, תנועה שמאפיינת את הלב האנושי וגם כל תופעת חיים אחרת. הזנים הנבדלים אינם נגיפים שונים, אלא אסטרטגיות שונות של הנגיף בשאיפתו להתפשט. כמו מתאגרף שמנסה להכות ביריבו ושולח פעם את ידו הימנית ופעם את השמאלית, פעם לבטן ופעם לראש, כך גם הנגיף שולח את זרועותיו ומנסה למצוא את נקודות התורפה של האדם.
אנחנו מביטים במגפה בעיקר מהצד האנושי, מהזווית שלנו. מתרכזים במאמצינו לעצור את הנגיף ובאסטרטגיות המתחלפות שעלינו לנקוט נוכח יכולתו להשתנות כל הזמן. אנחנו יוצרים חיסונים, בדיקות ותרופות כקווי הגנה, מכינים את בתי החולים וצוותי הרפואה למתקפות הבאות. אבל אנחנו מתקשים לראות את המערכה הזו גם מנקודת המבט של הנגיף. הסתכלות כזו נמצאת למשל בביטוי השגור "הגל דעך", הנושא משמעות חבויה שלפיה לא אנחנו עצרנו אותו; הוא נעצר מעצמו, מתוך הדינמיקה הפנימית שלו. ומהזווית של הנגיף, ייתכן שמה שאנחנו רואים עכשיו בגל החמישי הוא התפשטות יתר שבאה על חשבון העוצמה והמחץ, ממש כפי שקרה לצבא הגרמני במלחמת העולם השנייה.
הנגיף מתפשט במהירות ובהיקף שלא הכרנו בסבבים הקודמים. אין בית שהוא לא חודר אליו, ואין משפחה שהוא לא הצליח להכות בה. אבל ההתפשטות הזו באה על חשבון יכולת ההיזק שלו. כפי שמשערים כרגע מומחי הרפואה בעולם, עוצמתו וכוח ההרס שלו אינם כפי שהיו בגלים הקודמים והוא הרבה פחות קטלני מהם.
ההיחלשות והידלדלות הכוחות של הנגיף ניכרת גם בממד הזמן. לפי הערכות מומחי הרפואה, אורך הגל הזה צפוי להיות קצר משהכרנו בגלים הקודמים. לא חודשיים־שלושה, אלא שבועות ספורים. ייתכן שאנחנו רואים כרגע את הנגיף לא רק מאבד מעוצמתו אלא גם "נותר ללא אוויר". ההתפשטות היתרה שלו באה לידי ביטוי גם באובדן האנרגיות ובקוצר הנשימה שלו. הוא כבר לא מסוגל לפעול במלוא כוחו לאורך זמן.
האם ייתכן שהנגיף התעייף? שגם הוא מותש? שהאסטרטגיה של התפשטות נרחבת מדי מחלישה אותו עצמו? האם ייתכן שהגל הזה הוא שיא ההתפשטות שלו, ולאחריו נראה אומנם עוד ניסיונות שלו להתאושש באמצעות הופעת זנים חדשים, אבל יעילים במידה פוחתת? האם הוא יהפוך בהמשך למשהו מעין שפעת עונתית? האם ייתכן שהגל החמישי, שעוד לא הגענו לשיאו, עומד להיות הסטלינגרד של הנגיף?
כמובן, ההסתכלות הזו איננה מדעית. מכאן חולשתה אבל ייתכן שגם יתרונה. היא לא באה במקום המאמצים הרפואיים ללחימה בנגיף ולא מתיימרת להחליפם. אבל כדאי לנסות להביט בצונאמי של הגל החמישי גם ממבט כזה. ימים יגידו אם יש בו ממש.
